שקט, רק יללה של טרקטור ברקע צעקות עפר

דלות מרה, על חשבון אמא אדמה. שביתה, שביתה!

מבט עמוק, טבול חצץ, מציץ מתוך המחילה

הם מסתכלים עלינו מן המאה שעברה

דלות מרה, ברקב המקולל והנורא. שביתה, שביתה!

אבל, מעיני החול נראית תקווה הם יושבים ביחד אצל כס החציבה

דלות מרה, יחדיו הצימאון פחות נורא. שביתה, שביתה!

בשיניהם החשופות ועם את החפירה הם חוצבים עבור כולנו אור במנהרה

הם מסלקים החוצה רמאות חסרת בושה הנודפת ריח מוות אשר חוגג במסחטה

הם מסתתים את הגולל לשיטה הישנה

דלות מרה, מן המדבר נושבות רוחות תקווה, שביתה! שביתה!

אורי אנזנברג-משורר מחאה חברתי ופוליטי