בכיוון של תומר מאי 2021/ תומר פישר

סקירת סינגלים לחודש מאי

ציפייה רבה אחזה בי כשניגשתי לעמודי הסינגלים ברשת. האוזן שלי חיפשה מיד משהו שיתחבר אליי בצומת הנוכחית שאני נמצא בה וכמו בקסם שטומן בחובו, הפתעות מרובות ונעימות, התגלו לי מיד שישה שירים מיוחדים ושונים מאוד ממה ששמעתי בחודשים הקודמים. אפשר לומר שאחזה בכולם, תחושת השראה לדבר לרגע על עצמנו. כמו שמאיר אריאל כתב ב"תקציר שירי החורף הבא"- "ואיפה אני בכל הסיפור הזה".

סטלה גוט  -  קח את הכל  (מילים, לחן, הפקה מוסיקלית, שירה, גיטרה, קלידים ותכנותים : סטלה גוט)

השיר נפתח בחריקת בלמים. "קח את הכל / אל תשאיר אותי חייבת / ואם אתה יכול / תצא בשקט".. אקורדים מתחלפים, אבל ההבעה חד משמעית. קצת כמו להלך על הקצה, אבל המילים חייבות להיאמר בקול גדול. העיבוד סוחף, דוהר על דוושת הקצב במסלול ישר וסטלה גוט, מתחילה בשקט ולחש, ולאט לאט, מתחילה להגביר את הווליום. עמוק בפנים, היא מחפשת אהבה ללא תנאי ולעשות את הדרך שלה בלי שיגידו לה מה לעשות. כבר מהסינגל הקודם שלה, קמט, הרגשתי שיש פה משהו מיוחד, אבל השיר הזה, הכניס אותי ישירות לתוך הלב של יצירתה. מפעים.

עינב הר ענן  - לא שייכת  (מילים, לחן, עיבוד, הפקה מוסיקלית, שירה, פסנתר, ויברפון

 וכלי הקשה : עינב הר ענן)

ובניגוד לשיר הקודם, עדיין אותו מסר אבל אווירת הבוסה נובה משתנה ודינמית. השירה העדינה של עינב והטקסט המופנם, נגעו בי מהרגע הראשון. הרצון לקבל את עצמך ויחד עם זאת, לקבל גם את כל החלקים שלא מושלמים בך- אולי זה מסתדר לי עם תקופת השינוי שאני חווה כרגע. החיבור בין הקלילות מצד אחד, החיפוש אחר האושר מהצד השני ותוסיפו לזה, קצב מדבק, מהלכי אקורדים מרעננים וג'אזים, בשילוב עם ויברפון, טרומבון, סקסופון, אגוגו (כלי הקשה ברזילאי), והרי לכם, שיר שהוא פנינה ייחודית בפני עצמה.

נתן סלור מארח את אושיק לוי - תמונה  (מילים ולחן : נתן סלור ויסמין אבן, עיבוד, הפקה מוסיקלית, סינטיסייזרים, פסנתר CP 80 : אלון לוטרינגר, עיבוד מיתרים וכינור : אבנר קלמר, שירה : אושיק לוי) 

כל פעם שאני שומע את אושיק לוי, אני אוטומטית מתרגש. גוון קולו החם והיכולת שלו, לקחת שיר ולהפוך אותו לשלו, היא מדהימה. מעניין אותי לשמוע איך השיר של נתן סלור, נשמע רגע לפני שאושיק נכנס לתפקיד המבצע. ובכל זאת, מה שבולט, הם שברי הזכרונות הקטנים, עשן הסיגריה, הדלת שנטרקת, העיניים של הילד שהתבגר ומביט על עצמו במראה.

אתה ישר מדמיין לעצמך תמונה בראש. גם ההפקה של השיר, מחזירה את אושיק ונתן, קצת לעבר. צלילי הכינור והצ'לו, בשילוב עם הסינטיסייזרים, מייצרים מיקס מעניין בין אז והיום. כך או כך, בעיניי השיר ייחשב בעתיד כקלאסיקה ישראלית. וזה הודות למפגש הדורות המיוחד. אושיק לוי בעבר שר משיריו של נתן אלתרמן ותרצה אתר. תרצה הייתה אמו של נתן סלור, ואלתרמן היה עבורו סבא.

