הַשֶּׁקֶט שֶׁלְּךָ מַפְתִּיעַ אוֹתִי,

כְּמוֹ כְּשֶׁעִירוֹנִי מַגִּיעַ לְיִשּׁוּב חַקְלָאִי:

הַצְּלִילִים כִּמְעַט נֶעֱלָמִים,

וְעוֹנוֹת הַשָּׁנָה כְּבָר אֵינָן עוֹד

דִּמּוּיִים עִירוֹנִיִּים, הֵן גְּלוּיוֹת וּבְרוּרוֹת,

כְּמוֹ הָעֵץ וְהָעֲטַלֵּפִים.

לַסִּפּוּרִים אֵין צֹרֶךְ בְּמִלִּים,

אֵין צֹרֶךְ בִּפְרָטִים. יוֹשְׁבִים וּמְדַבְּרִים,

אֲנִי יוֹתֵר, אַתָּה פָּחוֹת,

וְהָרְגָשׁוֹת שֶׁלְּךָ נִשְׁאָרִים כְּמוּסִים,

כְּמוֹ עֲנָנִים רְחוֹקִים, שֶׁרַק הֵם יוֹדְעִים –

יָבוֹאוּ הַגְּשָׁמִים.

וְשׁוּב אֲנִי מַכְבִּיר מִלִּים,

פָּשׁוּט סְתָיו.