בס"ד
בס"ד
מאמר:
על הספר יצירות בלתי אפשריות בתאטרון בספרות ובקולנוע/ פרופסור יהודה מורלי
הספר Dream Projects in Theatre, Novels and Films: The Works of Paul Claudel, Jean Genet and Federico Fellini (יצירות בלתי אפשריות- בתיאטרון, בספרות ובקולנוע: היצירות של פול קלודל, ז'אן ז'נה ופדריקו פליני) עוסק ביצירות שהיוצר שלהן עבד שנים רבות עליהן, אך לא היה מסוגל להביאן לכלל סיום.
אני מכנה יצירות אלו יצירות חלום, Dream Projects, כלומר יצירות בלתי אפשריות. לטענתי ניתוח יצירות אלו מהווה מפתח להבנת מכלול היצירה של אותו אמן.
התחלתי לעסוק בתופעה זו בשנות השבעים. גיליתי אז אוצר מחקרי: ההתכתבות בין המחזאי הצרפתי ז'אן ז'נה לסוכן והמתרגם שלו, ברנרד פרשטמן. בזמן ההוא מכתבים אלה לא היו מוכרים לקהילה המחקרית שעסקה ביצירתו של ז'נה. בנוסף למכתבים מצאתי טיוטות של יצירה בלתי מוכרת שז'נה עבד עליה שנים רבות מ-1949 עד-1964, ליצירה קראו La Mort(המוות). ז'נה עבד רבות על הכתיבה של יצירה זו ושכתב אותה שוב ושוב ושינה שוב ושוב את הקונספציה של היצירה מבלי לסיימה. בהתכתבות עם הסוכן שלו וגם במספר דפים בודדים מהיצירה שז'נה פרסם ב-1954 בעיתון של ז'אן-פול סארטר, הזמנים המודרנים Les Temps modernes)) היו רשומות המטרות שז'נה רצה להשיג ביצירה זו. הוא חלם על יצירה שבאופן פרדוקסלי הורגת את הצופה, הורגת את היוצר והורסת את עצמה. המטרות האלה שז'נה הציג נתנו לי את המפתחות להבנת הטקסטים שהוא כתב אחרי ההתמודדות עם היצירה הבלתי אפשרית הזו. המחזות המרפסת, השחורים, הפרגודים, וכל הטקסטים התאורטיים הרבים שז'נה כתב על התיאטרון, הן יצירות מאוד מסתוריות המבלבלות את הצופה או את הקורא. אך כשמעמידים אותן מול היצירה הבלתי אפשרית שלו המוות- הכל מתבהר. המחזות והטקסטים התיאורטיים האלה שז'נה כתב הם יצירות שהורסות את עצמן וששואפות לשגע את הצופה דרך המשחקים של תיאטרון בתוך תיאטרון ולגרום לו להיסחף במערבולת שתפגע בתפיסת המציאות שלו. דרך ניתוח היצירה הבלתי מוגמרת והבלתי אפשרית של ז'נה נחשפה בפני המהות העמוקה של יצירותיו המוגמרות.
