בחודשים האחרונים, נוכחתי לדעת שמעיין היצירה של אמנים ממשיך להציף לאורך כל התקופה המשוגעת של הקורונה. אחד האתגרים של התקופה הזאת- נמצאת גם בשירים שאמנים מוציאים- שירים שהם מצד אחד מנסים לאחד, לחבר וללכד ומצד שני, מנסים להגיד משהו אישי על עצמם או על הסביבה שלהם. קשה לבחור מתוך מבחר עצום של סינגלים, אבל בסקירה הזאת, אנסה לגעת בכמה סינגלים שאני אהבתי בחודש דצמבר.
נטלי גבע - הסתיו (מילים ולחן: נטלי גבע, הפקה מוסיקלית : יאיר ורמוט)
הרבה פעמים בשירים, אני מחפש פשטות בטקסט ובמוסיקה. הקול העדין של נטלי, שר על הזמן שרץ ולא עוצר.. היא שומעת את תקתוק השעון המדוד של פעימות הלב. נטלי ריגשה אותי בשיר קטן שכל צליל בו נעשה בכפפות של משי. הפקה מקסימה ועדינה של יאיר ורמוט עם נגיעות סלייד, רודס, גלוקנשפיל וניחוחות של יופי חורפי.
רוית ניב - הימים הארוכים העצובים (אריק איינשטיין-שלום חנוך, עיבוד : יאיר סתוי)
רוית ניב, אחרי שלושה סינגלים מוצלחים פרי עטה, מגיעה לאתגר גדול: לשיר שיר של אריק איינשטיין ושלום חנוך. שיר שהוא קלאסיקה על זמנית ובנימה אישית, זה שיר שמרגש אותי בכל פעם מחדש. היופי של רוית שהיא לא ממהרת בקצב, שומרת על איזון פנימי ומביאה את עולמה האישי בשלוש דקות. אלו שלוש דקות של חום, כמיהה, עצבות וגעגוע. געגוע.
גיל בר הדס - האור הלבן המסנוור (מילים ולחן: גיל בר הדס, הפקה מוסיקלית: גיל בר הדס ויובל וילנר)
הסיפור האישי שנמצא בתוך השיר האקוסטי של גיל, נגע לי באופן מיוחד והזכיר לי את סבא שלי היקר שהלך ממני לפני שלוש שנים. הטקסט מתאר את הרצון להיגאל מהסבל והרצון לחזור לחיים הרגילים. המנגינה קסומה- מלאה במהלכים הרמוניים משובבי נפש, גיל שר בגעגוע ובכאב.. המבט שלו על הסיטואציה ציורי, אבל יודע שזאת המציאות. אהבתי את עיבודי המיתרים שנותנים נופך של נוסטלגיה. אחד השירים היפים שגיל יצר ועוד בתקופה כל כך משוגעת.
ענבל דור- המאה ה-21 (מילים ולחן: ענבל דור, הפקה מוסיקלית: ענבל דור ועידן טולדנו)
שיר שמדבר על הקו הדק שמפריד בין הדיכאון לשיברון לב. אהבתי את הטקסט שלא מחפש להתחבא במטאפורות, אלא מעמיד את המציאות מול העיניים. והכול קורה במאה ה-21.. מה לא עושים כדי לא להתחפר בכל מה שקורה.. גם במוסיקה יש המון משחקים, עם הקצב, עם נגינת הפסנתר של ענבל, הגיטרה של עידן טולדנו, התופים: טל כהן והבס: גיא ברתור.. וכל אלה, נשמעים כחטיבת קצב מהודקת. היופי בין העיבוד המתחכם לשירתה השקטה של ענבל.. אלו יוצרים בעיניי, סינגל אמיץ, חשוף, כתוב בצורה מהודקת ומרתע אולי לימים אחרים, כפי שאריק איינשטיין היה כותב, אם הוא היה רואה את מה שקורה. בכל מקרה, בעיניי רוית עמדה באתגר.
https://open.spotify.com/album/1yLGC4qf6TN1lDi2LGGebN?si=SXjb40Z4QzKS7_CbccZLZg
ראודור- סדר עולמי חלש (מילים ולחן: ראודור ובן שופן, הפקה מוסיקלית: בן שופן)
רוצה לפרגן מכל הלב ליוצר ענק שהגיע מהעיר באר שבע. אני זוכר את ראודור בתחילת הדרך, עם הקול המהדהד, עם הטון הנוגה והשברירי ואיזה מהפך הוא עושה מהאלבום הראשון, אומץ לשנות לאלבומו השני. ההפקה המוסיקלית עברה לבן שופן, ששם דגש על הצד האלקטרוני. הביט משחק פה תפקיד חשוב והטקסט, מצליח בכמה שורות לתאר תמונת מצב ישראלית בימי הקורונה. רק על זה, מגיע לו שאפו. ובתוך כל הכאוס, השיר מצליח להזיז בקצב שלו, לרתק בהפקה שלא פוחדת ללחוץ על דוושת הקצב תוך כדי הוספת בוזוקי שמעטר יפה בין השורות. שלוש דקות בול!
חנן יובל - כל מילה (מילים: עידית פאנק, לחן: חנן יובל, הפקה מוסיקלית : ערן זילברבוך)
הייתי חייב לשים שיר של אומן ותיק יותר.. והאמת שזה קשה להחליט- אבל החלטתי בסוף על חנן יובל השירים האחרונים שהוציא, פרטו על נימי ליבי. הם הביאו לידי ביטוי את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב- לשיר, להלחין טקסטים ברגישות מופלאה ולנגן. כל מילה, הטקסט הנוגע של עדית פאנק, הוא שיר שעושה חסד עם המילים הטובות והרעות.. המנון קסום שיש בו בעיניי, את הקמצוץ של פולק משנות השבעים. עיבוד פשוט לגיטרות, בס וקלידים, שמבליט את קולו המשגע של חנן. התאהבתי משמיעה ראשונה ואני בטוח שיש לו עוד דברים משובחים בפתח.
יהודה פוליקר- ספרי לי לאט (מילים: חוה אלברשטיין, לחן: יהודה פוליקר, הפקה מוסיקלית: תמיר מוסקט)
האומן השני, שהפתיע אותי ביכולת שלו לשנות את צבעיו- זה יהודה פוליקר, שהוציא ביצוע מחודש שלו לספרי לי לאט, שביצעה חוה אלברשטיין בתקליטה, האהבה מאלתרת משנת 1990. מה שמדהים שזה השיר הראשון שבו יהודה לא מנגן על אף כלי.. והוא נשמע בהפקה של תמיר מוסקט, הכי אינטימי מאי פעם. ישיר למאזין, בלי פילטרים. הביצוע והליווי המינימלי, מוציא ממנו את היכולת להגיש שיר בצורה מרגשת ופשוטה. והקסם הזה עושה פלאים.. יהודה לאורך הקריירה, ביצע לא מעט שירים שכתב לאחרים, אבל זו הפעם הראשונה שמרגישים אותו בכל תו ותו בביצוע.
