כיצד לצאת גיבור מכל בור עם זוהר אביב/ אתי יוחנן
זוהר אביב, שכתבה יותר מ-70 ספרים ובהם הסדרות "יד הפלא" ו"חבורת כוח המוח", מוציאה לאור שישה ספרים חדשים: שלושה לילדים, שניים לנוער ואחד למבוגרים
"תמיד הזדהיתי עם הילדים שלא מתחברים לאחרים. הרגשתי שונה ולא יפה, הייתי ממציאה סיפורים ומספרת לחברה שלי על עולם טוב יותר, בו הילדים שנמצאים בצד, מצליחים להיות במרכז החברה. הרצון לברוח לעולם הדמיון היה טבוע בי כבר אז, בילדות. עד בית הספר היסודי היה לי עולם רגשי מאוד מפותח: הזדהיתי עם תרנגולי ההודו שסבלו מהחום בלולים ועם התותים שהיה להם קר. הייתי יושבת במכולה של תפוזים, מביטה בשמיים ומדמיינת סיפורים עשויים מעננים, בוהה ברצפות או אבנים ותמיד רואה בהם דמויות. כשחזרתי מבית הספר, הייתי רצה לטלפון הציבורי שבמרכז המושב, משלשלת אסימון ומספרת לחברתי את המשך הסיפור שהתחלתי לספר לה בבית הספר. מאוד שמחתי כשסיפור שכתבתי על תרנגול הודו שחם לו בלול, פורסם בעיתון בית הספר".
כך אומרת סופרת הילדים והנוער הנודעת זוהר אביב, בת 58 מנתניה, אם לשני ילדים וסבתא לשניים. לפי נתוני הספריות הציבוריות בישראל, היא ממוקמת במקום השלישי כסופרת הילדים והנוער הפופולרית בישראל – אחרי גלילה רון פדר וסמדר שיר ולפני תמר לזר בורנשטיין שכתבה את "קופיקו", שרגא גפני שכתב את "דני-דין" ואורי פינק שכתב את "זבנג!".
היא הוציאה לאור יותר מ-70 ספרים – ביניהם הסדרות "יד הפלא", "כוח הלב", "חבורת כוח המוח", "מסע מצמרר". אחד מספריה תורגם לסינית ואף נמכר באתרים בסין. בימים אלו יוצאים לאור בהוצאה עצמית שישה מספריה: לנוער: "יד הפלא 13 – להיות חבר" ו"חבורת כוח הכוח 26 – תעלומה בזמן קורונה", למבוגרים: "זוגות וסודות – טרמפ לאושר", ולגיל הרך: "האריה שלמד לבקש" ו"מדליית הקסם, ניסיתי-זכיתי" ו"מה עושים עם געגוע – הטריק של סבתא נונה".
כיצד התחילה אצלך הכתיבה?
"הכתיבה החלה אצלי בעקבות משברים אישיים שעברתי. לאחר שירותי הצבאי, נרשמתי ללימודי משפטים כי זה מה שאמי רצתה, אבל מהר מאוד הבנתי שמשפטים זה לא אני. לכן הוצאתי תארים בספרות וחינוך וגם תעודת הוראה לחטיבת ביניים. אחרי הסטאז' הבנתי שזה נהדר אבל לא מדויק לי. בסיום הלימודים נישאתי לבעל מהמם שרצה להקל עליי אך אני לא פירשתי נכון את כוונתו. אחרי לידת בני הייתי ממש בחצי דיכאון. בעלי אמר לי שאני לא צריכה לעבוד, שאשב בבית ושאגדל ילדים. עבורי זה היה היגד אכזרי, כאילו אין בי צורך. היה קשה לי להכיל זאת משום שהוריי החקלאים חינכו אותי ליעילות, למועילות ולעבודה שבלעדיה אין לאדם משמעות. מתוך הדכדוך התחלתי לכתוב על זבולון המכוער, נער בן 16 שחש מכוער (כפי שהרגשתי) ושהוא לא מתקבל לעבודה בגלל זה. בעיתון הנוער 'ראש אחד' התלהבו מהסיפור, וכך כתבתי שם במשך שנתיים סדרה".
עד היום שמורים אצלה במגירה מכתבים מבנות שכתבו לזבולון שהן אוהבות אותו, ובעצם נתנו לה ביטחון לצאת לחפש עבודה. היא השתלבה כמדריכת דרמה בבתי ספר. היא אהבה לכתוב את הצגות סוף השנה והתחילה להבין שייעודה הוא בכתיבה. לאחר שקיבלה אומץ, היא התחילה לכתוב לעיתוני נוער נוספים כמו: "כולנו" ו"מעריב לילדים".
זוהר: "לפתע, קיבלתי פנייה מהוצאת 'כתר' להוציא ספר עם סיפור שלי שפורסם בעיתון ילדים. כך יצא לאור הספר הראשון בסדרת 'חבורת כוח המוח'. מדי שנה המשכתי לכתוב ארבעה ספרים על תעלומות בבתי ספר. בעבר 'כתר' ו'מודן' עסקו בהפקה והותירו לי זמן לכתיבה, וכיום אני כבר מוציאה לאור בעצמי את ספריי. הכתיבה הביאה לי תיקון ואושר גדול. בכתיבה אני חוזרת לילדות, יוזמת, עוזרת ומקובלת, וכך אני בתוך עולם אחר שיש לי בו השפעה. בשבילי זו מדיטציה ותיקון שאני חווה הודות לn.l.p- שאני עושה לעצמי, וזה גורם לי אושר וסיפוק".