זאת הייתה הפעם הראשונה בה נפגשתי עם יצירה בלתי אפשרית, הלב הבלתי נראה של מכלול היצירה של האמן. מספר שנים לאחר מכן, גיליתי בארכיון של המחזאי הצרפתי פול קלודל, טיוטה של מחזה מרתק Tête d'Or On répète (עושים חזרות על .(Tête d'Orגם במקרה הזה כמו אצל ז'נה, היה מדובר על פרויקט כתיבה ארוך טווח שהותחל בשנות ה20 של המאה ה20 ושקלודל המשיך לעבוד עליו עד תחילת שנות ה50 מבלי להיות מסוגל לסיים אותו. הפרויקט עוסק בדו שיח בין הנצרות ליהדות. בגלגול האחרון של הפרויקט (d'Or Tête On répète) שנכתב ב 1949, העלילה מתחרשת במחנה אסירים במלחמת העולם השנייה. במרכז המחזה עומדת דמותו בעל שם יהודי, שמעון בר יונה, אסיר חולה שחפת גלוח ראש, שמביים במחנה את d'Or Tête המחזה הסימבולי המפורסם שקלודל כתב ב1889. שמעון בר יונה משחק את התפקיד הראשי במחזה ומפרש את הטקסט לשחקנים האחרים שהם גם אסירים במחנה. התפקיד הנשי היחיד במחזה ששמעון בר יונה מביים מגולם על ידי מלצר יהודי המדבר מאחורי ווילון כאשר פיו בלבד נראה דרך חור בבד. עבור קלודל שמעון בר יונה הבמאי הגוסס משחפת הוא בן דמותו של ישו הבן של היונה (ע"פ הנצרות). הדיאלוג שהוא מנסה לקיים עם הדמות הנשית הוא מאוד בעייתי מכיוון שדמות זו מגולמת במחזה שבתוך המחזה ע"י מלצר יהודי וכך נראה שהמחזה מבטא את עוצמתה העכשווית של היהדות שנראה שהיא תנצח את הנצרות. מחזה זה נכתב בזמן שקלודל גילה עניין עמוק בקיומה של מדינת ישראל וראה בה סימן נבואי לסוף העולם(גאולה). נדמה לי שהדיאלוג הזה בין שתי הדתות- בין הברית הישנה לברית החדשה, שבו עוסק הפרויקט הבלתי אפשרי הזה נמצא בלב היצירה של קלודל, גם של יצירתו התיאטרונית וגם של ההיבט הנרחב והלא מוכר דיו ביצירתו של קלודל- הפירושים שכתב למקורות התנכ"יים שהעסיקו אותו בשנות חייו האחרונות.
היצירה השלישית שהספר מנתח לעומק הוא תסריט של פרדריקו פליני שהוא עבד עליו שנים רבות מבלי להיות מסוגל להפוך אותו לסרט מוגמר. קצב יצירתו של פליני מעורר התפעלות. כמעט מדי שנה יצר פליני סרטים חדשים שזכו להצלחה גדולה. לאחר יצירת סרטו ג'ולייטה של הרוחות, חווה פליני האמן הגדול משבר אמנותי חמור. הוא חזה מראש את ההתרחשות של המשבר הזה בסרטיו הקודמיםLa Dolce Vita (החיים המתוקים) ו- Otto e mezzo (שמונה וחצי). בסופו של דבר פליני חווה במציאות את המשבר אותו חזה במהלך הצילומים של יצירתו Mastorna Il viaggio di G. (המסע של ג' מסטורנה) שהפכו לאגדה. פליני התחיל את יצירת הסרט הזה, הפסיק את תהליך היצירה, חזר אליה שוב ושוב ולא ויתר עליה עד יומו האחרון. בבית החולים, בבוקר יום מותו פליני עדיין צייר את דמותו המסתורית של מסטורנה.
התסריט עומד במרכז יצירתו של פליני בשני אופנים. האופן הראשון הוא ציטוט של קטעים מהתסריט של מסטורנה. במרבית הסרטים שיצר פליני לאחר המסע של ג' מסטורנה, נמצא קטע שמקורו ביצירה הזאת.
האופן השני הוא העובדה שהמסרים של המסע של ג' מסטורנה מאירים באור חדש ובעמקות את מכלול יצירתו של פליני והם, לדעתי, המפתח להבנתה. הנושאים של המסע של ג' מסטורנה הם מפתח להבנת יצירתו של פליני. תדמיתו של פליני בעיני הקהל הרחב והמבקרים ברורה מאוד. הוא קשור למיניות שופעת, לסגנון הזוי וחלומי, לגרוטסקיות, המתבטאת, למשל, בנשים שמנות ועירומות. היבטים אלה, המופיעים בכל מאורע וטקס המוקדשים לפליני, מסיטים את תשומת הלב מהמהות של יצירתו הנבואית המבטאת מרד בעולם המודרני וחיפוש אחרי העל-טבעי. פליני והעל–טבעי? השילוב יכול להיראות מוזר, אבל מLa Strada (הדרך, 1954) עד ג'ולייטה של הרוחות (1965), החיפוש אחרי העל–טבעי הוא הנושא המרכזי ביצירתו של פליני.
