יציאת מצרים השנייה  עם פרופסור  עדה אהרוני / רות זוארץ

פרופסור עדה אהרוני מספרת על יציאת מצרים הפרטית שלה בשנת 1949 ועל בתה טלי ז"ל לה מוקדש ספרה ה-36 "פרח נדיר"

לקראת הבחירות לכנסת ה-24, עמלה רבות פרופ' עדה אהרוני, שהייתה מועמדת בעבר לפרס נובל לשלום עבור מעשיה והישגיה במסגרת IFLAC – הפורום הישראלי והבינלאומי לספרות ולתרבות לשלום, על הגדלת מספר הנשים שיכהנו בכנסת הקרובה. בנוסף, בימים אלו היא מוציאה לאור מהדורה שנייה של ספר השירה שלה המקסים והמרגש: "פרח נדיר" המוקדש לבתה טלי שנפטרה מסרטן בשנת 2011, כשהיא בת 55 בלבד.

פרופ' אהרוני: "טלי הייתה מלאת אור, תקווה ושמחת חיים. היינו חברות טובות מאוד והיו לנו הרבה שיחות מפרות הדדיות. היא מאוד חסרה לי עד היום. אני שואבת כוח מזיכרונה, מתקוותה ומאהבת החיים שלה, כדי להמשיך בכתיבתי ובפעילותי הרבה. לאחר תקופת אבל של חצי שנה התאוששתי וחזרתי ליצירתי ולעבודתי, כי זה מה שטלי הייתה רוצה. המשכתי את קמפיין חיי כדי לנסות להשאיר עולם יותר טוב לילדיה ולנכדיה של טלי ושל אריאל, ולכל ילדי העולם. חולי סרטן רבים היו מטלפנים לטלי לקבל עצות ממנה, והיא עם לב הזהב שלה עזרה לכולם באדיבות, חיוך ואהבה אינסופית. טלי הייתה יד ימיני בהקמת הפורום הישראלי והבינלאומי החשוב של איפלק וכיום האגף הנשי של הארגון נושא את שמה. כשאני נתקלת בבעיה אני שואלת את עצמי: 'כיצד טלי הייתה פותרת את הבעיה'. העיניים היפות החכמות שלה והחיוך המקסים חוזרים אליי ומקלים עליי לפתור את הבעיה".

פרופ' עדה אהרוני היא סופרת, משוררת וסוציולוגית שהרצתה באוניברסיטת חיפה בספרות אנגלית, ובתחום "פתרון סכסוכים" בטכניון בחיפה. בין מחקריה: "שוויון לנשים בישראל" וחקר "יהדות מצרים: יציאת מצרים השנייה". היא חוקרת בעלת שם עולמי שפרסמה 36 ספרים שתורגמו לשפות רבות, בתחומים: שירה, סוציולוגיה, היסטוריה, ביוגרפיות, רומנים היסטוריים וספרי ילדים. ספריה, מחקריה ושיריה תורגמו לשפות רבות וזיכו אותה בפרסים רבים בישראל ובעולם ובהם: פרס הנשיא שמעון פרס – לתרבות השלום", עיטור "יקירת חיפה, 2014 – על פעילותה להפצת תרבות וספרות שלום בחיפה והצפון, עיטור "יקירת אגודת הסופרים – על שירתה ויצירתה ועל פעילותה למען התרבות העברית" 2020, ועוד.

פרופ' אהרוני מספרת שביציאת מצרים הראשונה כתוב בתנ"ך שהעבדים היהודים יצאו ממצרים עם כסף וזהב רב וגם מקנה, אך "ב'יציאת מצרים השנייה', יצאנו כעבדים – למרות שהיה לנו רכוש רב כשהיינו שם. כאשר קוראים את ההגדה בליל הסדר הזה אני מציעה להגיד לבנים ולבנות שהייתה גם יציאת מצרים שנייה, באמצע המאה העשרים".

ספרי בבקשה על ילדותך במצרים.

