בנובמבר 2020 מלאו 120 שנה למותו של אוסקר ויילד (1854-1900), שהיה סופר, משורר, מחזאי, הוגה, ונודע באמרותיו הרבות. בין בני דורו בהפרש גיל של עד שש שנים לכאן או לכאן: מופאסאן, שאו, הרצל, צ'כוב, גוגן, ואן גוך, מאהלר, מאכס ובר. שאו שנולד שנתיים לאחר ויילד, האריך ימים עד 1950 ומניין שנותיו כולל את זה של ויילד ואורוול שחיו בזה אחרי זה.
ניסיון להצביע על רעיונות יסוד בספר האגדות של אוסקר ווילד
אוסקר ויילד מעלה באגדותיו שאלות מוסריות שונות. אחת השאלות היא החירות להיות טוב. המלך הצעיר תוהה בחלומותיו ומתעניין באדם הפשוט. האינפנטה נסחפת על ידי שרירות ליבה, מעמדה הרם ופינוקה, ומוותרת על האפשרות להיות טובה. הנסיך המאושר והדרור הפוקד אותו בוחרים בהענקה. הענק האנוכי המתבדל בגנו הופך להיות טוב כתוצאה ממקרה מסוים. הזמיר נכון להקריב את עצמו למען אהבתו של הסטודנט. ואם דיברנו על החירות להיות טוב, הרי לפעמים אנו נתקלים בהקרבה. ההקרבה בספר אגדות, היא במשמעות של נדיבות, הנכונות להיות מוקרב למען הזולת הנאהב. לפעמים הקרבה עלולה להיות בלתי הגיונית בלתי נסבלת וקטלנית כמו זו של הנס הקטן למען ידידו הטוחן המנצל אותו. הנס אינו יודע, עד כמה מסוכנת היא הקרבתו. הוא מעניק אותה בטבעיות בפשטות ומעומק הלב. הקרבה זו היא אלטרנטיבה לאגואיזם, שהוא מוטיב חשוב ביצירות אוסקר וילד.
סביר להניח, כי התעניינותו של אוסקר וילד במוסר באותו קובץ של אגדות לילדים, מהווה המשך ישיר ורצוף להתעניינותו באמרותיו וביצירותיו למבוגרים בשאלות אלו. כמה מהדמויות המופיעות בספר האגדות הן ,ללא ספק ,מודל מופתי של מימוש עצמי. אפשר וזהו היסוד ההטפתי הסמוי באגדותיו של ווילד. יסוד זה יחד עם ההצלפה השנונה בתיאור מצבים של אגואיזם ובדיאלוגים שונים. היא חשוב מאוד בעלילה.
בכמה מאגדותיו מציג ויילד מצב אידילי כוזב כמו בתיאור אושרו של המלך הצעיר או תיאור אושרה הרומס של האינפנטה, או תיאור המצב האידילי כביכול של בן הכוכבים. עד לרגע, בו הוא מגלה את יחסו הרע כלפי האישה הקבצנית. המלך הצעיר צמא ללמוד לקח. בן הכוכבים נאלץ ללמוד לקח, האינפנטה, מן הסתם, לא תלמד לקח לעולם, וגם הטוחן המנצל את ידידו הרך בשנים. אלה הזוכים בשכר על בחירתם בטוב מתוגמלים באופן רוחני.
באגדותיו של אוסקר ויילד נעדר היסוד הגותי המפחיד הקיים באגדות האחים גרים. יש להניח, כי הדבר נובע מכך שהרקע האנגלי השונה כל כך מזה הגרמני.
בדברים שלהלן אנסה להצביע על רעיונות יסודיים המופיעים בספר אגדות מיוחד זה, אשר מעניין מבוגרים לא פחות משהוא מעניין ילדים.
1. הגיבור לומד לקח תוך התנסות מסוימת. 2. היפה והריקני בעל הערך הפחות. 3. האגואיסט וחכמת החיים שלו. 4. סבלם של רבים הוא לעיתים מזומנות תנאי לאושרם של המעטים. 5. היכולת להיות, מאושר על ידי מעשה נדיב. 6. ריבוי הפנים של הניכור האנושי. 7. חסד נוצרי כמוטיב יסודי. 8. עדיפות הפשטות האנושית על בה המלאכותיות והעמדת הפנים. 9. גילויו של הניכור גם בקוצר הראייה לגבי דברים המתרחשים מתחת לאפך. 10. הפוטנציאל הטוב של שליטים רמי מעלה לגרום לאושרם של אזרחיהם. 11. ההרמוניה האמיתית תושג בהתאמת האסתטי והאתי. 12.הטוטאליות של יפעת הטבע מתוארת בחלק מן האגדות. 13. מרכזיותו של הלב האנושי. 14. מעורבותו של המספר המעיר הערות איננה מקרית כלל וכלל.
