המשלחת השביעית/ נסים נהר דעא

אל קוראי.

ראשית אני רוצה להודות בטעות גסה שעשיתי בספרי הקודם. טענתי בספרי – "אנשי הג'ונגל  אוכלי אדם" – טענה, כי הנוהג הרווח של אכילת אדם נהג בשבטי הטיקטה, כנוהג פולחני, יותר מאשר כצורך קיומי.

ובכן, ממצאים ועדויות אשר הובאו לידיעתי לאחרונה, הביאוני לידי הכרה – שהנוהג הפולחני היה תוספת לוואי ולא עיקר באקט המזעזע של אכילת אדם והעיקר היה, כך אני מאמין היום וכך אני מודה, בענווה – העיקר היה ניצול מרבי של מקורות מזון. טענה זו מופיעה אמנם בספרי הקודם, אך לא ניתן לה, מקומה הראוי. אני מקווה, שתיקון זה שאני מביא כאן יניח דעת מבקריי.

אני מקווה גם, שבפרסום ראשוני זה, לא תיפולנה טעויות.

כידוע לקוראי, יצאתי לשש משלחות בג'ונגלים שבמרכז ודרום אמריקה ונתתי בספריי תאור מדויק של הממצאים, החוויה והתיאוריות שבאו להסביר את הממצאים.

עם חזרתי מהמשלחת השביעית כינסתי את הממצאים. בעתיד, כך אני מקווה, יובאו, כפי שנהגתי לאחר המשלחות הקודמות ויקרמו צורת ספר.

כאן אני מתכבד להביא לראשונה שני קטעים שתורגמו מכתבים שנמצאו באתר החפירה.

אתר החפירה נמצא באי באוקיינוס האטלנטי כ 1000  קילומטר רחוק מכל יבשה.

חפרנו באי שתי עונות, תוך התחשבות בעונת הגשם, אשר אינה משאירה כלל מקום לעבודה ארכיאולוגית. כל עונה נמשכה שלושה חודשים.

שני המסמכים שמובאים כאן לראשונה, קשורים זה לזה,  – הצגתם זה מול זה, אף שלא לכך התכוון הכותב, יש לה ערך רב בעיני וישפוט הקורא בעצמו.

המסמך הראשון קצר ביותר. והשני, בדרך הטבע ארוך במקצת.

אל תרגומם, ככל שהושקע בהם מאמץ ותשומת לב, יש להתייחס כאל הבנה ראשונית של הטקסט. מושגים רבים אינם ברורים, חלק מהטקסט נפגע בשיני הזמן.

ולאחר אומרי כל אלו, עדיין עמדנו נפעמים אל מול הכתוב.

אני מקווה שגם הקורא  יחוש, שמץ מהפליאה אשר ידענו.

בגוף הטקסט חסרות מילים אשר ניסינו להשלימן. הערה תלווה מקומות אלו בגוף הטקסט.

כך אנהג גם במילים אשר פירושן אינו וודאי.

אני רוצה להודות לחברי למשלחת פרופ' אנ'רי דושאן  מהסורבון, אשר מסירותו, ידיעותיו הרבות בתרבות האזור, מיזגו הטוב, חוש ההומור הנפלא שלו ויכולתו הארגונית הפכו את קיומה של המשלחת לאפשרי.

לכל צוות העובדים – לכולם היה חלק גדול או קטן ובלעדיהם דברים אלו שאני כותב אודותם, לא היו מתגלים כלל.

אני רוצה להודות גם לבני משפחתי. לאשתי אשר עמדה בגבורה בהיעדרויותיי הרבות, זו הנוכחית ואלו שבעבר מבלי ליפול ברוחה. אני חייב להודות שבלי תמיכתה לא יכולתי להרשות לעצמי, עם כל רצוני לצאת שוב ושוב למשלחות אלו.

לבני, אשר נילווה אלי בחלק מהעונה השביעית ואשר הייתה לו פגישה לא נעימה עם נחש. פגישה אשר קטעה כמעט את חייו ואת חיי המשלחת.

רק התעקשותו שהמשלחת תמשיך אפשרה את סיום העונה הראשונה.

וכמובן לממשלת צ'ילי שסייעה בכל דרך אפשרית  הוצאתו של בני במסוק ובכך, ללא ספק הצילה את חייו.

יוהן. א. ברנר.

בריסל.

המסמך הראשון.

אני, פיאדרה דורה, תשיעי – כותב היום, שבע זריחות לפני משתה גדול. אתמול חזר דייג אחד, נעלם. 49 זריחות לא היה. אמר לי (השערה - הבל הבלים). אני פיאדרה דורה רושם  לדורות הבאים.

אמר, דייג אחד, צווארו כמו גואטו. עיינו בולטות.