"למדתי בבית הספר האנגלי המצוין 'אלברניה' בזמאלק, קהיר, ממנו קיבלתי תעודת בגרות מאוניברסיטת לונדון. בגיל 11 הצטרפתי לתנועה הציונית החלוץ מכבי והייתי מדריכה בגיל 15. מועדון תנועת מכבי החלוץ התוסס, הייתה ביתי השני. לפני שאני ומשפחתי נאלצו לעזוב את מצרים לצרפת, הפקיד אבי את כל כספו בבנק שוויצרי בקהיר, על מנת שכשהמשפחה תגיע למרסיי הוא ישתמש בכסף להקמת בית בישראל, על סמך ה'קושן' שהבטיח לו בעלות על חלקה גדולה שרכש בהרצליה. כשהגענו לבנק השוויצרי במרסיי אמר מנהל הבנק לאבי ששלטונות מצרים עקלו את כל כספי היהודים, אפילו בבנקים הזרים. כתוצאה מכך קיבל אבי התקף לב וכבר לא היה יכול לעלות לארץ. למרות שמשפחתי התנגדה שאעלה לארץ, לאחר הכשרה בדרום-צרפת, ב-1950 עליתי לבדי בגיל 17, לגרעין המצרי שבקיבוץ עין שמר".

קהילת יהדות מצרים המפוארת שנעלמה כליל נוכחת ומאוד משפיעה על כתיבתה ועל מחקריה האקדמיים. אחד מהם הוא  מחקר מעמיק בטכניון, במחלקה ללימודי כלליים, על עקירת קהילת יהדות מצרים לאחר 3,000 שנה של קיום! מכ-100 אלף יהודים שחיו במצרים בשנת 1948 נותרו במצרים כולה היום, רק חמש אלמנות יהודיות זקנות בלבד, השומרות על בתי הכנסת שנותרו. הספר המונומנטלי המבוסס על מחקרה נקרא: "עידן הזהב של יהודי מצרים: עקירה ותקומה בישראל". הוא זכה לשבחים רבים, והוא מומלץ על ידי משרד החינוך ללימודי היסטוריה. היא גם כתבה רומנים היסטוריים בנושא יהדות מצרים, שתורגמו לשפות רבות וזכו בפרסים רבים. האחרון שבהם יצא לאור לאחרונה בשפה הערבית בשם: "קירוב לבבות: רומן על יהודי מצרים" והוא רב-מכר באמזון בתרגום לאנגלית, בשם: "מהנילוס לירדן From the Nile to the Jordan" ". גם מחקרה על בית החולים היהודי המצוין באלכסנדריה, שהציל יהודים מהשואה הנאצית באירופה: "לא לשווא: הצלת יהודים מן השואה על ידי גיבורה באלכסנדריה", זכה לתשבוחות ולפרסים רבים בארץ ובחו"ל.

מה מגלים מחקרייך וספרייך הרבים על עקירת יהודי מצרים?

"המחקרים והספרים שלי הם דוגמה המתעדת בעצם, מה שקרה לקהילות היהודיות בארצות ערב, כשמיליון יהודים נעקרו מבתיהם וגורשו עם רק החולצות על גביהם. כשמדברים על מצרים ועל יתר הקהילות היהודיות המפוארות במדינות ערב שנעקרו, תמיד מתמקדים רק בכסף וברכוש שהמצרים ויתרו ארצות ערב צריכים להחזיר לנו היום. אך הארצות האלה: עיראק, סוריה, לבנון ומצרים הן ארצות מאוד עניות, וזה כמו לדרוש ממבקש נדבות שייתן לנו כסף. השגיאה הגדולה שנעשתה בארץ לגבי כמחצית מהאוכלוסייה היא שכלל לא התייחסו להיסטוריה ולספרות המתארות את העקירה העצומה של הקהילות היהודיות מארצות ערב, שצריכה להיות חלק אינטגרלי מתולדות עם ישראל ומהעץ המורשתי היהודי".

היא מציינת כי היום הלאומי, שנקבע לפי חוק בכנסת, לזכר גירוש היהודים מארצות ערב כלל אינו מספיק. רצוי שיתקיים חקר אקדמאי רציני, לימוד עקירת מיליון יהודים מארצות ערב, במחצית המאה ה-20, בעומק בכל בתי הספר בישראל. זו ההיסטורה של חצי העם בישראל היום וכלל לא מתייחסים אליה. במקום התייחסות רצינית לחקור בעומק אצת הנושא והציל את כל הסיפורים מפי אלה שעברו עקירה טראומטית זו לפני שייעלמו, נותנים לנו ב-30 בנובמבר שוב פסטיבל מוזיקה מזרחית. זה לעג ופספוס גדול למה שישראל באמת צריכה לעשות. "בנוסף לחשיבות ההיסטורית העצומה של עקירה טראגית זו,  חבל שלא משתמשים בעקירת מיליון היהודים מארצות ערב כדי לקדם את הפיוס והשלום עם שכנינו הפלשתינים".