היו אירועים משמעותיים בחייך שהשפיעו על אהבתך לכתיבה?
"בעקבות סטירה שחטפתי בילדותי מבן המושב שלי, ואהבה נכזבת לילד אחר, בן כיתתי, התחלתי לכתוב יומן סודי, ועד היום אני כותבת יומנים על כל התקופות בחיי. לא אשכח לעולם איך בשירותי הצבאי שירתתי בנח"ל אך כשהתחיל ירי קטיושות על הר דב בגבול הצפון, עברתי לקריה שם הרגשתי 'ניצוצות של הטרדה מינית' מכיוונו של קצין בכיר. רק בהמשך כששירתי בירחון הצבאי "מערכות" הרגשתי שאני פורחת. בעקבות הדיכאון אחרי הלידות והניתוחים הקיסריים שעברתי, הרגשתי מוגבלת וכבולה, נפשי חיפשה לברוח וברחתי לכתיבה. כשכותבים ממקום שיש בו צורך עמוק ומתוך שליחות, זה מייבא התמדה, כישרון והתמדה שהם מתכון להצלחה".
בימים אלו היא מעבירה בזום את ההרצאות שהעבירה דרך קבע מדי שנה במאות בתי ספר ברחבי ארץ, בהן היא מספרת על הסטירה שהובילה אותה להתחלת הכתיבה, על הילדים שהפכה לגיבורי ספריה ועל מאחורי הקלעים של הכתיבה, ערכי קבלת האחר ומניעת אלימות כמו: בניית יחסים בעידן המסכים וכיצד לצאת גיבור מכל בור.
מזה שנים היא כותבת בעתון הילדים "אצבעוני" סדרות בהמשכים. בווטסאפ היא מלווה בקבוצת מעריצים גדולה שעוקבת אחריה ואחרי הספרים שהיא מוציאה לאור. היא מלמדת כתיבת שירה את שחר גרינשפן, בת 23 שנפגעה בתאונה בגיל 12 ומאז משותקת בכל גופה. "היא אמנם לא מדברת, אבל כותבת באצבע על המחשב שירים נפלאים שזוכים לעשרות ומאות תגובות בפייסבוק".
את הסיפורים למבוגרים, שכתבה כשהייתה בדיכאון אחרי הלידות – על זוגיות, על רווקים, על נישואין, גירושין ומה שביניהם, פרסמה בעיתון "חדשות נתניה" כסיפורים מהחיים. לאחרונה היא הוציאה אותם לאור יחד עם סיפור חדש בנושא יציאה מהארון לאחר הנישואין בספר למבוגרים הנקרא "זוגות וסודות – טרמפ לאושר". "מאוד חשוב לי שספר זה יהווה תזכורת להורים לכך שזוגיות זו עבודה, ומי ייתן שאמנע בעזרתו גירושין. עשיתי זאת למען הילדים, שסיפרו לי על גירושי הוריהם. עבורם כתבתי גם את 'כוח הלב 11 – פרידה', עם טיפים להתמודדות. עד היום שמורים אצלי אלפי מכתבי תודה מילדים ומהורים שהספר עזר להם".
זוהר, בוגרת אוניברסיטת תל אביב בתחום החינוך, בעלת תעודת הוראה לחטיבה, לימודיn.l.p ואימון אישי, ובעלת תעודת הנחיית קבוצות הורים מטעם אדלר, פעילה חברתית (חברה במועצת נשים נתניה) ואף ניסתה כוחה בפוליטיקה. היא מטפלת במבוגרים בשיטת "הזברה הצבעונית" שפיתחה ומותאמת לכל אדם. "אחרי שראיתי כמה עדנה אני מקבלת מכך שילדים חשים מאושרים יותר ומלאי ביטחון בעקבות השתתפות וקריאת ספריי, הרגשתי שזה ייעודי לשמח ושהגיע הזמן לעזור גם למבוגרים. שיטה זו כוללת שלוש שיחות של שעה במהלכן אני מקשיבה למטופל, מאתרת את הבעיה ומציעה כלים בעזרת הסתכלות מחודשת על האתגר, דמיון מודרך או מדיטציה. בזכות קרוב שחווה בעיה נפשית אני מתנדבת למעלה מעשור במיל"ם ובקו בריאות הנפש. אולי בזכותו יצאה לאור סדרת 'יד הפלא' על קבלת האחר עם 13 סיפורים על ילדים מדהימים שעברו בור וכל אחד מהם יצא גיבור".
לסיום, ספרי על הקשר בין הכתיבה לטיפול עבורך.
"הכתיבה היא סוג של טיפול ומעין פסיכולוג. לאחריה אני חשה התעלות ואושר. הכתיבה היא בריחה לעולם אידיאלי מסקרן ומעין טיסה למקום אחר – רק בלי כרטיס טיסה. בכתיבה הרעיונות נוחתים עליי כמעין תקשור. בתי שאלה אותי פעם: 'אמא, למה את צוחקת עם עצמך בחדר?'. עניתי לה: 'ניב מהספר אמר משהו מצחיק'. היא אמרה: 'אמא, מה עובר עלייך? ניב זה דמות שאת כותבת, לכי קצת להתאוורר בים'".
