הנה עתה מתחילים אנו את סקירת הפרשות שבוע בשבוע. והפרשה הראשונה הבאה עלינו לטובה היא פרשת בראשית

 

הפרשה מכילה עניינים  שונים שקצרה השעה מלעמוד על כולם: עניינים כמו בריאת העולם החי האדם החטא  הרצח הראשון -  קין והבל,  ההתדרדרות המוסרית עד דור הפלגה דור המבול.

 

.

 

הפרשה, כאמור, עוסקת בבריאת העולם. ותחילתה הוא הפסוק המפורסם ביותר הפותח את התורה: "בראשית ברא   וגומר"

כאן יש תיאור של  ששת ימי הבריאה יום יום  והבריאה שנעשתה בו.

 

מדרש בראשית רבה, בו אנו עוסקים, מבאר את הפסוקים של הפרשה אך אינו מסתפק בכך, אלא לוקח את הפסוק, מעצב אותו לצרכיו ומדביק אליו  הוראות ופירושים שונים שהזיקה ביניהם לבין הפסוק, לא אחת רופפת למדי.

יוצא לפעמים שהדרש הוא החשוב הוא העיקר ואלו הפסוק מובא כאסמכתא לו.

 

בסקירה זו הייתי מעוניין לעמוד  בקצרה על שני נושאים עיקריים שניהם קשורים למשפט הראשון הפותח את התורה והוא:  " בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"

 

 

1. משמעות הפסוק הראשון  בתורה

 

 

2. הבאת מדרש אחד המסבר את  העין בפשטותו, ומעלה לכאורה מעין תמימות או תחכום פשטני של הדרשן. 

 

פרופסור ליבוביץ בסיפרו "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע  עומד על המושג "ברא" באופן שעשוי לעניין כל אחד מאתנו כלהלן:

 

ראשית מציג ליבוביץ כעובדה שהמושג ברא מופיע במקרא רק בהקשר אחד והוא ביחס שבין אלוהים והקוסמוס. כלומר אינו מופיע כסמן או כאלמנט בתהליכים מעשיים של עיצוב, יצירה, בניה,  המוכרים לנו.

אבן עזרא כך מלמדנו ליבוביץ  מצטט ואומר:  "ויברא אלוהים את התנינים  (א /21) ללמדך שפעולת הבריאה היא לאו דווקא יש מאין אלא יכול ותהיה גם יש מיש  שהרי המים כבר נבראו והתנינים כידוע נבראו מהמים ולא מ האין!" וכן לגבי האדם שנברא מן האדמה שהיא מסמלת את היש כי היא כבר נבראה ובוראה לפני האדם.  וכן חושך שהוא היפך מן האור שהוא יש! מכאן אומר פרופ' ליבוביץ  "שאין כל הוכחה כי משמעות ברא היא הפקת יש מאין."

 

מסכם פרופ' ליבוביץ ואומר שבסופו של דבר אין לנו מהפסוק הראשון כל אינפורמציה של היווצרות או אודות העולם באותו אקט של "ברא"  המציין את היחס בין האלוהים לבין העולם.

 

יש משפט אחד שכותב פורפ' ליבוביץ שמשך את תשומתי ליבי להראותכם אותו הנה:

הוא מזכיר שבין פסוקי ברכת השחר אנו מוצאים משפט שאומר "אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם. "

המשמעות היא אלוהותו של האלוהים אינה קשורה בעולם. הוא האל גם אם אין עולם כלל וכלל. וזאת לדעת ליבוביץ אמונתו הגדולה של האדם המאמין לעומת האדם הכופר.

יפה לדעתי מאמר זה.

 

האמת שגם אני התלבטתי קשות במשפט זה הראשון של התורה ושאלתי עצמי שאלות שונות.

למה בראשית ולא ראשית האם היתה ראשית ובתוכה ברא ה'' את שברא? ואם היתה ראשית, שומע אני היה זמן! ואם היה זמן היה עולם. כלומר היתה בריאה לפני אותה ראשית ובתוכה רק הוסיף ה' לקיים. כך לתומי חשבתי.