חזרתי אתמול - ימים לא ידוע. איבדתי זמן {כאן מילה לא ברורה, מתוכן הכתוב אפשר להבין שכוונת הכותב היא - אובדן הכרה, התעלפות, הזיה}.

{שוב מילה לא ברורה – השערה א' הזרמים. השערה ב' האלים} – נשאו אותי למרחק. ראיתי שמש עולה יורדת פעמים הרבה. ביום השני אבדה ארץ  יחידה.

אבדו המים. ללא אל, ללא מים, ללא ארץ.

{השערה} - מקץ ימים, התעוררתי. מרחוק ארץ. באתי. ארץ אחרת, לא ידעתי.

אתה – פיאדרה דורה, אומר, אל ברא ארץ יחידה - אין אחרת.

ראיתי אדמה חדשה. פחד גדול בלבי. אמרתי: הנה ארץ תחתית.

בארץ תחתית מים, אוכל ואנשים.

לא הבנתי דבר. דיברו. לא הבנתי דבר. דיברתי. לא הבינו דבר. לא עשו רע.

במולד השני. עם כוכבים, ימים רבים. הנה ארץ יחידה. חזרתי.

גואטו אמר: יש ארץ אחרת, יש, אני ראיתי. אני שם חייתי. אתה – פיאדרה דורה, כועס. למה?

האל כועס. הוא מדבר מן ההר. האל כועס {השערה}, מטיל עלינו מוות, אש ואדמה הורגים.

גואטו אמר: יש ארץ אחרת, נלך.

אמרתי: אני,  פיאדרה דורה: אין ארץ אחרת. זעם האלים כאן. זעם האלים.

רק תפילה ו... {השערה: חזרה בתשובה}.

המסמך השני.

התעוררתי. בהר החם. עליתי להתפלל אל האלים.

ירדתי. המוות הכה כולם. רק אני עוד חי. כולם מתים.

מוות, מוות. נחש אחד, קטן, חי.

דברתי, {חסרה מילה, השערה: – שנים}, עם האנשים. אמרתי: אלים כועסים. כבר הרבה. עוד יש זמן. מנחה לאלים. חזרה בתשובה.

שלושה ימים ההר בעשן.

אבא שלי, אבא שלו. פיאדרה דורה {ע"פ פסוק זה, ניתן להבין שפיאדרה דורה הנו תפקיד פולחני – אולי כוהן ראשי, העובר בירושה},  אמרו:  אלים כועסים, ההר באש. האנשים כולם מוות.

מנחה לאלים – תפילה.  {חסרה מילה}, טוב רק. לאלים.

חסרות מספר שורות..

בא, הדייג צווארו כמו הגואטו….. אמר: ארץ חדשה. אנשים, רחוק.

אמר:  עם השמש, בשקיעה ימים הרבה, ארץ חדשה.

אמרתי: ארץ אחת. אין אחרת.

{חסרות מספר מילים}. אין בורח, {השערה}  - מזעמם?

אין לאן.

תפילה ומנחה לאלים.

אמרתי: אנשים... האלים כועסים. תפילה ומנחה.

אמרו: {מילים חסרות}, ...  כבר.

אמרתי: עוד פעם, לא יבוא חסד. כבר שלוש  רגזו. לא שלחו המוות. ההר היה בעשן ימים רבים. שמענו קול אלים מן ההר. אין סליחה.  מנחה ותפילה לאלים.

המוות הכה כולם. לא שמעו.

בא דייג הזה, כמו גואטו, אמר נברח, לשקיעה ימים רבים, ארץ חדשה.

אמרתי: אין ארץ אחרת.  {משוער} אין לברוח מזעם האלים.

הנה. אני רואה. זעמו. הכה במוות כולם.

הדייג, השוגה, האחרים לא הקשיבו. אחרים לא באו אל ההר לתפילה.

אלים. הנה אני, לבד. כאן בארץ יחידה.

מה חיי?

כולם מתו, ילדי, שלושה. אישה.

אמרתי: כולם בכם יכה המוות, לא שמעו.

לא שמעו, לא נתנו תפילה, לא נתנו מנחה.

הדייג הזה, כמו גואמו, חשב לברוח מזעם האלים.

לבי נשבר. עמי, ארץ יחידה. כולם מתו, כולם. לא נשאר איש, רק אני ונחש אחד קטן.

אמרתי: רק תפילה – רק תפילה, מנחה, עשות טוב.

אמרתי: די  ל {חסרה מילה – אולי זלזול}  - באלים. עשו הטוב. תפילה, מנחה.

אין לאן לברוח.

האלים כעסו. זעמו. מתו כולם.

{לו?} רק שמעו קולי.

* נסים נהר דעא-סופר. ספריו-"אורות וצללים" סיפורים הוצאת ארגמן מיטב.
"סרטן קטן שלי" ניב ספרים
"תן לאוהלנו שלום" ניב ספרים.