מפתחות זה לא הכול/ דב בהט

כשיצא עמנואל הקטן לאוויר העולם, בן בכור לבתה ליאת,

היתה אנה, סבתו מצד אמו, המאושרת באדם. אל הילד הזה

פיללה, בו רצתה, ואותו אהבה. גם אביה של אנה, יצחק, אהב

אותו, אבל הוא היה טיפוס מופנם ולא היה אפשר לראות עליו,

כמו שאפשר היה לראות על אנה התוססת והמוחצנת, אם גם הוא

מתפקע מרוב אושר, כמוה, או סתם מרוצה מזה שנכדתו ליאת

הפכה אותו לסבא־רבא.

הסבתא אנה לא ידעה, להוותה, שבאותו יום של אור בהיר

ואושר עילאי עלו רגליה על מסלול רצוף קשיים שלא הכירה

קודם לכן מעולם, ובאותה מידה גם לא תיארה לעצמה שתצטרך

להתמודד עם הקשיים העקשניים הללו עד שארית ימיה. היא

אפילו לא שיערה שדווקא הוא, עמנואל, נכדה מחמל נפשה,

ישחק מבחינתה תפקיד כה מרכזי בהבהרתה של אמת חשובה,

ויעזור לא רק לה אלא גם להוריו, ולכל יתר בני המשפחה, לגלות

את מה שרבים אחרים כבר ידעו, ואף ניסחו בפתגם עממי נפוץ:

החיים זה לא פיקניק.

צחי, אביו הצעיר של עמנואל, עבר אז תקופה ממושכת של

חוסר עבודה. אפשר היה לחלק כל יממה שלו, בתקופה קשה

זו, לשני חלקים לא שווים. החלק הראשון היה מסתיים כל יום

מבחינתו של צחי במיטה, בערך בשעה 11:00 בבוקר. את חלקו

השני של היום, מ־ 11:00 בבוקר עד 9:00 בערב, הוא היה מקדיש

לחיפוש עבודה. לא באופן רציף, אלא לפי גלים של מצב הרוח

אשר הציפו אותו במשך היום, שבעיקרם היו פסימיים ומיעוטם

אופטימיים, ואלה האחרונים עודדו אותו להמשיך ולהשקיע

מאמצים בחיפוש פתרון למצוקתו בחיים מתנכרים וחסרי רחמים.

קדמו לתקופה זו גם זמנים אחרים, שבהם ניסה צחי להשתלב

בלימודים אקדמיים וראה בהם כיוון ומטרה. תחילה ניסה את

דרכו בלימודי הנדסה באוניברסיטה. הוא חשב שהתואר מהנדס

אלקטרוניקה, וההכנסה הנאה שעשויה להיות בצדו, בהחלט

יכולים להתאים לו. הוא נרשם, התקבל, התחיל את לימודיו, אבל

לקראת סוף הסמסטר הראשון הבין שהמסלול הזה שבחר פשוט

לא מתאים לו. יותר מדי דרישות, יותר מדי מאמץ, פחות מדי

שעות שינה. צחי עבר אפוא למסלול שנראה לו תובעני פחות,

אם כי באותו תחום — לימודי הנדסאות אלקטרוניקה במכללה

סמוכה. במאמץ ניכר הצליח להגיע לסוף השנה הראשונה,

כשלחובתו נשארו השלמות אחדות, אך גם אלה הכבידו עליו

לא מעט. בינו לבין עצמו נאלץ להודות, שגם להיות הנדסאי

אלקטרוניקה זה מסלול שדורש מאמץ מייגע, וגם הוא כנראה

לא נועד לו. הוא הגיע אם כן למסקנה ששערי עולם הטכנולוגיה

דרך המסלול האקדמי נעולים בפניו, ופרש סופית מהתחום.

