מאמר:
על פרשת האזינו/ חגי קמרט
שירת האזינו היא אחת מהשירות הנשגבות במקרא. חותמת למעשה את פרשת ימי משה עם שמציגה בפנינו את עיקרי האמונה מחד, תיאור ימי מסעי בני ישראל ברצון ובהנחיית ה' וכן נבואה לעתיד הימים הן לגבי גורל עם ישראל שכפי המתואר יחטא ויקבל עונשו ע"י "שליחי מצווה" עמים אחרים. ואלו גם אלו יקבלו עונשם על פגיעתם בעם הנבחר. השירה לא מציבה תנאים מפורשים לעם , אלא מציינת את בואה של הגאולה.
אחת התכונות היפות אצל האדם היא היכולת להאזין בתשומת לב רבה ורצינית. לא כל אדם ניחן בתכונה זו, ולכן משה שכל חייו הילך בחיק הטבע פונה לאיתני הטבע. מצרף את השמים והארץ להיות עדיו שניהם ברואי האלוהים הם אין סופיים, בבחינת האדם, שניהם נצחיים.
פן חשוב בשירה הוא שירת הפרידה של משה ערב מותו.
משה מצווה לעלות על הר נבו " אשר בארץ מואב אשר על פני יריחו" ולהסתכל אל הארץ אליה רגליו לא יגיעו לעולם!
והרי זו נקודת חיתוך הן בהיסטוריה של עם ישראל והן בחיי משה. הבטחת הארץ לאברהם וארבע מאות שנות עבדות הליכה במדבר אל הארץ ועמידה על סף פתיחת שלב היסטורי חדש בארץ. ולגבי משה האיש אשר חי למען הרגע הזה להביא את עמו אל הארץ אשר עבר תלאות מדבר עם עם קשה עורף הוא עומד עתה בפני סוף פסוק.
"כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא".
והרי זו אכזריות נוראה, עוול משווע שאלוהים עושה לאדם בא בימים ערב מותו. וכל כך מדוע ולמה?
אלוהים אומר כי משה ואהרון לא יכנסו לארץ כעונש: על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש". ( במדבר פרק כ)מדוע?
התורה לא מפרשת את הנושא הזה . הפרוש המקובל הוא שאלוהים ציווה "ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו", ואילו משה היכה על הסלע במטהו, ואפילו פעמיים. הסבר תמים לפי פשט שאינו רציני. והנה אומר הספורנו שאלוהים עצמו הטעה את משה כאשר אמר לו "קח את המטה" ונניח שלא קיים כהלכתו את דבר ה' האם נגרם נזק? ודאי שלא. מעבר לזה מה חטא אהרון?
כדי למצוא את הסיבה האמתית לעונש יש לראות כיצד כל הפרשה הזאת החלה:
הנה: העם מגיע למדבר צין, מרים מתה, אין מים לעם! קמה מהומה העם עולה על משה ". וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה.... ואין מים לשתות".
וכאן הפואנטה: .
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם".
מצטיירת תמונה של כעס ומהומה. בשל הצמא, העם תולה הדבר במשה ורוצה לעשות שפטים במשה ואהרון. אהרון ומשה בורחים אל אוהל מועד לבקש הצלה מאלוהים. ואז פתח האוהל הם אומרים " "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?" במקום לומר "המן הסלע הזה יוציא לכם אלוהים מים?"
הרמב"ם סובר שפנייתם אל העם מעידה על כעס וקוצר רוח חוסר התחשבות במצבו של העם הצמא ומשה לא היה צריך לתת לכעס להשתלט עליו.הרמב"ם קושר זאת לתורת המידות שלו ואומר שמידת כעס יכולה להעלים את כושר הנבואה מהאדם. אך המציאות מראה שכושר הנבואה לא נשללה ממשה ועל כך גם פרופ' ליבוביץ אומר הוא נחשב לגדול הנביאים עד ימינו ועד בכלל.
לדעת משה מנדלסון החטא הגדול היה גילוי מורך הלב של משה ואהרון שרצו אל אוהל מועד לא שאסור להם לפחד הרי זה אנושי, אך הגילוי של הפחד הוא שהיה בעוכריהם. גילוי הפחד בפני העם הראה חוסר אמונה באלוהים שיצילם מציפורני העם, ובכך חטאם. מבין כל הפירושים שקראתי נראה לי שפרשנותו קרובה ביותר לאמת.
לדעתי האישית חטאו הגדול של משה הייתה הפעילות הכמעט לא אנושית שלו על חשבון המשפחה שלו. משה הזניח את אשתו וילדיו למען שליחותו. המנהיגות באה על חשבון חיי המשפחה והתחייבותו כראש משפחה כלפי אשתו וילדיו. אך זו השערה מהכתובים ולא נאמרה בשום מקום.
