מאמר:
על פרשת אמור/ יואב כהן
השבת נקרא את פרשת 'אמור'.
אתמקד בשני נושאים העולים בפרשה.
הראשון הוא תפקידי הכהן, מעמדו ומגבלותיו.
השני הוא מצוות ספירת העומר ומשמעותה.
הפרשה שלנו מזכירה את הכוהנים שבמסגרת תפקידם כמשרתים בקודש נדרשו להקפיד הקפדה גדולה יותר מכולם על דיני טומאה וטהרה ועל הכהן הגדול שבגלל תפקידו החשוב נדרש להקפדה מיוחדת בחוקים אלה.
בגלל תפקידם במשכן בהקרבת קורבנות, היו הכהנים צריכים להקפיד על קדושה וטהרה כל הזמן. הם גם נחשבו לאנשים בעלי דרגת קדושה מיוחדת וכתוצאה מכך יוחדו להם חובות וזכויות: הגבלות בתחום הטומאה והאבלות, הגבלות בתחום הנישואין, וזכויות שנבעו מעבודתם בבית המקדש. קדושת הכהנים ממעניקה להם מעמד מיוחד יחד עם זאת רובצת עליהם אחריות של כל מי שמשמש כמודל ועבודתם הרוחנית קשה.
הקב"ה מצווה את משה ללמד את אהרן ואת בניו על קדושת הכוהנים ועל הדינים הנלווים למעמדם הייחודי ולסייע להם בעבודת החינוך.
(ויקרא כ"א, א'): "אמור אל הכוהנים בני אהרן, ואמרת אליהם, לנפש לא יטמא בעמיו". חז"ל שאלו: מדוע כפל הקב"ה את המילים "אמור" ו"ואמרת", וענו: "להזהיר גדולים על הקטנים". במילים אלו לימדונו יסוד חינוכי חשוב.
הקניית הערכים לילדינו מתבצעת הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה. יתרונה של ההוראה הישירה היא בכך שהמסרים העוברים דרכה בהירים הם וברורים, קצרים וחדים. אלא שגם חיסרון יש בה. ההוראה הישירה היא הוראה מעשית ויבשה, שכלית ותובענית. ולכן מאיימת היא על רצונותיו של הילד, ואין בכוחה ליצור בליבו את ההזדהות הרגשית עם מעשי המצווה.
לעומת זאת, הדרך העקיפה, כאשר הילד הצופה בהוריו ובמעשיהם, לומד הוא מהם מהו המעשה הנכון והראוי, בלי שתבעו זאת ממנו. הילד בוחן את ההתאמה בין פיהם וליבם של הוריו, ולומד מה חשוב באמת בעיניהם. אמנם שיטה זו אינה מציבה באופן ישיר את הילד מול חסרון שלמותו וגם תוצאותיה אינן מידיות, אולם ברכה רבה היא מביאה .
המשימה לחנך ילדיהם של הכהנים קשה בגלל המחוייבות המוטלת עליהם. על הכהנים להחצין שמחתם בעבודת הקודש שלהם למען ילדיהם יראו ויפנימו ויאהבו גם ולא יקנאו באחרים ולא יתפתו לחומריות השטוחה. האתגר הוא להמיר את התענוג חומרי בתענוג רוחני.
יש כוהן פנימי פרטי לכל אחד ואחת מאיתנו - זהו רובד שלא "נטמא" על ידי המציאות וצדדיה המכוערים, מן מקום טהור ומלא תום ויושר שמסרב להיכנע אל תכתיבי ואילוצי המציאות. חשוב שלא לנסות "להוריד" מקום תמים זה אלא לרומם אותו, לכבד אותו.
בפרשת אמור מוזכרת המצווה שאנו מקיימים בעצם הימים האלה, 'ספירת העומר'. התורה מצווה עלינו 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה'.
ספירת העומר מתקיימת מתום הפסח ועד לחג השבועות. בתקופה זאת עלינו לתקן מידותינו כדי להיות זכים וטהורים לקראת מתן תורה.
מצוות ספירת העומר מלמדת אותנו את הדרך הנכונה שבה מתרוממים מיציאת מצרים אל מעמד הר סיני. ביציאת מצרים היינו במ"ט שערי טומאה. הקב"ה ברחמיו המרובים "פסח" על חסרונותינו וזכר את שבועתו והבטחתו לאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, וגאל אותנו ממצרים מעבדות לחרות.
בפסח הגאולה היא גשמית ואלו בשבועות לאחר תהליך של עבודה על המידות והגעה להר סיני
מקבלים את התורה וזאת גאולה רוחנית.
הספירה של הימים מתבצעת כך שמוסיפים כל יום ומתקדמים ולכך יש כמה הסברים. הספירה אינה טכנית אלא בעלת משמעות ובכל יום יש
תוכן. בנוסף, יש חשיבות לתהליך ולא רק לתוצאה. עושים ומתקדמים עד שמגיעים ליעד תוך הנאה וסיפוק מן התהליך.
לסיום, יש הרואים בימי ספירת העומר כאלו היו ימי ציפייה של כלה, שהיא עם ישראל, לחתן המיועד, שהוא הקדוש ברוך הוא. לאחר שיציאת מצרים היא האירוסין מתן תורה הוא החתונה.
שבת שלום!