 

חשבתי אולי יש להבין שבראשית, כלומר במקום בו נוצר הזמן שם התחוללה מלאכת הבריאה של מה שנקרא ה' ועולם. אך גם זה פרוש ממש לא מתקבל על הדעת גם לאור ההמשך.

 

בקיצור רב הקשה על הקל ,ומומלץ לעיין בפירושים לעניין זה.

 

 

מדרש נחמד שמצאתי:

 

מדרש בראשית רבה פרשה א' סימן י.

 

"רבי יונה בשם ר' לוי אמר: "למה נברא העולם ב  ב', אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו כך אין לך רשות לומר: מה למטה, מה למעלה, מה לפנים, מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא"

 

ראו איזה תחכום פשוט ואיך דורשים חכמינו כל אות כמו שנאמר על רבי עקיבא שהיה דורש בה תלי תלין ... או הפוך בה והפוך בה וכולי בה.

 

הרי לכם דוגמא לדרישה של אות אחת האות הפותחת את ספר הספרים האות בית

 

הנה:

 

למה.

 

 לא מדוע. כלומר: אין כאן שאלה מפני מה. כי  על מפני מה אין מה לשאול זה מעשהו של הקב"ה וענייניו שלו.  אך למה? כלומר  לשם מה: זו באמת שאלה שאפשר לשאול.

 

והנה הנוסח המדרשי:

נשאלת שאלה למה.  והתשובה היא דידקטית מעיקרה. גם  באה מיד בצורה המניחה את דעת הקורא, וגם מחנכת. והדגש על החינוך.  "כך אין לך רשות לומר: מה למטה, ומה למעלה," וגו'

 

והתשובה הדידקטית גם מנוסחת בצורה מיוחדת: שני צדדים לה מה אסור ומה מחוייב! (לא מה מותר, אלא מה מחוייב אתה כמאמין לומר)

 

זו הסכמה

 

ואתה נבחן זאת:

 

שאלה : למה נברא העולם ב  ב'?

 

תשובה: תשובה על דרך ההוראה כשם ש... כך ... כלומר: כשם ש ה ב סגורה מכל אבריה ופתוחה רק מלפנים 

כך גם אתה האדם שיכול לשאול שאלות (לעומת הבית שאינה שואלת כי מקודשת היא כך ניתן להבין מבין השורות) אין לך לשאול כך... אלא מחויב אתה להאמין בכך...

 

ומה זה הבכך:  "מיום שנברא העולם ולהבא."  כלומר מכאן ואילך.

 

 

והנה מדרש שעולה כרגע בדעתי שאלו הייתי חי באותם ימים הייתי מעלה אותו בפני חכמים:

 

אמר "רב" חגי משום תורה  שקרא בה : למה הוא שפתח בבראשית ולא ב  "ראשית"?  ללמדך  ש האלף לה'  היא והבית ניתנה היא עם התורה לבני האדם. 

על כן נאמר "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" וימות( שם שם).  כי החסיר לו שוכן מרומים ה אלף כדי שלא ימלא ימיו כימי האלוהים, אלא ישכב עם אבותיו ככל האדם.

 

דבר אחר: ללמדך שלעולם לא יהייה האדם שלם מן השלם, אלא מיום שנברא  תמיד ישאף אל השלמות.

 

ובכך מצינו ומיצינו את חסרון ה אלף בבריאה , ומדוע התחיל מ בראשית ולא מ  אראשית.

 

 

 עוד פרשנויות והארות של חגי

 

על הפסוק הראשון

"א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ"

נתייחס למילים "בראשית"| ו  " ברא"

 

כמה וכמה פנים לה למלה "בראשית."

 

1. אם נשים לב יש רצף של סיום מילות האלף בית כאשר ביניהן מופיעות אותיות מתחילת המניין.

ר ש ת    וביניהן   ב א י

 

הסתכלות על אותיות המלה מראה שהיא כוללת בתוכה אותיות התחלה ואותיות סיום

כאמור

 

א – ת כאשר ביניהן האותיות   ב, י, ר, ש. (התחלה של בירוש  לים מעין רמז לעיר אותה יבחר.)

 

               ב.א.י. רמז ל ראשי תבות של   ב -   ארץ ישראל.

