מאמר:
כתונת הפסים של יוסף – קנאת האחים בגלל סתם כותונת/ רחל סיביליה


בפגישתי הראשונית עם סיפור יוסף וכתונת הפסים שעשה לו אביו, קשה היה לי לקבל את אפשרות קיומה של קנאה עזה כזו מצד אחיו הגדולים ממנו. גם אני בת זקונים, ואחַי – האם היו מסוגלים לרשעות כזו כמו של בני יעקב ליוסף? הדבר לא התקבל על דעתי.

במהלך השנים השאלה ניקרה במוחי. האומנם צבע הכותונת היה הבעיה? ותמיד נתקלתי בתשובה המוחצת: בימים ההם הצבע היה מצרך נדיר, לכן כותונת צבועה בצבעים ובפסים היא מצרך נדיר ויקר. האומנם בגלל המחיר, בגלל שווי המוצר שנאו אותו כל כך? והיתה עוד תשובה: הוא בנה של האישה האהובה. אמם של אחיו, כלומר לאה, היתה שנואה על אביהם, לכן שנאו אותו, את בנה של האישה האהובה. ובזה דווקא מצאתי היגיון.

ובכל זאת, עד כדי כך שנאו אותו? ובנוסף, איך נראתה הכותונת הזו? האם הצבעים היו באריגה של הפסים, ואולי הפסים נצבעו על גבי הבד הארוג?

ככל שבגרתי שאלתי את עצמי יותר ויותר שאלות בנושא הזה. כשקראתי את ספרו הנפלא של תומס מאן, "יוסף ואחיו", נתקלתי בסיפור הכותונת המיוחדת שיעקב קנה בעצם עוד לפני שהכיר את כלתו לעתיד, היא רחל, מידי עובר אורח מוזר. יעקב העניק אותה במתנה לאישה שכל כך אהב, רחל, ולאחר מותה הוריש את הכותונת לבנו האהוב, בנה של רחל. כאן כבר היה היגיון רב בקבלת כותונת מיוחדת זו. חשבתי שהקנאה הגדולה היתה פרי היחסים הקשים שבין שתי האחיות, נשותיו של יעקב, והכותונת היתה כאותו סדין אדום לפני הפר המשתולל.

ואז יום אחד ראיתי תמונה שהייתה מצוירת על קיר אחד הקברים במצרים העתיקה, קבר אבו חסן. ותמונה זו הרשימה אותי כל כך ובלבלה עלי שוב את מחשבתי.

 

בתמונה רואים מעין פורטרט קבוצתי של משפחה או חלק משבט שמי, כלומר כנעני, היורד מצרימה, כפי הנראה לשם קניית חיטה, כי כדרכם של המצרים הם מראים בציור את תכולתו של השק התלוי על גב החמור. נדמה שבתמונה זו כאילו צוירו בני ישראל הבאים "לשבור שבר". הדבר המוזר בתמונה שמשך את תשומת לבי היה לבושם של האנשים. כל האנשים בתמונה היו לבושים בכותנות פסים. פסי אורך, כפי הנראה פסים צבעוניים שנארגו מחוטים בצבעים שונים.

ועכשיו נשאלה שוב השאלה: אם כל האנשים בתמונה לבשו בגד מפוספס כאילו היה זה הג'ינס של התקופה ההיא, מה הייחודיות בכותונת המפוספסת של יוסף?

 או אז התחלתי לערוך מעין סקר של ארון הבגדים של אותה תקופה, לפי מעמדם של הלובשים, כפי שמראים לנו תבליטים במסופוטמיה שממנה כפי הנראה הגיעו יעקב ומשפחתו בחזרה לארץ ישראל.

תחילה לבוש ה'עמך' הפשוט, ההמוני, המופיע בתבליטים המספרים על מלחמות ומראים שורה ארוכה של לוחמים מצוירים או מגולפים על קירות. הלוחמים לובשים במסופוטמיה מעין חצאית קצרה המוחזקת בחגורה במותניים. אין בחצאית זו קישוטים ואיננו יכולים לדעת מה צבעה. דבר אחד ברור, החצאית צנועה מאוד, ממלאת תפקיד של אזור חלציים בלבד.

