שירת החיים עם המשוררת דורית שירה ג'אן
אימי/ צדוק עלון
===========
צדוק עלון, ד"ר לפילוסופיה, משורר וסופר ,פירסם עד כה 11 ספרי שירה, פרוזה והגות.
5 ספרי שירה; ארבעה ספרי פרוזה; 2 ספרי עיון, האחד על משנתו של שפינוזה, עליו כתב עבודת דוקטורט.
בעבר, כיהן שלוש שנים כנציג ישראל בבנק העולמי , בוושינגטון הבירה.
צדוק עלון מנהל כיום את מרכז המבקרים של בנק ישראל.
הוא חבר בוועד המנהל של אגודת הסופרים העברים.
שירים, סיפורים קצרים וכן רשימות ביקורת שלו , מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות.
בחרתי להביא שיר משירת השורשים הענפה והמפוארת של צדוק עלון:
אימי
===
יָדִיד שָׁאַל אוֹתִי:
"מָה אַתָּה מַעֲדִיף – שְׁעוּעִית יְרֻקָּה אוֹ אֲפוּנָה?"
הִתְמַהְמָהְתִּי בִּתְשׁוּבָתִי וְהוּא מִהֵר וְעָנָה לִי כָּךְ:
"פַּעַם הֶעֱדַפְתִּי אֲפוּנָה אֲבָל עִם הַזְּמַן הֵבַנְתִּי
שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַעֲדִיף שְׁעוּעִית יְרֻקָּה"
נִזְכַּרְתִּי בַּשְּׁעוּעִית הַיְּרֻקָּה
וּבָאֲפוּנָה שֶׁהָיְתָה מְבַשֶּׁלֶת אִמִּי.
פַּעַם אָמְרָה לִי כָּךְ:
"עִם הַזְּמַן הֵבַנְתִּי שֶׁעָלַי לִשְׂמֹחַ".
אֲנִי מֵבִיא אֶת אִמִּי מִבֵּית הַחוֹלִים
אֲנִי מְסַיֵּעַ בַּעֲדָהּ לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת בֵּיתֵנוּ
שֶׁבִּשְׁכוּנַת 'מְקוֹר בָּרוּךְ'.
אֲנִי תּוֹמֵךְ בָּהּ. הִיא בַּעֲרֹב יָמֶיהָ
וַאֲנִי חָשׁ בְּלִבִּי אֶת צַעַר הַהִתְנַתְּקוּת
עוֹד מְעַט תֵּלֵךְ לְעוֹלָמָהּ
אֲבָל הִיא כְּבָר הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ
אֲנִי נִזְכָּר בַּחֲלוֹמִי
אִמִּי הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ
ואֲנִי מַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת חָרֵד מֵהַמַּחְשָׁבָה
שֶׁהִיא צְרִיכָה לָמוּת.
השיר נפתח בשיחה שגרתית וחומרית עם חבר:
ידִיד שָׁאַל אוֹתִי:
"מָה אַתָּה מַעֲדִיף – שְׁעוּעִית יְרֻקָּה אוֹ אֲפוּנָה?"
דבר הלוקח את הדובר השירי למחוזות אחרים של רוח ,שהרי מהי שמחה אם לא צו רוחני:
"נִזְכַּרְתִּי בַּשְּׁעוּעִית הַיְּרֻקָּה
וּבָאֲפוּנָה שֶׁהָיְתָה מְבַשֶּׁלֶת אִמִּי.
פַּעַם אָמְרָה לִי כָּךְ:
"עִם הַזְּמַן הֵבַנְתִּי שֶׁעָלַי לִשְׂמֹחַ".
בשיר ,יש הבחנה בין אדם השמח בטבעיות לבין אדם המבין שעליו לשמוח.
הדובר מקשיב לעצת האם המעבירה תובנה זו לבנה - גם אם אינך שמח, הבן שעליך לשמוח.
יחס הבן לאם הוא יחס של קדושה טהורה, לא רק בשל דאגה למחסור הפיזי (שעועית או אפונה) .
אלא גם דאגתה לכך שנפשו תהיה בריאה.
האם מעבירה לו את התובנה ,לא בדרך של תוכחה אלא מתוך סיפור שהיא מספרת על עצמה.
היא בעצם אומרת לו, כשם שאני ידעתי להתגבר על המכשולים - כך תדע גם אתה.
ומשם נודד הדובר לזכרונות על האם ולגעגוע אליה . כמה רגש בשורות הללו וכמה הזדהות של הקוראים:
אֲנִי מֵבִיא אֶת אִמִּי מִבֵּית הַחוֹלִים
אֲנִי מְסַיֵּעַ בַּעֲדָהּ לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת בֵּיתֵנוּ
שֶׁבִּשְׁכוּנַת 'מְקוֹר בָּרוּךְ'.