               ב.י. בני ישראל.

 

               סכום האותיות בגימטריה הוא 13 כמניין שבטי   

             ישראל בהתחשב בכך שיוסף הוא בעצם אפרים            

             ומנשה.

 

             ר.ש.ת.  לא מצאתי דבר מיוחד חוץ מרצף האותיות 

             המסיימות את האלף בית העברי.

 

2.          המלה   "בראשית" בגימטריה היא  913 חיבור 

             המספרים נותן את המספר  13  המתאים אף הוא

             למניין שבטי בני ישראל. (כאשר יוסף מתפצל 

             לאפרים ומנשה)

 

 

3       "בראשית"  המלה מורכבת מ שש אותיות המתחלקות לשלוש צמדי אותיות

 

       בר  אש   ית

 

 הצמד האמצעי נותן את המלה אש  אולי רמז לכך  שלאש יש חלק מסוים בבריאה. איזה חלק לא ידוע לנו אך אפשר להבין מהרמז שלאש היתה איזו שהיא נגיעה למלאכת הבריאה.

 

4. בראשית  ברא

 

ברא מלת עשייה יצירה.  המלה בראשית מורכבת מ שש אותיות כנגד ששת ימי המעשה ששת ימי הבריאה

 

 

5. בראשית   שבת    ירא

 

בתוך המלה בראשית ישנן אותיות שבת אם נוציא אותיות אלו ישארו לנו אותיות י. ר. א.

 

הצירוף יתן לנו ירא

 

והעמדת המילים זו בצד זו יתן לנו 

 

ירא שבת    כלומר שמירת השבת מצווה עוד מבראשית.

 

6. תוספת ה  ב לבראשית  נותנת משמעות נוספת למלה ראשית

נמצא שה ב  מכניסה למלה את היסוד ברא שבא בהדגשה לאחר מלה זאת

כלומר

 

בראשית   ברא שית

 

6. יש במלה בראשית גם רמז לבריאות.

 

בריאות  במעשה ובגוף

 

 ללמדך שכל התחלה היא בריאה  

 

הנה : בראשית    בריא    ש.ת.

 

 

ב. היבטים  תוכניים

 

1. בראשית

 

המלה ראשית מורכבת מ ראש המסמל  התחלה.  אך פיסית מסמל את מרכז העצבים של האדם מבחינת מוח שכל מחשבה. 

כלומר ראש בעל ערך אמביוולנטי. גם התחלה וגם מרכז חשיבתי עיקרי.

 

 

ראשית אם כך יכולה להיות בשניים": או  התחלה או מבחינת ראשית חכמה או מרכז החוכמה.

 

מה נותנת לנו תוספת ה  -  ב' ?

 

לפי היבט אחד   בהתחלה

לפי היבט שני בעת ריכוז המחשבה.

 

 

נמצא שבשני המקרים ה ב' מציינת איזו שהיא יחידת זמן. אמנם בלתי מוגדרת אך קיימת אי שהוא על ציר הזמן.

 

האמנם?

 

האם אין עוד משמעות ל ב' הזאת?

 

ב' משמשת גם בהוראת בתוך בפנים.  יש דברים בגו  בביתו .

 

אך ב' גם משמשת בהוראת עם למשל בנערינו ובזקנינו  נלך    כלומר עם אלו ועם אלו.

 

כיצד אותה בית משפיעה על המלה ראשית  והאם משנה היא את משמעותה?

 

אם נאמר ב בהוראת בתוך יצא לנו

 

בתוך ההתחלה

או בתוך מרכז המחשבה

 

אם נפרש  ב בהוראת עם,  יצא לנו:

 

עם ההתחלה  כלומר בד בבד עם ההתחלה.

או עם המחשבה  במילים אחרות עם ניצול כח המחשבה.

 

 

ג. לפי זה איך נפרש את בראשית בצירוף המלה העוקבת ברא?

 

בראשית ברא.

 

בתוך הראשית ברא

או עם הראשית ברא.

 

בתוך מרכז החשיבה ברא   (לא כל כך מתקבל על הדעת)

 

עם מרכז החשיבה ברא.

