תערוכה בנושא זמן בבית ציוני אמריקה/ מיכל דורון
אוצרת : גליה שכטר
משתתפים –יוליה אסנת יהודיה , בלהה פרבר, מיכל דורון , גליה שכטר, עדי לוי , ציפי שחרור,אלעד אקרמן, הדס שלגמן, אליה פרנק , רוני שטייר , יוליה פרנס , דר' דורית אורגד , צביקה ניר. דפנה רכטר, בר גורדון.
החודש התקיימה תערוכה רב תחומית בבית ציוני אמריקה בתל אביב שאצרה גליה שכטר בנושא : זמן. שכטר איגדה תחומי אמנות שונים פסלים, משוררים, ציירים וצלמים כשהנושא המשתף לכולם הוא הזמן. מגוון הפירושים ביצירות האמנים היו רבות ומרגשות : זמן הילדות, הבגרות, הזמן המתעתע, הזמן המתקתק, הפחד מזקנה, הנוסטלגיה, הזיכרונות, ההתפכחות, הזמן הקצוב. השילוב של תחומים באמנות כמו שירה, ציור פיסול וצילום יוצר דיאלוג ודו- שיח מפרה ומעניין. השתתפו : יוליה אסנת יהודה, בלהה פרבר, מיכל דורון, גליה שכטר, עדי לוי, הדס שלגמן, אליה פרנק, רוני שטייר , ציפי שחרור, יוליה פרנס, ד"ר דורית אורגד, צביקה ניר, דפנה רכטר, אלעד אקרמן ובר גורדון.
התערוכה היא קליידוסקופ של תמונות וזמנים טוענת גליה שכטר, מושג הזמן מעסיק במשך שנים תרבויות , רבות אנשי מדע מחקר ופילוסופים רבים. התערוכה אכן מעניקה ביטוי לחוויה לקונפליקט ולמחזוריות הזמן. מושג הזמן מעסיק במשך שנים תרבויות רבות אנשי מדע , מחקר, פילוסופיה ,פסיכולוגיה , אנשי רוח ותרבות , אמנים יוצרים ועוד.
התערוכה מהווה במה ליצירות האמנות שנוצרו בתנועת הזמן והחיים , מתוך החוויות , חיי היום יום , התודעה , הרגש , הרוח והתבונה מטביעים את חותמם , ובאמצעות האמנות באים לידי ביטוי .
חווית החלום , כוחו של הרגע , היקום הזורם באינסופיות אוניברסלית , מחזור הירח , עונות השנה , צורות ותובנות נרקמות בתודעה מהתרבות הקדומה כמו בסמלי האינקה מחזור הטבע המיוצגות בגשם , בשמש כל אלה הם חלק מהאמנות המופיעה על תמונות פסיפס, כלי אוכל וכלי מלחמה ועד למחקרו של איינשטיין בנושא מהירות האור , קיומינו כאן עוסק בזמן בסודות היקום הטבע והנצח .
שולי תודעתי / מתוך הספר מושיטה לך אדי אוקיינוס / הוצאת הקיבוץ המאוחד
שולי תודעתי / מתוך הספר מושיטה לך אדי אוקיינוס / הוצאת הקיבוץ המאוחד / גליה שכטר
אני אוספת את שולי תודעתי
שמלה ארוכה עשויה ים
פזורת גלים גלים
אדומים אבודים
מחברת סרטים של קצף בקצוות
שמלת הים נכרכת על צוארי
שוליה שכורים
נוטשים קרקעית אניה עזובה
עוזבים בטן לויתן כחול
מתרחקים מפני שונית צבעונית
ואני תולה את השמלה
על חוט שקוף יורד מן השמים
דולה מתוכה דגים וסרטנים
שמלתי פרושה לרוח
אל קפליה נאסף פרפר לבן
לוגם את קול הים
מתיר את קול הקצף."
.תמונות האינוונטר הזמן הבונה כזיכרון קיומי של איסוף תמונות וחפצים שהופכות ליצירה המדברת בסמלים בונה עולם במיניאטורות בעבודותיה של יוליה פרנס, הזמן האוקייני זמן המצולות המחפש ודולה אוצרות מתוך הים–יצירת הדגים הפלאיים בפסלי הקרמיקה של בלהה פרבר ,זמן הקורונה משבר הזמן העכשווי שבנה בתוכנו את חוויית חוסר הודעות האסונות שפקדו את המין האנושי בארץ ובעולם הכוחות שנדרשו לגייס בתוכנו בעבודותיה של הדס שלגמן . השיר של דר' דורית אורגד המוקדש לחברתה המיוחדת שנפטרה מסרטן ואת רוב חייה באוסטרייה הקדישה לחשיפת נוער אוסטרי לספרות הישראלית, , רוני שטייר חוקר את הזמן דרך אובייקטים ממתכת, אלעד אקרמן הוא צלם שמחפש את הסיפור הפנימי ואת תמונת הזמן, עדי לוי התמקדה בתמונות של זכרון המעבירות ממד רגשי ואליה פרנק בשירה המוצג מדברת על הנוסטלגיה על הכמיהה לנחמה ועל הדמעות. גליה שכטר בדיוקן עצמי בזהב מציגה את הזמן כחותם.
.דפנה רכטר מציגה תמונות זכרון מבית ילדותה עם אביה יעקב רכטר האדריכל זוכה פרס ישראל, מזמן עבר, בר גורדון, צלמת שבעדשת המצלמה מנציחה פרוטרטים של דמויות תרבות ברגעים שונים בזמן. מיכל דורון המבטאת בשירה, עוד מעט, את הפיכחון ואת התודעה שמתבגרת בדימוי כתונת הבגרות שהתקמטה יש בה גם את רגעי השיבה, הרגעים בין האשליה האגדה והמציאות. ציפי שחרור, בשיר נחמת הילד שהיית, מתוך ספרה החדש, 'שיריפוי', יוצרת מתיחת פנים לזמן, וברגעי השיר מחזירה אותנו לעיני הילד שנולדנו המחפש לשוב לנחמה, לאהבה החוצה את הפורענות. יוליה אסנת יהודה מבטאת את מושג האל זמניות ואת החוויות המעצבות אותנו גם המימד הבנאישי. בתערוכה גם מייצב שירים התלויים על גבי הקיר –מאת גליה שכטר וצביקה ניר יו"ר אגודת הסופרים שישה שירים שיוצרים שיח פואטי – שיח על זמני שמשוחח גם עם הקהל שמבקר בתערוכה בגלריה ועם הקהל ברחוב התל אביבי הסמוך לבית ציוני אמריקה – שיח שמדבר שירה .