אֲנִי תּוֹמֵךְ בָּהּ. הִיא בַּעֲרֹב יָמֶיהָ
וַאֲנִי חָשׁ בְּלִבִּי אֶת צַעַר הַהִתְנַתְּקוּת
השיר משלב חלום למרות שהדובר יודע שאימו הלכה זה מכבר לעולמה,
הוא עדיין חרד מהמחשבה שהיא צריכה למות ומכאן מופיעה חרדתו המטאפיזית של הבן :
עוֹד מְעַט תֵּלֵךְ לְעוֹלָמָהּ
אֲבָל הִיא כְּבָר הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ
אֲנִי נִזְכָּר בַּחֲלוֹמִי
אִמִּי הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ
ואֲנִי מַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת חָרֵד מֵהַמַּחְשָׁבָה
שֶׁהִיא צְרִיכָה לָמוּת.
לסיכום:
אשר שבה את ליבי ביותר בבחירת שיר זה מעבר להיותו שיר נוגע ומרגש על אימו,
הוא כיצד משפט שגרתי על אוכל לוקח את הדובר השירי ואותנו הקוראים
למחוזות של רוח!!!
אָמָּן הַכְּאֵב - יוסף כהן אלרן
=====================
יוסף כהן אלרן הוציא לאור חמישה עשר רומנים וחמישה ספרי שירה.
בשנת 1990 זכה בפרס אגודת אח"י על ספרו "אספירונס".
בשנת 2013 זכה בפרס קוגל לספרות על ספרו "והמלאכים שותקים".
חבר אגודת הסופרים משנת 2000 והיה בה יו"ר ועדת הביקורת
ואחר כך יו"ר הוועדה לקבלת חברים לאגודה.
בחרתי להביא את שירו "אָמָּן הַכְּאֵב"
שיר אהבה אשר יש בו את כל המרכיבים הנפלאים
ההופכים אותו לשיר מרתק, חשוף, כואב, נפש ותשוקה.
אָמָּן הַכְּאֵב
========
אַתָּה מְשׁוֹרֵר שֶׁל עֶרְגוֹתַי
כּוֹתֵב שְׁאֵרִית הַלֵּב
מֵיתְרֵי תְּהוֹם כְּמִיהוֹתַי
נוֹגְנִים עָמְקֵי הַכְּאֵב
כָּתְבֵנִי אֲנָחָה גְּדוֹלָה
שׂוֹרֵר אוֹתִי גַּעְגּוּעַ
לִכְאֵבְךָ אֲנִי כְּבוּלָה
עֲשֵׂנִי נִגּוּן פָּצוּעַ
צַיְּרֵנִי בַּמִּכְחוֹל הָרַךְ
זְנַב חָתוּל גּוֹלֵשׁ עַל בַּד
גְּוָנִים שֶׁל יָרֹק מְבֹרָךְ
לְבַל אֶבֹּל כָּאן לְבַד
אֲנִי אוֹתוֹ עֶצֶב רָחוֹק
הַנּוֹגֵן בְּךָ בְּלִי לָגַעַת
אֲנִי רוּחַ יָגוֹן וּצְחוֹק
אֲנִי שֶׁכְּבָר אֵינָהּ יוֹדַעַת
על השיר "אָמַּן הַכְּאֵב"
===============
יוסף כהן אלרן, משורר רומנטי המאמין באהבה, מציב בשירו את אהובתו, האמיתית או המדומה, בשר ודם או יצירת רוחו, כמי שהיא המראה של געגועיו אליה ומחשבתו עליה ומקווה שאכן כך היא חשה.
בשיר זה החליט לדבר מגרונה.
בבית הראשון היא מודה לו על כך שהוא יודע לשורר את ערגותיה, לבטא את כאבה הסתור שאחרים לא יודעים אותו, הידוע רק לה, אבל הוא מצליח לגעת עמוק בלבה ולמצוא את כאבה, והנה היא נוכחת כי הדבר ידוע גם לו.
בבית השני היא נאנחת את חסרונו, מתגעגעת אליו ושולחת כבלים הנשלחים ממנה אליו במטרה לקרב ולקשור אותו אליה, ומבקשת להינפש בתיאורי כמיהתו אליה, כי כל רגע בלעדיו נדמה ומתמשך עד כדי כך שיכול הביא לקמילתה.
