שיר:
מִלּוֹתַי נֶאֱלְמוּ.../ יהודית סולמון

מִלּוֹתַי נֶאֱלְמוּ

אַךְ לֹא נָדַם הַסַּעַר

רוֹשֶׁף וְרוֹגֶשׁ הַלֵּב הָעִקֵּשׁ

וְרַק הַשְּׁתִיקָה

 חָדָה כְּתַעַר

מַטְבִּיעָה חוֹתַמַּה

עַל נְיָר מְרַשְׁרֵשׁ

מִסְתַּתֶּרֶת בֵּין קְפַלַיּו

שֶׁל פִּנְקָס שֶׁכְּבָר דָּהוּ דַּפָּיו...

...וְאֵיךְ אֲיַלֵּד הַמִּלִּים הֶחָבוּיוֹת ?

אֵיךְ אַחַלְצַן מִמָּעַרְבֹּלוֹת ?

מַהוּ גַּלְגַּל הַהַצָּלָה שֶׁאוֹשִׁיט

לְכָל הַמִּלִּים  שֶׁאֶהֱפֹךְ לַתַּכְשִׁיט ?

מָתַי אַחְזִירַן מִשְּׁחֹר הַלַּיִל ?

כֵּיצַד אֲבַטֵּל מִסְּבִיבָן אֶת הַתַּיִל ?

דְּרוֹר אֶתֵּן וְרוּחַ אֲפִיחַ

וְיָקוּמוּ כֻּלָּן לִתְחִיָּה וְלַשִּׂיחַ...

יְהוּדִית סולומון