אֲחוֹת תַּמּוּז

אֲחוֹת תַּמּוּז, כְּבַת קוֹל קוֹלָה, שָׂרָה,

 בְּעוֹדָהּ הִיא בֵּין הַכְּבָשִׂים.

 הִיא חוֹלֶבֶת אֶת הָרְחֵלוֹת,

מֵינִיקָה טְלָיִים, חוֹלֶבֶת אֶת הָעִזָּה וּמַשְׁקָה גְּדָיִים:

קַנְקַן הֶחָלָב בְּיָמִינָה,

וּבִשְׂמֹאלָהּ הִיא נוֹשֵׂאת אֶת הַנֵּבֶל וְהַטִיגִי.

הָאָחוֹת כִּמְשַׁדֶּכֶת

הָאָחוֹת מְדַבֶּרֶת: "אִינָנָה הַיָּפָה  מַעֲנִיקָה לְךָ אֶת מַתְּנָתָהּ:

 הִיא פְּגָשַׁתְךָ, בְּעוֹדֶנִּי רְחוֹקָה:

 הִיא כֻּלָּהּ מֻקְסֶמֶת, לִבָּהּ דּוֹלֵק אַהֲבָה,

לִרְאוֹתְךָ שִׂמְחָתָהּ.

 הִיא קְרָאַתְנִי בַּיְתָה,

 הִתְכַּסְּתָה בִּשְׂמִיכָה,

 עַל יְצוּעָהּ שָׁכַבְתִּי,

 קְרָאַתְנִי לִשְׁכַּב וַאֲנִי עַל יָדָהּ:

 מְתוּקָה הָיְיתָה,

נָחָה עַמִּי לֵב אֶל לֵב:

 אֲזַי קוֹנְנָה לָהּ עַל מִתְאָרְךָ כֶּאֱלוֹהַּ:

מִלִּבָּהּ פָּרְצוּ אֲנָחוֹת עַד אֵין קֵץ,

עֲוִית אָחֲזָתָהּ,

בְּכֹל  גֵּוָהּ אָחַז חִיל:

 וְהָלְמָה עַל מָתְנֶיהָ

וְסָפְקָה עַל חָזָהּ:

כָּךְ עוֹד הִיא נוֹהֶגֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ".

(מִתּוֹךְ: Most Ancient Verse, by Thorkild Jacobsen and J.A. Wilson, The Oriental Institute of the University of Chicago