בספר השירה החדש של ראובן שבת-"נופי אדם" מצאתי ניחוח זר שאהבתי, הטבע משתתף בהם בצורה אקטיבית ומביא עימו אל בין השורות טעמים ומראות אחרים.

ציטוט מתוך 'רוחו של אובידיוס'

'אננס מהודו, תמר מארץ לוב, בשמים מפניקיה'.

או:

'סבי מעופל חלומי הגיח

פורט באצבעותיו, אניצי חיטה'.

בשיר הזה מספר המשורר על חלום שחלם וקושר בין עבר לעתיד, חלום למציאות וזהו  לדעתי אחד השירים הכי טובים בספר.

בכתיבתו של ראובן שבת  מתקיים סוג של מאבק בין זמנים, בין מסורת לקדמה שבה המשורר, בכתיבתו,  הופך להיות פחות מעודן, בוטה וישיר יותר ונאמן לתחושותיו, כמו במשפט הזה:

'אני יורה במלכות שלכם, פועלים שקדנים, זונות של דבש, אני יורה בכם ועובר את האוויר כל הדרך לכפר סבא' (מתוך 'זאת רק מחאה' ).

שירתו של ראובן שבת שמעורבת בה ארוטיקה הופכת למעניינת יותר, אמיצה יותר וכנה מאד.

מתוך 'אחרי קריאה'

אני תמיד מדליק

סיגריה

אחרי קריאה

בספר של רוס מקדונלד

את אצדעת הזהב שעל קרסולך

אני מפרק בלשוני

ומלקק את הכתם

בגוון אפרסק

בשיר הזה קושר המשורר קשר בין מעשה הקריאה למעשה האהבה בטכניקה ארספואטית, ומקשר בין היצר ליצירה, כמו כן הוא מרמז לנו על סודות עמוקים יותר בהזכירו את סופר הבלשים רוס מקדונלד שספריו נחשבים לבעלי עומק פסיכולוגי ונשואי כתיבתו מרובי סודות הם.

אסיים בשיר 'סיפור מעשה'

אפשר לחשוב שעשינו את

הדרך, כמו נמרים בלילה,

עור כתום, מפוספס זרוע בהרות ירח,

בשעה שבאמת עשינו

את הדרך

כמו

ירח מרוט, עור חיוור של

נמר מפוחד, פוסע בלילה בצעדים

מהוססים

שיר שכנותו כובשת ולכן יש בו כוח ואמירה חזקים, שיר שאהבתי מאד.

ספר שירה שעוצמתו  הפיוטית רבה, יפה, וכובשת. זהו