מבחינה צורנית ניתן לומר, כי חלק מהאגדות הן בתבנית דמוית משל. ההטפה איננה דידקטית מדי. המספר יוצר סיטואציות עלילתיות המזמינות גילויים של שנינות רבה המתבטאת בדיאלוגים שונים.
חלום המלך הצעיר
1.המשיכה אל היופי היא עקרה. היופי כשלעצמו עלול להיות הרע בתחפושת. 2 יתרונו המוחלט של מלך רגיש על מלך אטום ומנותק. 3. דווקא דרך החלומות הסוריאליסטים ניתן להתוודע טוב יותר לגרעין מהותה האמיתית של המציאות. 4. שכבת האליטה איננה יכולה להבין את הניצול מבלי להתחכך בעם. 5. המלך הצעיר כאילו יורד מחופש אל העם כמו הכליף הארון אל רשיד. 6. כוחו של השלטון איננו חייב לנבוע מן הסמלים המקובלים. הוא עשוי להזדקר לעין גם מתוך איזו סגולה אנושית. 7. בניגוד למלך ב"בגדי המלך החדשים" העובר תהליך של אשליה בסיועם של החייטים,, נמצא המלך הצעיר בתהליך מתמיד של לימוד והתפתחות. 8. המלך לומד לקח באגדה זו מפי העם ולא מפי יועציו. 9. האמת חוזרת ומכה כאן כל פעם בצורה אחרת. 10.דמות המלך לאורך הסיפור ובמיוחד בסיומו שונה מן הסטריאוטיפ המוכר לגבי מלכים. 11. האקזוטיקה בנופי החלומות נוטפת אכזריות. 12. מוצגת כאן האופציה להיות בלתי אגואיסט להיהפך למאושר יותר. 13. לא הפאר וההדר הם עיקרה של מציאות השליט, אלא תודעתו הפנימית והיכרותו המוסרית. 14. אין כאן עימות בין נביא למלך, אבל היסוד הנבואי של איש המעלה מכריע את היסוד המלכותי השכיח.
יום ההולדת של האינפנטה
1. האגואיזם והפינוק השזורים זה בזה. 2. כוחה הדמוני של המראה. 3. ריקנותו של עולם הפאר. 4. אומללותו של האיש המכוער,אשר משעשע את רמי המעלה. 5. נבצר מהאגואיסט להיות מאושר. 6 ניכורה של החברה הגבוהה מן הגמד וניצולה אותו. 7. השחתת המידות של ילד, אשר הועמד במרכז העולם. 8. האסתטי, אשר איננו שרוי בהרמוניה עם האמת.
בן כוכבים
1. אגואיזם ופינוק משחיתים אדם. 2. דרך ההתנסות יכול אדם להשביח את עצמו. 3.. דרך משימות ניתן להציב בפני אדם את מבחן ההשתנות. 4. מראה חיצוני לא תמיד יבטא את המהות האמיתית. 5. נבצר מהאגואיסט להיות מאושר. 6. יש שכר ועונש לנדיבות הלב או להיעדרה. 7. המצפון נרדם לפעמים, אבל תמיד יוכל להתעורר ולכפר על עוולותיו.
הנסיך המאושר
1. כוחו המטאפיזי של אלטרואיזם קיצוני. 2. חשיבותה של האמפתיה ושל הפתיחות לצער העולם. 3. ההרמוניה בין הנותן לבין השליח. 4. ההד של מעשים טובים מגיע עד לשמיים. 5. האושר שבאפשרות לתת בלי גבול. 6. נלעגותם של מלומדים, אשר אינם רואים דברים מובנים מאליהם. 7 . ריקנותה של האסתטיקה, שאין בה דבר פרט להדגשת היופי. 8. קשר לוגי הכרחי בין נותן לבין מקבל. 9. אלה, המחפשים תועלת בכל דבר, עלולים להיראות נלעגים בסופו של דבר.
הזמיר והשושנה
1. קמצנותם ורוע ליבם של יצורים שונים ואי יכולתם ללתת משהו מעצמם. 2. כוחה של אמפתיה. 3. אטימותו של הלומד מתוך ספרים לגבה החיים. 4. קוצר ראותם של בני אדם כלפי מה שמתרחש בסביבתם הקרובה. 5. הטוטאליות של ההקרבה. הקשר בין אהבה למוות. 6. הנס שאיננו מועיל בשל חמיצותה וסנוביותה של הנערה. 9. המסקנה הנלעגת של הסטודנט מסגירה שוב את חולשתו. 10. הזמיר הוא היצור האנושי ביותר.
הענק וגנו
1. אגואיזם מביא להסתגרות. 2. רק פתיחות לילדים עשויה להביא אושר. 3. הענק לומד לקח דרך מקרבה בודד, חוויה מיוחדת. 4. ההשתנות והחסד מזכירים את המטמורפוזה שחלה בסקרוג' גיבורהסיפור "מזמור שיר לחג המולד" של דיקנס. המופיע ב מבחר הסיפור האנגלי. 5. הפרס על מעשה טוב עשוי להיות האושר בגן עדן. 6. מלאכיותו של הילד הקטן מלמדת על מלאכיותם של שאר הילדים. 7. יופיו של הגן העומד בבדידותו הוא יופי פגום, אשר לעולם לא יגיע למעלת השלמות. 8. אהבת הזולת הופכת אותנו בהכרח לאנשים טובים יותר.