לדאבונה של אהרוני, לא רק במגזר היהודי (לחרדיות אסור עד היום לבחור בכלל בבחירות), אלא גם במגזר הערבי, הנשים נחשבות פחות מהגברים. "לכן באיפלק, אנו פועלות בכל המישורים כדי לחזק את הדימוי העצמי של הנשים מכל העדות. לקראת הבחירות לכנסת 24, פתחנו בקמפיין בעקבות העובדה המצערת שישראל מדורגת במקום ה-66 בייצוג נשים בפרלמנטים בעולם! במסגרת זו, קידמנו קריאה לכל המפלגות בישראל,  והזהרנו אותם שכל הנשים וכל הגברים הדמוקרטיים, יצביעו רק לרשימות שבהן 50 אחוז נשים מועמדות כחברות כנסת, כדי שישראל תהיה דמוקרטיה אמיתית".

היא מציינת כי אם חצי מהשרות בממשלה הבאה יהיו נשים, שליש מילדי ישראל לא ילכו לישון רעבים בלילות, גברים פחות יתקפו נשים ויהיו פחות אנסים, פדופילים ותופעות זנות. "הנשים תדענה לחוקק חוקים על מנת שתופעות איומות אלו ייעלמו. בעקבות כל הפעולות האינטנסיביות ומפגשי הזום שקיימנו, הודיעו שלוש מפלגות: העבודה, יש עתיד ומרצ שהן יכניסו 50 אחוז נשים ברשימותיהן לפי שיטת הריץ'-רץ', גבר-אישה, כפי שהצענו. כיום נשים הן משכילות ומצטיינות בכל התחומים, כולל בפוליטיקה, ומנהיגות חזקות בעולם כמו אנגלה מרקל ומנהיגות בסקנדינביה ובניו-זילנד ניהלו את הקורונה בהצלחה מקסימלית. מהפכת הנשים שהחלה בסקנדינביה – ME TOO – לא רק מתייחסת לדיכוי הגברים כלפי נשים, כפי שחושבים בארץ, אלא ממש שוויון מגדרי מושלם וייצוג נשים שוויוני".

עיסוקה רב השנים של פרופ' עדה אהרוני בקידום השלום בין ישראל למדינות ערב החל כבר בנערותה, כשלמדה בבית הספר האנגלי אלברניה, בזמלק, קהיר. שיריו העוצמתיים של משורר השלום הבריטי וילפרד אוון, ממלחמת העולם הראשונה, השפיעו עמוק עליה. כבר בגיל 15 היא החליטה להמשיך את דרכו של וילפרד אוון ולקדם את השלום בישראל ובעולם בעזרת שירים וסיפורים. היא הקימה בשנת 1945, אחרי מלחמת העולם השנייה, יחד עם חברתה הערבייה קדריה ברסומי, עיתון לשלום בשם: "THE RAINBOW" "הקשת", שהמוטו שלו היה: לגרש את המלחמה מעולמנו לעולם".

מזה שנים היא מקדמת יוזמות בישראל ובעולם הקשורות לשלום הלאומי והעולמי, באמצעות ארגון איפלק המנוהל מביתה בחיפה. בחודש שעבר, לאחר שנתיים של עבודה,  היא ארגנה, יחד עם איפלק פרו, באמצעות הזום, קונגרס עולמי ענק לשלום עולמי בצימבוטה, פרו, בו השתתפו יותר מ-1,000 איש ואישה. "יש לי 14 נינות ונינים והיד עוד נטויה, ואני רוצה להשאיר להם עולם ללא מלחמות. נשק יכול להרוג חיילים, אך רק המילה יכולה להרוג את המלחמה. נשק יכול להרוג טרוריסטים אך רק המילה יכולה להרוג את הטרור! הקומוניקציה והכתיבה הן הנשק שלי לקדם את תרבות השלום בישראל ובעולם".