שיר:
לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפַּר/ יעקב ברזילי

הֵם שׁוּב בְּיַחַד,

עָלוּ מֵהַבּוֹרוֹת

גָּלְשׁוּ מֵהַגְּבָעוֹת,

הִרְדִּימוּ אֶת הָאֵשׁ

הִסִּיגוּ אֶת הַמַּיִם,

כְּעוֹף הַחוֹל

נִעֲרוּ מֵעֲלֵיהֶם גַּם אֶת הֶעָפָר.

הוּא שָׂרַד תַּנּוּרִים

הִיא חָתְכָה חַבְלֵי תְּלִיָּה

הַיְּלָדִים הִסְתַּתְּרוּ בְּמַחֲרָאָה.

עַכְשָׁו, בִּדְבֻקָּה אַחַת

יוֹצְאִים כָּל בֹּקֶר לַשָּׂדוֹת

לָשֵׂאת תְּפִלַּת הַיּוֹרֶה

לִזְרֹעַ גַּרְעִינֵי הַמָּחָר.

בַּבַּיִת, עָצַר הַזְּמַן אֶת מְנוּסָתוֹ

לֹא הִשְׁתַּנָּה דָּבָר,

אוֹתוֹ שֻׁלְחָן מְפַנֵּק

עִם אוֹתָהּ מַפָּה לְבָנָה

וְאֵשׁ תָּמִיד דּוֹלֶקֶת בַּפָּמוֹטוֹת,

גַּם הַחַלּוֹת לֹא חָדְלוּ לְהֵאָהֵב

אַרְבָּעָה כִּסְּאוֹת יְתוֹמִים

הִמְתִּינוּ לְבוֹאָם,

וְהָאַרְבָּעָה יְשׁוּבִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן

וְשַׁבָּת מַלְכָּה מַאֲצִילָה חֲסָדֶיהָ.