הידיד הנאמן
אוסקר ווילד כתב מסה ארוכה בשם "נפש האדם בסוציאליזם". אין ספק, כי השקפתו ההומניסטית סוציאליסטית חלחלה גם ליצירותיו כמו "חלום המלך הצעיר" ו"הידיד הנאמן" שעל פיו נכתב המחזה של תמרה אמיתי "יש לי חבר" והוצג בתיאטרון מרכז העיר, תיאטרון פרינג', חיפני.
נושאו של סיפור זה הוא הניצול, שהוא תולדה של ניכור, אשר חש הטוחן כלפי ידידו, הנס הקטן. הניכור הוא מצב יסוד, בו אין האדם מתייחס לזולתו כיצור אנושי. הערכת יחסי הניצול נוצרת מתוך שיתוף פעולה בין המנצל למנוצל. המנצל מודע למעשהו, שכן הוא פועל ביודעין בריש גלי ובמידה לא מבוטלת של חוצפה. המנוצל משתף פעולה במקרה זה מתוך היעדר ידיעה, והיעדר מודעות. הנס הקטן איננו עבדו של הטוחן. הוא מאושר להיות לו לעזר ולתת. הנותן חש,כי הוא ידיד אמת. הוא מסכן את עצמו על מזבח ידידות מפוקפקת זו. הלוקח נוטל על עצמו את הזכות המכובדת להצהיר כל פעם על ידידות זו, להגדירה ולתבוע את ביצוען של משימות. בסיטואציה זו גם המנוצל וגם המנצל חשים, כי זה עניין של מה בכך ולא יותר מזה. במערכת יחסים זו אין גבולות. הטוחן לעולם אינו חש כי הגזים. הנס הקטן אינו מעלה בדעתו למרוד. זוהי הידידות האמיתית וזהו אושרו לשרת את ידידו. הטוחן מציב, למעשה, משימות בפני הנס. אלו משימות של "השאל לי חפץ", "לך בשליחותי" וכו'. לדידו של הטוחן זהו אתגר לידידות. לדידו של הנס אין טבעי יותר מלהיענות לידידות זו. אושרו של הנס הוא לתת. הנאתו של הטוחן היא לקבל. ההרמוניה שבין הרצונות נוצרת במידה רבה גם כתוצאה מתמימותו של הנס ואי מודעותו לעובדת היותו מנוצל. הטוחן מכוון את דבריו ואת מעשיו בהתאם למזגו של הנס. התחשבותו הרבה , כביכול,ואי רצונו להכביד על הנס, מזכירים את סיפורו של אלתר דרויאנוב על הגביר היהודי ששוכב במיטתו בליל חורף ומסביר לאשתו, מדוע לא יפתח את דלתו לעני המקיש בדלת, שכן אז, חלילה, ייפסקו רחמיו. הטוחן מדבר אל הנס בהתנשאות, ומלמד אותו את הלכות החיים. כך אנו נזכרים בהטפות המוסר של עשירים למיניהם, הקוראים לעניים לעבוד בחריצות ולהדק את החגורה. רק הם יודעים מה טוב לעם... המנצל מטיף מוסר למנוצל, ומגדיר עבורו מה הן המידות הטובות. בקשותיו של המנצל דומות יותר לפקודות. המפגש הקיצוני בין האגואיסט הנצלן, הציניקן המפוכח לבין האלטרואיסט הטהור והתמים אינו יכול לבשר טובות למנוצל. הנס אינו צריך להתפכח, שכן אין הוא פועל מתוך שיכרון חושים. הנס פועל לפי הכרתו המוסרית. הוא עושה מעשים, והטוחן משים עצמו הוגה דעות האמור להגדירם. הס אינו מודע לסכנות הרבות לבריאותו כתוצאה מעומס היתר.הטוחן אינו מתעניין בהשלכות של מעשיו על הנס.
נושא האגואיזם הוא מרכזי ביצירתו של אוסקר וילד הן ב"תמונתו של דוריאן גריי" והן ב"ספר האגדות". האגואיסט סמוך ובטוח, כי התנהלותו על פ תועלתו האישית יוצרת הרמוניה. אבל לאמיתו של דבר הרמוניה זו היא כוזבת לחלוטין. סיפור זה מעמיד את הידידות במבחן של אגואיזם, הניצול והתועלתנות. הסופר איננו מביע במישרין את דעתו. הוא מותיר זאת בידי הקורא. אגדה סאטירית זו היא בעלת משמעות חברתית רבה, ויש בה לקח מוסרי חשוב הן למבוגר והן לילד.
