אקווריום/ אילן וייס
בְּלֵב הַיַּעַר- אַקְוַרְיוּם נָטוּשׁ
דָּגִים זְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים
שׂוֹחִים לְאִטָּם
בְּמַעְגָּלִים מְטֻשְׁטָשִׁים
עַנְפֵי הָעֵצִים אוֹכְלִים
נוֹגְסִים בִּרְעַבְתָּנוּת
נְתָחִים גְּדוֹלִים
מֵהַבָּשָׂר הַפְּרָאִי שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ
וּגְדֵלִים אֶלְתּוֹךְ דַּם הַשְּׁקִיעָה
עַל מַה חוֹלְמִים
דָּגִים בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּהֶם?
בַּבֹּקֶר הֵם הָיוּ מֵתִים
צָפִים בַּמַּיִם הָעֲכוּרִים
עוֹד מְעַט יָבוֹא מִי מִשּׁוֹכְנֵי הַיַּעַר
וְיֹאכַל אֶת הַדָּגִים
אוֹ יִגְרֹר מֵהֶם לִמְאוּרָתוֹ
יִהְיוּ לוֹ אוּלַי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת,אֲבוּדוֹת
פַּרְוָה דְּהוּיָה וְאוּלַי כְּנָפַיִם
עוֹר שָׁקוּף שֶׁמִּתַּחְתָּיו פּוֹעֵם דָּמוֹ כְּמוֹ הֲזָיָה מוּזָרָה
לַיְלָה אֶחָד
מִישֶׁהוּ יֵצֵא מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹ
בְּדִיּוּק בְּלֵב הַיַּעַר כְּמוֹ מִתּוֹךְ חֲלָלִית מֵעוֹלָם אַחֵר
יִטֹּל אִתּוֹ אֶת הָאַקְוַרְיוּם הָרֵיק
וְיַצְפִּין אוֹתוֹ כְּמוֹ אֶבֶן יְקָרָה
בַּעֲלִיַּת הַגַּג שֶׁל שִׁגְעוֹנוֹ
בַּבֹּקֶר מִבְּלִי לָדַעַת מַדּוּעַ
הוּא יְצַיֵּר צִיּוּר שֶׁהוּא יִקְרָא לוֹ "מֶלַנְכּוֹלְיָה"
לֹא יִהְיֶה בַּצִּיּוּר כְּלוּם
חוּץ מִמַּה שֶּנִּרְאָה כְּמוֹ דַּף לָבָן,רֵיק
הֵם יַבִּיטוּ בַּצִּיּוּר וְיָנוּדוּ בְּרֹאשָׁם
אֲבָל הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתָם נָעִים וְנוֹשְׁמִים
אֶת הָעֵצִים הָאֲפֵלִים
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַכְּחֻלָּה,הַשְּׂעִירָה
אֲבָל הוּא יָכוֹל לָחוּשׁ אֶת הַמְּתִיקוּת הַזּוֹ
בְּדִיּוּק בְּמֶרְכָּז חָזֵהוּ
כְּאִלּוּ שֶׁהוּא מְדַמֵּם לַמָּוֶת
הָיֹה הָיְתָה פַּעַם שָׂפָה
צִפּוֹר מוּזָרָה שֶׁמְּנַתֶּרֶת עַל רַגְלֶיהָ הַשְּׁקוּפוֹת
וְצוֹרַחַת גּוּשִׁים כֵּהִים שֶׁל דָּם
אַף אֶחָד,כַּמּוּבָן,לֹא שָׂם לֵב
כְּשֶׁזֶּה הִתְחִיל לְאִטּוֹ לְחַלְחֵל פְּנִימָה
וּלְשַׁנּוֹת
וּלְאַכֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת.
עוֹד מְעַט שׁוּב יִהְיֶה לַיְלָה.