החמצתי את האוטובוס, אולי בדקה או שתים. הבטתי בשעון חצות ושתי דקות, זה היה האוטובוס האחרון ממרכז העיר לפרבר, שם גרתי עם אשתי, חתול בשם מיצי וחותנתי, בילהה.

הרחוב, ששקק חיים כל היום היה עכשיו שומם, נפש אדם לא נראתה ולא נשמעה, רק הרוח שסובבה קרעי נייר וייללת חתולים השמיעו קולו, תריסי החנויות היו מוגפים,  פנסי רחוב מועטים היו מאירים, מעט מכוניות חלפו, תאורת הרחוב היתה קלושה , תחושה לא נעימה חלפה בגבי.

התחלתי לנוע לאורך הרחוב. במרחק של מספר רחובות היה אזור של בתי הקולנוע, אולי שם אתפוס מונית, חשבתי, בטח איזה נהג אורב למאחר בנשף.

שזה יהיה אני, אמרתי בליבי. בטח ייקח מחיר מופקע, המשכתי ללכת, מנסה לא להיכשל בין פחי האשפה ושלוליות הרפש. דימיתי עצמי לעובר בקניון, הבנינים היו קירות הקניון, פחי האשפה היו סלעים, החתולים וחיות קטנות אחרות ומהירות היו האוייב.

לנוע קרוב לקירות הקניון, בטוח יותר אבל חשוך ויש סיכוי סביר שאתקל באשפה, קרוב למדרכה יש יותר תאורה, אבל אז אני חשוף לכל אורב. טוב אני לא בפעולה ואין אוייב שאני חשוף אליו. חציתי סימטאות וכבישים, הבטתי ימינה ושמאלה, חושך, אי אפשר היה לראות את קצה הרחוב. מקודם זה היה קניון ועכשיו הייתי במבוך שהולך וסוגר עלי, נשמתי עמוקות, לא להכנס ללחץ.

לפתע בסמטא שמעבר לכביש נפתחה דלת, קול מוזיקה וקולות שמחה בקעו משם, חשתי הקלה, חציתי את הרחוב כשלפתע עף או הועף משהוא לרחוב והדלת נטרקה, חושך ודממה חזרו לרחוב, האטתי, זה זז, זה מתרומם, באור החיוור שבקע  מפנס רחוב יכולתי להבחין, זה היה גבר בגיל העמידה, הוא קם מתנדנד, גונח בכאב, ניגשתי אליו, ריח של משקה חריף נדף ממנו, הוא היה לבוש חליפה יקרה, חולצתו היתה קרועה, נראה שקשה היה לו לעמוד. הושטתי לו יד לתמיכה, הוא הביט בי בתימהון, פניו היו חבולות.

אתה רוצה לעזור לי, הוא שאל

מה קרה, מה הבעיה שלך אמרתי

למה זרקו אותך

הוא הניח יד על כתפי, נשען

קח אותי הביתה, בבקשה, הוא ביקש

בידו השניה חיטט בכיס מכנסיו, אחר כך בז'קט, הוציא צרור מפתחות, הושיט לי ואמר, המכונית שלי בחצר, עזור לי, קולו רטט, אוח כואב לי, הוא פלט, ואיבד את היציבות אלמלא תפסתי אותו היה נופל..

חיבקתי אותו, ריח נעים של בושם יקר, מעורב בריח של שכרות.

לא ראיתי כניסה לחצר,

לאן לפנות שאלתי אותו.

הוא צנח למדרכה, תשאיר אותי פה ולך תביא את האוטו הוא אמר. גוון קולו היה של מי שרגיל לתת הוראות.

מעבר לפינה, הוא אמר, בין הבתים יש כניסה לחניה, היגואר הכחול זו המכונית שלי, המפתח המשונן, פותח את הדלת וגם מתניע את היגואר.

הוא נאנק מכאב.

לקחתי את המפתחות.

מעבר לפינה, אכן היתה כניסה לחצר, האור נבע מנורת מספר הבית.

נכנסתי לחצר, זו היתה רחבה בין הבינינים, חנו כאן מספר מכוניות לפחות שלוש היו יגואר, איך יכולתי לדעת בחושך איזו היא הכחולה.

למה לא קיבלתי תשובה ממנו, למה זרקו אותו.

מי היכה אותו.

כל כך שמחתי לפגוש נפש חיה, וחשבתי, יופי יש לו מכונית.

עכשיו אני עומד בחצר זרה וחשוכה, מנסה להתאים מפתח למכונית שהיא לא שלי.

שתי אורות קטנים ניצנצו מולי, הם נעו לאט ימינה הצרתי את עיני זה היה חתול.

המפתח התאים למנעול הרכב, פתחתי את דלת המכונית. אור נדלק בתוך המכונית. וקול הזעקה נשמע ממנה. החצר הוצפה אור מפנסים שנדלקו בבת אחת. דלת נפתחה. מימין ומשמאל. 2 גברתנים התקדמו לעברי, משהו כבד פגע לי בראש. כשלתי לתוך הרכב, כאב חזק היכה במוחי, ואחריו שלווה.

פקחתי את עיני. הייתי בחדר גדול שוכב על רצפת שיש, ראשי כאב, חשתי בעורף שצומחת לי בליטה, תאורה רכה שטפה את החדר. הקירות היו ספוני עץ, ועליהם תלויות תמונות של אוניות.