מיכאל בן שמעון  -  לחזור  (מילים, לחן, הפקה מוסיקלית, שירה, גיטרה אקוסטית וקלידים : מיכאל בן שמעון)

מהאקורדים הראשונים, יכולתי לדמיין את עצמי שאני מקשיב לתקליט שיצא בחו"ל. המקצב המדוד, גיטרה אקוסטית שהיא הלב הפועם, צלילי גיטרת הלפ סטיל, הוספת כינור ואנחנו כבר באזור אחר. אני מתחבר לשירים שיש בהם מוטו לחיים, והרגשתי את זה מיד. "אל תשכח לחזור / ובין החלומות לראות גם אדמה / ואת נדירות הרגע / ואת שמי הנחמה".

מילת המפתח היא אמונה. אמונה בטבע שלנו, באנשים שנמצאים אתנו, בתחושת הביטחון שיש לנו את עצמנו. אחד הרגעים היפים בשיר, קורה בפזמון. המהלך המלודי, כל כך יפה ומפתיע, האקורד שמופיע בשורה הראשונה, פתאום נותן גיוון לסולם המז'ורי ומחזיר בבטחה אל המסלול המוכר. נשביתי בקסם של מיכאל ואני בטוח שאם תתנו האזנה אחת, גם אתם תלכו אחריו.

תום להב  - כל הדמעות דומות  (מילים : יהונתן גפן, לחן : תום להב, הפקה מוסיקלית : תום להב וירדן אשכנזי, בס וקולות : ירדן אשכנזי, מפוחית : יותר בן אור)

בשורה אחת, איזה יופי של שיר. הטקסט של יהונתן גפן, נותן תמונת מצב על כל אותם אנשים שחסר להם משהו בחיים. השיר הזה פורסם בספרו של גפן, "לאט" שיצא בשנת 2020, ומשהו בלחן ובהגשה של תום, התכתב לי עם שירו של ראלף מקטל, streets of London. השיר של ראלף, גם נתן הרגשה שכל האנשים בודדים וכולם חווים את אותו הדבר, רק בדרכים אחרות. בעוד ששירו של ראלף, נשאר רק בצורתו המקורית, שירו של תום, כבר מכניס אותנו להפקה של ממש. אני חושב שאחת ההפתעות המקסימות שיש בשיר, טמונה בהופעת האורח של יותר בן אור על המפוחית שמכניס קצת נשמה מעבר למילים - ובשביל רגעים כאלה, מאזינים למוסיקה, כדי לגלות מה מסתתר מאחורי השיר.

נס  -  שיר של בת 14  (מילים ולחן : אוריה ברטל, עיבוד : אוריה ברטל, ג'ני פקמן, עמי מנדלמן, סימון חמלניצקי, Rayn Madora)

זאת הפעם השנייה במדור הסינגלים שלי -  שאני בוחר בשיר של להקת נס. האם זה מקרי? או שמדובר בלהקה פשוט משובחת שמפתיעה משיר לשיר. והפעם במקום ג'ני ועמי, מוביל הבסיסט אוריה ברטל. אני מגלה בשיר הזה - מידה לא קטנה של חוש הומור, ועם זאת ביקורת עצמית נוקבת. אני אוהב את השירה הקצת מיוסרת של אוריה, ואת השוני בינו לבין ג'ני ועמי ששרים את הפזמון בנימה אחרת. זה גם במידה מסוימת, ההבדל בין מה שאנחנו חושבים על עצמנו, לבין הפנים השונות של המציאות.

לשיר יש גם גוון נוסטלגי בסולו הגיטרה, שאותי ישר החזיר לאריק איינשטיין. לאריק איינשטיין, היו לאורך השנים, שירים שהמסר שלהם היה מרגיע ומעודד. וזאת, מבלי לאבד את הבנאליות, אלא להסתכל בגובה העיניים, ישר למאזין. נדמה לי שנס, מצליחים לעשות את זה ולהחזיר לרגע את רוחו של אריק מבלי שהם חשבו על כך. אז לכבוד הפעם השנייה  -  אני מוריד בפניכם את הכובע.

 שחר כהן-עורך מדור המוזיקה :
http://www.scmusic.co.il/