הבית השלישי מתאר את דאבתה ושברונה מגעגועיה. היא מתארת את כמיהתה אליו כמגע רך של זנב חתול על גופה המצטמרר בחשבה עליו, תחושה כל כך רכה ובקושי מורגשת, אך נוכחת ועזה ומבקשת שיוסיף לרגש את רוחה.
בבית הרביעי והמסיים היא מספרת על עצבונה הלא ידוע לאחרים ורק לו, עצבון שנשלח ממנה אליו, אך שב ומתלבה בה ומתגבר על ידי שירתו האוהבת. היא כותבת את הדברים באמונה שהוא שומע אותה, מרגיש אותה ומהדהד ביקום שלו, וכי רגשותיו אליה לא שונים ולא פחותים משלה, שאם לא כן אנה פניה.
האם אלה געגועיו שלו אליה? האם היא אכן רחוקה ממנו ורק חש כך בערגתו הרבה? האם הוא מייחל לה ומצייר אותה בדמיונו? האין היא אכן המראה שלו, שדרכה הוא ממחיש לעצמו את כמיהתו אליה, אולי אל אהובה כלשהי, אולי אל תחושת האהבה עצמה?
אנחנו קוראים את הדברים, ומנסים להבין את נפשו של המשורר.
שיר מרתק.
בת אלוהים/איריס כליף
==========================
איריס כליף ילידת 1974, רקדנית ומשוררת חברה באגודת הסופרים העברים ובאקו"ם, זוכת פרס שירת הנורמן לשנת 2020 . הוציאה לאור שלושה ספרי שירה . שיריה הוקראו ברדיו ופורסמו בכתבי עת שונים במרשתת ובעיתונים.
שיר זה לקוח מתוך ספרה השלישי "בת האלוהים".
בת אלוהים / איריס כליף
==============
בּוֹרֵא עוֹלָם
הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל
אַבִּיר יַעֲקֹב
אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים
בִּיְאוֹר הַמַּלְאָכִים
הַלַּיִל מוֹלֵךְ עֵינָיו
נוֹשֵׂא אֵל גּוּפִי מוּל בְּכוֹר יָרֵחַ
וּבִבְרֹא לִבִּי רוּחַ אַהֲבָה מַכְּתוּבָּה
מְבָרֶכֶת בַּת אֱלֹהִים
עֵירֻמָּה אָנֹכִי מְפַיֶּטֶת קָדָשִׁים
נוֹשֶׁקֶת לִפְנֵי אַרְעָא רְקִיעֵי דְּבָרִים
וּבְ"תָנַךְ" הַמִּדְבָּר מִנְחַת יְעָרִים
שֶׁמֶשׁ מַזִּילָה אֲהָבִים
נָבָה נֶפֶשׁ חַיַּי
שֶׁקֶט כּוֹרֵעַ שְׁכִינָה
גָּלוּם לַחַן יֵשׁוּתִי
סוֹפֵן קוֹל נְשִׁימָתִי בִּנְטִיף הָאֱלֹקוּת
וַיִּקְרָא הַגֶּשֶׁם הֶהָדוּר
וַיַּתִּיר אֶרֶץ שִׁירָתִי
וּבְכָרֵי עָלְמָא פָּרַח
אֲנִי הָאִירִיס
בַּת אַהֲבָה
בַּת הָאָדָם
בַּת
חַיִּים
בַּת אֱלֹהִים
שיר יחודי של משוררת יחודית שצירופי הלשון הגבוהים שלה והשפה הליטורגית,אינם שגרתיים ועטורים הוד והדר ואור יקרות, הנרקם כחוט השני במכלול שירתה.
זהו שיר הנע בין שני עולמות: עולם הרוח והחומר ועולם והנסתר.( כמרבית שירתה של המשוררת).
"בת אלוהים", הינו שיר מיסטי המואר בנבואה ובהתגלות. זהו שיר כמיהות , תשוקה והודיה לבורא עולם. נבואות רוחה ,נפשה וגופה של המשוררת לצידם של מלאכים המאירים דרכה - אור שכינה, שמיים, ארץ ואדמה. בין הליל המולך לבכור ירח, ערומה פוסעת מברכת אהבה מכתובה ובנפשה המייחלת מניבה חייה בשקט השכינה ובתנ"ך המדבר, נושמת כשמש המזילה אהבים קוראת לגשם ההדור המתיר ארץ שירתה .
שיר תפילה והודיה ליקום המטפטף מברכתו עליה:
היא פרח יציר האיריס
"בַּת אַהֲבָה
בַּת הָאָדָם
בַּת
חַיִּים
בַּת אֱלֹהִים".