 

מכאן אני עוברת למעמד גבוה יותר, אולי של סוחרים, כפי שמראה לנו ציור השבט השמי הבא למצרים. אלה לבשו מין שמלות צמודות לאורך הגוף, כשכתפייה אחת מחזיקה את גליל הבד המכסה את כל הגוף. ופסי אורך של צבע ארוגים כנראה בבד.

בהמשך תצוגת האופנה הזו עומדים המעמדות הגבוהים, השליטים. האצילים, המלכים, הכוהנים, ובקצה הפירמידה – האלים.

כאן יש מהפך – הבגד מפואר יותר, מושקע, ובגִזרה שונה מאוד. אם עד כה הבגד עטף את הגוף כמן צינור והוחזק (שלא ייפול) בעזרת כתפייה אחת, הרי שכאן הבגד עשוי מרצועת בד או עור. לרצועת העור חתכים לכל אורכה, בדומה לבגד אינדיאני, ולרצועת הבד אִמרה פרומה, כאלו הוציאו את הבד מהנול לפני סיום האריגה וקשירת החוטים, ואלה מהווים פן נוסף לקישוט. רצועה זו היתה נכרכת סביב הגוף, כשהשורה התחתונה נפגשת באמרה ישרה, ומכאן מתחילה הרצועה לעלות לאורך הגוף בצורת ספירלה עד הכתף, ואז היא מושלכת קדימה או אחורה כעין צעיף.

 צורה זו של ספירלה מופיעה אצל המסופוטמים לאורך כל הדורות, כסמל חשוב מאוד המופיע בזיגורטים שבנויים בצורת ספירלה, בבגדים כפי שתיארתי כאן, בכובעים.

אם לתייג את משפחת יעקב ולהעמיד אותם בסולם חברתי כלשהו, הרי שהם לבשו בגד הדומה לשני סוגי הבגדים שתיארתי קודם, כלומר גם בגדי עבודה בדומה לאנשי הצבא – חצאית מיני כאזור חלציים לזמן העבודה, וגם בגד ייצוגי כאותן כותנות ארוכות מפוספסות בתמונה ממצרים. וליוסף ניתנה כותונת פסים יקרה ושונה, כלומר כותונת יוצאת דופן במעמד הבנים ואפילו במעמדו של יעקב.

בחלומותיו של יוסף ובגערה שהוא מקבל מאביו, רואים שהוא מתנשא על כל בני ביתו. למה? לדעתי מרגע שניתנה לו כותונת פסים זו, השתנה מעמדו. הוא הועלה למעמד אצולה לפחות, אם לא למעלה מזה, כי מתואר בחלומות שכל בני הבית משתחווים לפניו. הכותונת היא שנתנה לו את הגושפנקה להיות במעמד גבוה מעל כולם.

השערתי היא שהכותונת שבה זכה יוסף מידי אביו היתה עשויה פסי ספירלה. הספירלה היתה סמל המספר האלוהי, כפי שכינו אותו הקדמונים, המספר 1.6180339. מספר זה היה ידוע להם כמספר אין-סופי והיווה מעין נקודת מוקד בפילוסופיה שלהם. זהו הסמל של האל, של המעמד הגבוה, של המלך. העם הפשוט אינו יכול ללבוש סמל זה, כי כך מייחדים את המעמד הגבוה. ויוסף זכה להימנות עם המעמד הגבוה. דבר זה מצד אחד בלבל עליו את דעתו והוא היה למתנשא על אחיו, אולי אפילו שחצן, ומצד שני גרם לקנאה הנוראה מצד אחיו שראו בכך אי-צדק משווע –האח הצעיר שלהם מתנשא עליהם מאחר שהלבישו אותו בכותונת הפסים של המעמד העליון.

אני הלבשתי את רחל ויוסף בכתונת פסים כפי שתיארתי וכפי שרואים בתמונות של האלים והמלכים. את האחים הלבשתי בכתונת פסים בדומה לציור שנמצא במצרים.

אתם, הרואים את ההבדלים, תחליטו מה לדעתכם הייתה כותונת הפסים של יוסף.

 

 


logo בניית אתרים