מבחינה ספרותית:
השירה טומנת בחובה ביטויים ואמירות נשגבים שהפכו בין כה וכה לנכסי צאן ברזל של השפה העברית כמו למשל: " ז.שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. " או טו" וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט,"" "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, {ס} וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר" כה מִחוּץ, תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים, אֵימָה" " ל אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד, אֶלֶף, וּשְׁנַיִם, יָנִיסוּ רְבָבָה: "
נמצא צורות של נקיטה בעברית מקראית מימי בית ראשון המעידים על קדמותה ועתיקותה של השירה כמו למשל אֱלֹהֵימוֹ, זְבָחֵימוֹ, מילים עתיקות כאלו מצאנו גם בשירת הים שמות ט"ו : תהומות יְכַסְיֻמוּ, חֲרֹנְךָ—יֹאכְלֵמוֹ, תִּמְלָאֵמוֹ, תּוֹרִישֵׁמוֹ. ועוד שם שם ההבדל הוא שהסיומת " מו" מופיעה בשירת האזינו בשמות ואלו בשירת הים בפעלים. צורות של עברית עתיקה כזאת נמצא גם בשירים אחרים במקרא כמו שירת דבורה למשל.
כמו כן מאפיין את השירה החלוקה לשלוש בכל דלת ודלת שלה.
ולא זאת, אלא שאותה חלוקה לשלוש מוצאת את ביטויה
בשלוש רמות:
חלוקת מילים בכל דלת
חלוקת הברות
וחלוקת טעמים.
החלוקה העקבית הזאת מייחדת את השירה הזו ומעבר לביטויים ולדימויים הנפלאים מקנה לה מימד מאפיין קישוטי נוסף.
צורת השירה היא על דרך התקבולת דהיינו כפל עניין במילים שונות.
כמו למשל:
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי
יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי
השאלה הנשאלת לשם מה החזרה הזאת?
לפי דעתי יש כאן כמה סיבות:
ראשית: אם אנו מתארים לעצמנו את משה עומד לפני העם ואומר בפניו על פי צו אלוהי שירה שהיא מעין מורשת משה לדורות, קל להבין את הרצון להחדיר את המסר חזק חזק בתודעת העם.
מילים פעמים מדגישים את המסר ומחדירים אותו עמוק למודע של האדם. וגם אם יש מי שלא שמע היטב צלע ראשונה, סביר שישמע צלע שניה.
שנית: החזרה במילים שונות נותנת, לדעתי יתר תקיפות לדברים
שלישית: החזרה והדימויים הנלווים נותנים לאמרות את הגוון המיוחד; הם שעושים את השיר נשגב כל כך.
הרמב"ן אומר על השירה הזאת שירה זו, "שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא.
פרופ' נחמה ליבוביץ מאירה עינינו בפסוק לב כז לאמור:
"לולי כעס אויב אגור
פן ינכרו צרימו
פן יאמרו ידנהו רמה
ולא ה' פעל כל זאת"
הביטוי הזה "לולי כעס אויב אגור" שמעמיד את הקב"ה באור של נסוג אחור יירא ומפחד מפני דעת האויבים , הפסוק הזה "אין לו שני בתורה כולה".
חשש דומה מצאנו גם בעניין המרגלים. כפי שאומרת פורפ' נחמה ליבוביץ: "אותו חשש שביטא (משה) ביתר חריפותו בתפילתו אחרי חטא המרגלים: (במדבר יד טו- טז) ואמרו הגוים... מבלתי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ ... וישחטם במדבר. אותו חשש מופיע כאן בצורה הרבה יותר חריפה וקיצונית כי כאן המדבר הוא ה' עצמו "הירא" מפני התפשטות דיעה מוטעית בעולם".
הראב"ע אומר על כך דברה תורה בלשון בני אדם.
נחמה ליבוביץ אומרת: "רצונו של הקב"ה להביא אל מצב שבו יכירו וידעו כל יושבי תבל את תכלית כל הבריאה כולה מתבטא כאן בביטוי החרדה לכיוון ההפוך, להתרחקות בני אדם מן המטרה הזאת. שורת הדין נדחית ,אפוא, מפני החשש לחילול שמו. "
למעמיקים בפרשה מומלץ להשוות לישעיה פרק א' (פסוקי ישעיהו דומים מאוד לשירת האזינו)
לעניין זה ישנו מדרש מעניין מדרש תנחומא הישן:
" האזינו השמים משה אמר "האזינו השמים" ישעיהו אמר "שמעו שמים והאזיני ארץ" (ישעיה א' ב') אמר רבי עקיבא: מלמד כיון (שבשעה) שאמר משה את התורה בשמים היה – והיה מדבר עם השמים כאדם שמדבר עם חברו (העומד קרוב אליו) שהרי אמר: "האזינו השמים" וראה את הארץ רחוקה ממנו ו (לכך) אמר "ותשמע הארץ" ( לפי שברחוק מקום נופל לשון שמיעה) אבל ישעיה שהיה בארץ וראה שמים רחוקים ממנו התחיל לומר: "שמעו שמים (מרחוק) ואחר כך (אמר) "והאזיני ארץ" שהיתה קרובה אליו.
