סקירת הסרט  זודיאק/ ראובן שבת

בימוי: דויד פינצ'ר 158 דקות

יש לי בעיה עם  חלק מהסרטים אמריקאים הארוכים מדיי. הם מתחילים ברובם די טוב. לקראת אמצעם  הם נתמחים למעין עלילות משנה קטנות ודיאלוגים סתמיים, ואז מגיע בדרך כלל סוף שנמשך 25 דקות יותר מדיי.

זודיאק של דויד פינצ'ר עוסק בנסיונות לפענח את זהותו של רוצח סדרתי שפעל מסוף שנות השישים ועד תחילת שנות השבעים בסן פרנציסקו. הרציחות שלו היו אקראיות אבל מכוונת מטרה( קרי נשים בדרך כלל, עם אפיונים קלילים של אישיות, אבל בלי אונס וכו'). הם בוצעו בתחכום קר למדיי והרוצח הזה יצר אתגר משמעותי למשטרה שחיפשה אחריו, ובסופו של דבר זהותו הסופית לא נקבעה מעולם בוודאות לגמרי.

הסרט הוא סאגת חיפוש של שניים: קריקטוריסט חנון בעיתון יומי גדול ובלש משטרה מחוספס הכושלים פעם אחר פעם בנסיונם להוכיח כי מי שהם משערים שהוא הרוצח הוא אכן הרוצח.

בדרך הם עוברים חוויות אישיות מעצבות וכו'.

והם כמובן לומדים להכיר את עצמם בדרך האמריקאית הטיפוסית של תחרותיות, מאבק, השגיות, צדק.

אלא מאי, אפשר היה לצמצם את הסיפור לפחות בחצי שעה והיינו מקבלים בעיבוד נכון ומהוקצע יותר של התסריט, סרט חד, מרתק, ומעניין הרבה יותר

מה שמציל את הסרט זה בכל זאת המשחק הטוב מאוד של גיבוריו שנכנסים היטב לדמויות הגיבורים.