צלולה בצלילה/ אוריה שפיצר

צְלוּלָה בַּצְּלִילָה

לִפְעָמִים אֲנִי מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי

רוֹצֶה לִקְפֹּץ לְקַרְקָעִית

לְדַגְדֵּג לְאַלְמֻגִּים

וּלְהַפְחִיד אֶת הַכְּרִישִׁים

אָז אֲנִי אוֹזֶרֶת אֻמַּץ

לוֹקַחַת נְשִׁימָה עֲמֻקָּה מֵאֲוִיר שֶׁל עוֹלַם הַהַכְחָשָׁה

מְהַדֶּקֶת אֶת הַחֲלִיפָה

עוֹטֶה אֶת הַמַּסֵּכָה

נועלת סְנַפִּירִים

וּמַתְחִילָה לִצְלֹל לְמַעֲמַקֵּי נַפְשִׁי

כִּי שָׁם הֲכִי זוֹרֵם וְחָפְשִׁי

שָׁם אֲנִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת אֲנִי בְּטִבְעִי

שָׁם,

בְּעוֹלַם הַדְּמָמָה

אֲנִי הַמַּרְעִישָׁה הַיְּחִידָה

שָׁם אֲנִי יְכוֹלָה לַחֲשֹׁב בִּצְלִילוּת

וּלְנַקּוֹת הַכְחָשׁוֹת וּמַחְסוֹמִים

בְּלִי הַסָּחוֹת דַּעַת מְיֻתָּרוֹת

כִּי אֲלֵיהֶן לֹא מַגִּיעוֹת הַשִּׁטְפוֹנוֹת.

שָׁם אֲנִי מַצְלִיחָה לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי בֶּאֱמֶת

וְלֹא דֶּרֶךְ הַשִּׁקּוּף שֶׁל הָאֲחֵרִים

אֶלָּא בְּעֶזְרַת שִׁקּוּף הַמַּיִם הַטִּבְעִיִּים.

רַק כָּכָה,

כְּשֶׁאַרְגִּישׁ נְקִיָּהּ

וּשְׁלֹמֹה

אוּכַל לַחֲזֹר אֶל עוֹלָם

הַהַכְחָשָׁה