האמת שכאשר שאלתי עצמי מה ההבדל בין לשמוע לבין להאזין חשבתי גם אני דבר מה דומה אם כי האמת היא שיש כאן כפל דבר במילים שונות!
שהרי כפי שאפשר לומר ש לשמוע הוא לקלוט ולאו דווקא להבין ולהאזין פרושו להקשיב תוך ניסיון להבין. אפשר לטעון בדיוק ההפך
שלשמוע זה לשמוע את קול האדם הדובר אליך ולהבין את דבריו ולהאזין זה להשתדל להיות קשוב לדברי הדובר אפילו בהמולת רעש.
חלק ב': המשך פרשת האזינו הפטרה ומדרש
הפטרת האזינו שמואל ב כב (א-נא)
הקשר בין הפרשה להפטרה נראה יותר בצורה מאשר בתוכן. קשר ספרותי. בשני המקרים מדובר על שירה. שירה יפה להפליא אך מעבר לכך ישנם גם התבטאויות תוכניות דומות.
שירת הפרשה היא תוכחה ואלו ההפטרה היא שירת שבח והודיה לה' על כל שעשה למען דוב . שירת האזינו נאמרה לעדות ולזכר ואלו שירת דוד היא לשבח. שירת האזינו היא לעדות הסטורית לכלל העם. שירת דוד היא שירה אישית שבין דוד לבוראו.
לגבי השירה שתי שירות משמשות כהפטרה: שירת דבורה היא ההפטרה לשירת הים ושירת דוד הפטרה לשירת האזינו.
מדרש מעניין:
"שנו חכמינו: "עשר שירות הן, הראשונה שנאמרה במצרים, השניה על הים, השלישית על הבאר, הרביעית שאמר משה... החמישית שאמר יהושע.. השישית שאמרה דבורה וברק.. השביעית שאמר דוד, שנאמר וידבר דוד לה' את דברי השירה הז' השמינית שאמר שלמה, התשיעית שאמר יהושפט... העשירית לעתיד לבוא שנאמר "שירו לה' שיר חדש ( מכילתא שמות טו, א.)
מן המדרשיה
פרק לב פסוק א האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"
האזינו: (וכי יש לשמים אזנים?) אמר רבי יהושע דסכנין, מכאן אתה למד שיש לשמים פה ולה ואזן. פה מנין? דכתיב: "השמים מספרים כבוד אל (תהילים י"ט ב') ולב מנין? דכתיב: "וההר בוער באש על לב השמים" ואזן מנלן? דכתיב "האזינו . (דברים רבה פרק י אות ד)
פרק לב פסוק ט"ו וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית וגו'
שמנת עבית כשית (מתי נתקימו דברים אלו?) שמנת (בחטאים) בימי ירבעם עבית (בעוונות) בימי אחאב. כשית – הכל – בימי יהוא (שמלך צדיק היה בתחלתו)
הארות ומדרשים של חגי
פרק לב פסוק א האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי
פי"
וכי לשמים יש אוזניים כי יקשיבו? וכי לארץ יש אברי שמע כי ישמעו? אלא שבא להאדיר כובד דבריו ולעטות בהם קודש
ששמים וארץ נבראו בבראשית ובמאמר ה'. על כן קדושים הם.
אשר על כן יהיו דבריו באים אל מרחבי עולם משמי מרום ועד אפסי ארץ. וכל יצור בריאה במרחב שבין שמים לארץ יהיה שומע אותם.
דבר אחר:
השמים ישמעו דברים הנאמרים ואין הם רואים דבר ואלו מי שרואה את פה המדבר עומד עליו לידו. ולפיכך:
השמים יעבירו דבריי למרחבי אין קץ ואנשי הארץ העומדים עלי ישמעו את אשר אני אומר.
דבר אחר:
שמיעת הארץ היא פונקציה של שמיעת השמים. שקודם נבראו השמים ואחר כך הארץ כאמור: " בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"
אם השמים עתידים לשמוע את דבריי או אז ורק אז תוכל הארץ לשמוע גם היא את אמרי פי.