 

בשני המקרים יוצא שהראשית היתה קיימת!

 

 

כפשוטו של מקרא אפשר להבין את בראשית  כמשמעו בהתחלה.

 

כלומר "הפעולה הראשונה"  או "קודם לכל"

 

גם לפי פירוש זה אי אפשר לדעת אם לפני אותה התחלה היו כבר דברים שהותחלו קודם לכן או שזוהי באמת התחלת ההתחלות!

וכל כך למה?

 

התשובה היא משום שההתייחסות היא לאל. ליחיד. שלפני הכל, כך וכך עשה. אך אפשר שאת מעשהו עשה כבר בתוך יש שהיה כבר  קיים ולא צוין בפתח דברי הבראשית!

 

האם אפשר לפרש את בראשית ברא במובן של

בעת ובעונה אחת  כלומר:

 

בזמן שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ הוא אמר יהי אור!

לדעתי פירוש דחוק מאוד כי אם לכך היתה כוונת המקרא היתה כותבת זאת במפורש ולא שאנו נצטרך להבין זאת מתוך כלל ופרט או מידה כל שהיא שהתורה נדרשת בה!

 

 

לאור האמור נראה לי שהכי קרוב לאמת הוא מקרא כפשוטו לאמור

בתוך הראשית, שהיתה כבר קיימת, ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

 

כלומר ראשית, יותר מתאימה ליחידת זמן מאשר לכח החשיבה (כפי ששללנו אפשרות  זאת לעיל.)

 

מה היתה הראשית הזאת מה היא כללה איך ניתן להבינה או להגדירה זאת לעולם כנראה לא נדע כי המקרא סתם ולא פירש.

 

 גם איננו יודעים איזו יחידת זמן היא הראשית הזאת. האם ראשית ההתחלות כלומר תחילת הזמן או נקודה מסוימת על ציר הזמן שבה ניתן היה לבצע את מה שאלוהים ביצע.

 

 

המלה "ברא":

 

 

מעניין שאותיות ברא נותנות גם אותיות אבר מלה שהיא רמז לבריאה . שהרי אבר יכול להיות אבר מן החי מן הדומם מן הצומח כלומר חלק של משהו

וביסוד המלה ברא קיים אותו אבר.

מסקנה המלה ברא מרמזת על המצאת דבר מה שלא היה קודם לכן  אבר!

 

אם כך מה בין "ברא" ל "עשה" ל "יצר" ל "בנה" וכו'

 

עשייה, זו עשייה כל שהיא, אפשרית גם עשייה בדבר שהוא כבר ישנו שהוא כבר ברוא.

 

יצירה     ביסוד המלה האותיות   י.צ.ר.  " וכל ייצר מחשבות לבו רע כל היום"   כלומר ייצר הוא דבר קיים כבר

אך יצירה יכולה גם  לקחת חומר גלם וליצור ממנו דבר מה חדש בצורתו מראהו ובתוכנו.

 

אפשר לחשוב שיצירה יכולה להיות גם יש מאין כך משום האפשרויות האחרות שלה שהראנו לעיל אין משמעות זאת נקיה וטהורה כמו בריאה שאין לה שום משמעות אחרת לבד מאשר בריאת אבר או גוף או כל דבר שלא היה קודם לכן או שאי אפשר היה להגדירו כיש!

 

בריאה במשמעותה המקורית בתורה היא מה שאנו קוראים בטעות יצירה.  כי בריאה יש לה משמעות אחת ויחידה והיא כנראה נעשית ביסודה רק פעם אחת, כאמור ע"י האל.

פעם אחת נבראים השמים פעם אחת נבראת הארץ פעם אחת נברא החי ובכללו האדם.    יציר הוא תוצר של בריאה.

לפי המילון אין הבחנה בין בריאה ליצירה

אך נראה לי שבהיבט המקראי יש הבדל בין שני הערכים הללו.

 

 

ברא

              

ברא

המלה ברא נותנת גם את הצירוף באר  כמו היינו קוראים בראשית ברא בלשון באר כלומר גם ברא וגם באר לבני האדם משמעותם של הגורמים שנבראו. כמו פקח עיניהם לראות ולהבין.