צחי שקל את צעדיו. הוא ניסה להבהיר בינו לבינו, האם

לא יהיה עדיף לנצל את זמנו היקר כדי לעשות כסף ולבצר את

מעמדו הכלכלי, במקום לבזבז שנים יקרות על לימודים שגורמים

לו סבל? שהרי בסופו של דבר כל השקעת הזמן והמאמץ עלולה

חס וחלילה להיגמר לא טוב. זאת אומרת, לאחר כל ההשקעה

והמאמצים, יהיה כל כך עייף שלא ייוותרו בו כוחות לסיים

ולקבל את התואר הנכסף. עדיף אם כן שיתקדם במסלול יותר

קל, פשוט ומבטיח. כמו שמלמדנו הפתגם הערבי, במקום להמתין

בסבלנות עד שיתפוס שתי ציפורים לא בטוחות בידיו, כדאי

שיסתפק בציפור אחת, אבל בטוחה, עכשיו. מתוך מחשבה זו,

הוא הגיע למסקנה שבמקום להתקדם לאורך האפיק הפרובלמטי

של לימודים וחיי תפרנות עד שירכוש לעצמו תואר, מוטב לו

שישנה את חשיבתו ויעבור לדרך הנכונה יותר של עשיית כסף

כאן, עכשיו ותיכף ומיד. אבל איך עושים כסף?

צחי ניסה עבודות מזדמנות שונות, והוסיף לנסות עוד ועוד,

אלא שבתוך זמן לא רב הוא גילה שקשה לו לעשות כסף רציני

בעבודה יום־יומית פשוטה. לאחר שהפיץ את דף קורות החיים

הקצרצר שלו, הוא הוזמן פה ושם לראיונות, אשר בהם נשאל

שאלות שונות, שבעקבותיהן תמיד נשלח לעבודות פיזיות קשות,

המכונות ״עבודות שחורות״, אשר, למרבה הצער ועם כל הרצון

הטוב, לא איפשרו לו להתמיד בהן. לאחר כל יום עבודה היה

חוזר בערבים לביתו בגוף מאובק ומיוזע, עייף וסחוט עד עמקי

נשמתו. שארית כוחותיו בקושי הספיקה לו למקלחת ולארוחת

ערב מהירה, ואחריהן היה צונח אל מיטתו ומיד נרדם וישן עד

לצלצול ההשכמה של השעון המעורר למחרת, השכם בבוקר,

עדיין בחושך, שלאחריו נדרש להזדרז, להתלבש ולשתות ספל

קפה חפוז, כדי לא להחמיץ את ההסעה למקום העבודה.

צחי אהב את בנו עמנואל, אבל זמנו היה דחוק ומוגבל מכדי

לשהות איתו באמת. רק לעתים רחוקות, בימים שבהם שעות

הערות של עמנואל התארכו מעל המצופה, לאחר שחזר מאוחר

מהצפוי מטיול הערב שלו עם אמו ליאת, או שסבתא אנה יצאה

איתו לביקור אצל הוריה הקשישים, סבא־רבא וסבתא־רבא של

עמנואל הקטן, וחזרה רק בשעות הערב המאוחרות, הספיק צחי

לראותו ולנשקו, בין המקלחת שלו עצמו לבין האמבטיה של

התינוק המתוק שלו.

ולמרות מגבלה מתסכלת זו ביחסים הישירים ביניהם, הספיק

צחי להתרשם בפגישותיו הקצרות עם בנו עמנואל הקטן, שמדובר

בתינוק חכם, כל כך חכם עד שאף עלתה במוחו המחשבה הצנועה

שבנו ניחן בתכונות מסוימות שעשויות, לכשיגדל, לעשות אותו

ליורש ראוי לאלברט איינשטיין המנוח, תפארת הגניוס היהודי

והמין האנושי כולו. על כך קיבל אפילו את אישורה של ליאת,

אמו של עמנואל, מה שגרם לו להחליט החלטה נחושה, שכדאי

אומנם להמתין שעמנואל יגדל קצת, אבל ברגע שזה יקרה —

יהיה עליהם להתגייס במלוא הכוח ולעזור לו, בכל האמצעים שיעמדו לרשותם, לכבוש את העולם.