פליני לחם בשתי חזיתות: הוא היה משוכנע שחומר אינו הכול. הנושא של המסע של ג' מסטורנה הוא תשובה לכל החושבים שהמוות הוא הסוף המוחלט. הוא לחם גם בדת הממסדית, הנהוגה בכנסיות. הוא כופר במוסר הדתי המחניק ומציג את הכמרים בסרטיו על פי הרוב באופן שלילי. במה אפשר אפוא להאמין? בדומה לאינגמר ברגמן, פליני מחפש פתרון ביניים. המסע של ג' מסטורנה אמור היה להיות מחקר קולנועי על חיים אחרי המוות, כי פליני היה משוכנע שיש "אחרי המוות". מסטורנה הוא כנראה פסגת חיפושו הרוחני.
בספר Dream Projects שהתפרסם בצרפתית ב2013 רציתי להרחיב את המחקר הזה ליצירות שונות בתחומים שונים: מוסיקה Moses und Aron) מאת ארנולד שונברג), ציור (הנפלאות מאת מונה) ותיאולוגיה (הפרויקט התנכ"י של יצחק ניוטון וכו').
כוונתי היא להציג כל יצירה בלתי אפשרית כסוג של כלל ומושג מחקרי חדש. תמיד במכלול של יצירה של אמן קיים פרויקט שהוא לא מסוגל לסיים. לטענתי המטרה שהוא רוצה להשיג בפרויקט בלתי אפשרי זה מהווה מפתח להבנת כלל היצירה של האמן.
אני רוצה לציין שקיים הבדל גדול בין יצירה בלתי גמורה לבין יצירה בלתי אפשרית. היצירה הלא גמורה יכולה להיות לא גמורה עקב סיבות טכניות. היצירה הבלתי אפשרית היא אחרת לגמרי. זאת יצירה שהאמן שב אליה במשך שנים רבות באופן אובססיבי, מרבה בגרסאות שונות מבלי להגיש את היצירה בפני הציבור.
המחקר שאני מציג בספרי הוא נקודת התחלה למחקר נרחב יותר. בכוונתי לחפש ביצירתם של אמנים שונים טיוטות, רישומים ותיאורים שדרכם ניתן לגלות את היצירה שהם לא הצליחו ליצור שתאפשר לחשוף את הכוונות העמוקות של מכלול יצירתם.
בנוסף ניתן להרחיב את המחקר לתחומי פעילות אחרים לפרויקטים שאנשים שונים מקדישים להם את חייהם אך הם אינם מסוגלים להשלימם. נדמה לי שאם נוכל להבין מה אותו אדם רוצה להשיג בפרויקט שלא השלים ניתן להבין לעומק את הפרויקטים שהוא כן השלים, הדוגמא שאני אציג (ושבכוונתי לחקור בהמשך) אולי נראית מוזרה אבל נדמה לי שהיא יכולה לסייע להבין את כוונתי. להיטלר היה חזון שאותו פיתח מהרגע שהוא הגיע לשלטון ועד לחודשי שלטונו האחרונים. חזון זה אותו פיתח בעזרת אדריכלים רבים ובראשם חברו קרוב אלברט שפאר, הוא תכנית מפורטת לבניית ערים גרנדיוזיות ובייחוד עיצוב מחדש של העיר ברלין לה ייעד להיות עיר הבירה העולמית. אפילו בלב הקרבות היטלר לא הפסיק לתכנן בניינים ענקיים עבור ברלין החדשה כמו למשל הVolkshalle- (האולם של העם) שהיה אמור להיות בגובה 300 מטר עם כיפה בעלת קוטר של 250 מטר או שער ניצחון בגובה של 100 מטר ועוד. האימפריה הרומאית הייתה השראה מאחורי כל הבניינים הענקיים האלה. אנו מבינים שהיטלר כמו נפוליאון מנסה לשחזר את התרבות הרומאית. הבנת ההשפעה של החזון האימפריאלי הרומאי על היטלר מאפשרת לנו להבין לעומק את המטרות מאחורי מסעות הכיבוש וההרס שהוביל היטלר באירופה.
הספר המוצג כאן הוא נקודת מוצא למחקר רחב יותר. כפי שציינתי, בכוונתי לבחון את גוף היצירה של יוצרים מתחומים שונים בכדי לגלות את היצירה הבלתי אפשרית שלהם, המהווה מפתח להבנת המהות העמוקה של מכלול יצירתם.