ניסיתי להתישב, חשתי סחרחורת. יד נעלמה עזרה לי להתישב על הרצפה.

מולי ישבו ששה גברים על כסאות ובחנו אותי.

זה היה אוסף לא ברור. בצד ימין, ישב ברנש מרושע, מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו שהבליטה שרירים, שני ידיו היו מונחות על רגליו והוא נשען קדימה וגיחך חושף סט מושלם של שיניים רקובות. פניו הלא מגולחות היו מלאות חטטים וצלקות. מה חיפשת בחצר הוא שאל. האיש לשמאלו אמר, בטח הוא שייך לרחובותיים. אני לא מרחובות עניתי. כולם צחקו, הגדיל לצחוק האיש שישב שני למחוטט, היה לו צחוק עבה וארוך. צימצמתי את עיני, זה האיש שעזרתי לו לקום מקודם ברחוב.

היי, פניתי, אתה נתת לי את המפתחות, מקודם על המדרכה.

המחוטט קם ובעט בי ברשעות.

נפלתי, נשכבתי על הרצפה, מאחורי האנשים ראיתי דמות שוכבת, היא פלטה מספר מילים, לא הבנתי. אבל האיש בעל הצחוק העבה נתן הוראה. ושתי ברנשים ניגשו אלי, הרימו אותי, שניים אחרים הרימו את הדמות השניה, הם גררו אותנו לקצה החדר, היתה שם דלת ירוקה, הבחור עם חגורת העור הרחבה, פתח את הדלת ושתינו הושלכנו לתוך החדר.

בתוך החדר היתה מיטה, מכוסה בסדין מטולא, שולחן עגול בעל שלוש רגלים.

היתה נורת לילה תלויה על הקיר החשוף.

הדלת נטרקה.

האיש גנח מכאב, זה היה האיש בעל היגואר, אפשר לעזור לך שאלתי, הוא לא ענה הסתגר בתוך עצמו, הייתי במבוכה, האם הם אחים תאומים. אור חיור החל לצוץ מהחלון, על אדן החלון ישב החתול. ניגשתי לחלון, מבעד לחלון נשקפה חצר מתוחמת בבנין וקירות עץ, השחר החל להפציע ויכולתי להבחין בעזובה ששררה בחצר, ערמות, חול, חצץ מפוזר, מוטות ברזל חלודים, וקוצים בכל מקום.

לפתע קם האיש, ריר נזל מפיו, על סנטרו, הוא נשען על הקיר. ואני נשבע, ראיתי רוח עוועים נכנסת בו, ראיתי את הרוח. הוא הסתער על השולחן הניף אותו וחבט אותו כנגד הקיר, פעם ועוד פעם, הרגל הפגועה הפריע לו, השולחן רוסק והוא החל חובט ראשו בקיר, כל חבטה הוא כשל וקם

 נחלי דם זרמו ממיצחו, צרחתי, הדלת נפתחה ואיש רזה נכנס, חולצתו היתה פתוחה עד לקו המכנס ומצוארו השתלשלה שרשרת כבדה ובסופה מדליה,

בידו היה אקדח, הוא לא אמר מילה, אמד את הנעשה, הניף את האקדח וירה בראשו של האיש שלושה כדורים, הרעם החריש את אזני, דם ניתז בכל החדר וגם עלי, מחזה בלהות, הפחד שיתק אותי, הוא כיוון אלי ולחץ על ההדק, נשמע נקישה, אולי נגמרו לו הכדורים. זינקתי אליו, הוא חייך, צעד אחרונית ונס מהחדר, רדפתי אחריו, המסדרון היה מואר באור השחר, מזרונים על הריצפה, פיח וריח חריף של הפרשות אדם, לאורך המסדרון היו דלתות חלקן פתוחות, הדפתי דלת אחרי דלת, עד שראיתי את החדר עם תמונות האניות, נכנסתי החדר היה ריק מאדם, דלת היתה ממול, חציתי את החדר מבוהל, פתחתי אותה ויצאתי לחצר, הדלת ניתרקה, החצר רחשה בחיות שחורות קטנות ומהירות, בלהה אחזה אותי, לפתע נפתחה דלת במרחק של כ חמישה מטר, דמות נשית עמדה על המפתן והוריקה דלי לחצר, היא חזרה פנימה אך לא טרחה לסגור את הדלת, סגרתי את הפער במספר צעדים ונכנסתי פנימה, הייתי בחדר האמבטיה, האשה כבר היתה באמבט מתקלחת, זו היתה אשה מבוגרת, צנומה, שערה היה דליל ואפור, גופה היה קפלים דקים, היא עמדה בגבה אלי, נעצתי מבט באחוריה השדופים, הרמתי את עיני, מקיר החרסינה נינעצו בי שתי עיניה, עיני דג מת, הושטתי יד לכפתורי  מכנסי, מלאכים בלבן הופיעו מעל , מתוק לי מאוד בפה, חשתי שלוה מלאה, לאות נעימה בגווי, אפלה כיסתה אותי.

פקחתי את עיני, החדר הלבן היה מוכר, שכבתי אזוק למיטה, מחט האינפוזיה נעוצה בידי, ואימי ואחותה עומדות לימיני, דודתי הביטה בי בכעס, עיני הדג מת שלה נינעצו בי, שוב היית ילד רע מילמלה אימי.