מִזֶּה כָּל  שָׁעָה

אֲנִי קוֹפֵץ מִבֵּית הַיּוֹלְדוֹת

אֶל בֵּית הָאָבוֹת וּלְהֵפֶך.

אֲנִי מְחַפֵּשׂ מָקוֹם מוּגָן,

מִין מַחֲסֶה בָּטוּחַ לְרִגְשׁוֹתָי.

לִפְעָמִים אֶעֱרוֹךְ בִּקוּר

בְּקִבְרִי הַחַם וַאֲדַבֵּר

סָרָה בַּחַיִּים שֶׁיֵּש לְחַיוֹתָם

כְּדֵי לִבְנוֹת מִקְלָט מְעַט 

כְּמִפְלָט מִפְּנֵי יָמִים בָּאִים

שֶׁבָּהֶם אֶמְדוֹד אֶת יוֹתֶרֶת שְׁנוֹתַי

עַל פִּי מְמַדֵּי גּוּפִי בַּקֶּבֶר.

וְכָל זֶה לֹא בָּא לוֹמַר

מַשֶּׁהוּ עַל חַיַּי עַצְמָם

שֶׁנִמְנַע מִמֶּנִי לְהַחֲיוֹתָם לְמִשְׁעִי.