מַזָּל /אביחי קמחי

אֲנִי אִיש מְאַחֵר
אֵחַרְתִּי לָלֶכֶת
נִגְמַלְתִּי מִמּוֹצֵץ בְּגִיל שֵׁשׁ
הִתְמַהֲמַהְתִּי בַּהֲגִיִּת אוֹתִיּוֹת הָא"ב
כָּשַלְתִּי לְאֹרֶךְ זְמַן בִּקְרִיאַת מְחוֹגֵי הַשָּעוֹן
הִשְתַּהֵיתִי בַּהֲבָנַת טִיבָם שֶל אֲנָשִים רָעִים
נִגְמַלְתִּי מִנִּיקוֹטִין רַק לְאַחַר שֶסַּרְטָן הִתְפַּשֵּט בִּי

אַךְ הִקְדַּמְתִּי, רַעֲיָתי,
כְּשֶבָּחַרְתִּי בָּךְ
בְּעוֹדֶנִּי נַעַר

וַאֲנִי רוֹצֶה לְאַחֵר אֶת יוֹם מוֹתִי