מאמר:
על פרשת קורח/ חגי קמרט
בפרשה הזו יש כח מניע מחשבתי שהוא מעבר לעניין התורני יהודי, בוא נאמר אוניברסלי כלל עולמי משהו אנושי למדי.
השאלה היא שבאה קבוצה שדיברה על משהו לגיטימי ביותר על שוויונות. במה אתם טובים מאתנו ? למה אתם כן ואנחנו לא? אז מכאן השאלה מדוע קורח נענש אם הצגת שאלתו היא לגיטימית. כלומר שוויון הזדמנויות לכל! ולכן כל הירכיה היא שנואה ולא רצויה.
אלא מאי? המציאות מראה שבכל חברה יש איזה שהוא מבנה אוליגרכי יש שכבה זו ושכבה זו. היינו, ישנם מעמדות שנוצרים על דרך טבעו של האדם. מכאן התסכול של האנשים שרואים עצמם בפריפריה ולא במרכז . זה תסכול שתמיד יהיה ובכל חברה.
סיבה נוספת: המציאות תמיד יוצרת מתחים בין שכבות מעין תחרות בזעיר אנפין. וכך באופן טבעי נוצרת התקדמות. אם כולם היו באותו מעמד לא הייתה תחרות והעולם לא היה מתקדם.
נכון שיש גרעין של אמת בדברים של קורח, אך השגיאה שלו שהוא ניסה להציג את השוויוניות שלו כערך מוחלט וזה לא ייתכן.
אם יש איזה בסיס של אמת בדברי קורח למה הולכים לעונש הכי נורא למה אין כאן מחילה או פיוס או עונש קל?
הערעור על משה לא היה רק על מעמדו ומעלתו הרוחנית הגבוהה ועל כהונתו של אהרון, אלא על מלכותו. כי הוא תפקד כמלך האומה . כלומר כאשר יש מרידה בשלטון, במלכות ,לא עושים חשבונות ומשה צריך להוכיח בעזרת ה' שהוא לא חלש. אין כאן חולשה או רפיון כנגד קורח אלא חוזק.
אשר לכוחו ואולי גם להדרת קדושתו של מנהיג שמאירה בפנינו תורתנו הקדושה ניתן ללמוד גם מהאנלוגיה למקרה מרים ואהרון שדיברו סרה במשה וגם למקרה אבשלום שאחיתופל מציע לו לבוא לפילגשי אביו.
נביא אפוא את הפסוקים כלשונם:
"א וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח. ב וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה. ג וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. "
כנגד זה :
א וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה
וכן שמואל ב ט"ז
כא וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל, אֶל-אַבְשָׁלֹם, בּוֹא אֶל-פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ, אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת; וְשָׁמַע כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי-נִבְאַשְׁתָּ אֶת-אָבִיךָ, וְחָזְקוּ, יְדֵי כָּל-אֲשֶׁר אִתָּךְ. כב וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל, עַל-הַגָּג; וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל-פִּלַגְשֵׁי אָבִיו, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל.
( אגב לעניין זה גם ראובן בא אל אמת אביו בלהה כדי להפגין את היותו הבכור מול אחיו יהודה שהיה בעל עוצמה א פורמלית חזקה מעבר לכל אחיו!)
לא אפרט ולא אנמק ולא אייגע את הקורא רק אומר את המסקנה את השורה האחרונה שהתורה באה ללמד אותנו
לפי שאנו רואים גורלה של מרים היה מוות כגורלו של קורח ועדתו.
מה התורה רוצה להראות לנו? האם הקנאה? או שמא הערעור על מעמד המנהיג וקדושת תואר המנהיג?
ובכן זה הרובד השני. מנהיגות ובמיוחד מנהיגות תנ"כית יש בה מעין טבו שאין לערער עליו. בהיותה כזו, היא עטופה בהילה של קדושה וקודש אסור לחלל.
האמירה משה ענו מאוד היא כנגד קנאתם של מרים ואהרון כדי להבליט על פני השטח את מנהיגות הבלתי מעורערת . לו מותר לקחת אישה כושית מעצם היותו מנהיג. הוא לקח אותה לא משום היותו נהנתן אלא כפריווילגיה שיש לו כמנהיג, מעבר לאחרים. ובכך הוא גם מאדיר את משרת המנהיג. לכבוש את המנהיגות. משה לא צריך לכבוש אך בכך הוא מאדיר את תואר המנהיגות.
זו עוד נקודת ראות למחשבה.
הייתי רוצה להזכיר את דעתה של פרופ' נחמה ליבוביץ לצורך עניין זה במשנה: היא מאירה עינינו לראות באבות פרק ה משנה יז הנה:
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים, איזו מחלוקת שהיא לשם שמים? – זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קרח ועדתו."
ממשיכה ומביאה את דברי המלבי"ם בהתייחס לאותה המשנה: הנה:
המלבי"ם אומר שלמדנו מחז"ל שמחלוקת שהיא לשם שמים כל אחד משני הצדדים הניצים מכוון לשם שמים, אך מחלוקת שאינה לשם שמים אלא שכל כולה משחקי כבוד, כאן איש הישר בעיניו יעשה. כל אחד יתבצר בארמונו לתועלתו האישית ונגד חברו.
קורח רצה להיות כהן גדול כבן למשפחת כהנים כשם שמשה הפך למלך כבן לאותה משפחה. (עמרם הוא הבכור לקהת ניתן חלקו במשה אז הוא קרח בן יצהר גם ראוי בהיותו בן שני לקהת)
דבר המחלוקת הוא למעשה מרד מאתים וחמישים איש עומדים מאחורי קרח דתן ואבירם ויוצאים בגלוי עין נגד משה היו אלו אנשים מרירים מחפשי תלונות מטבעם מהם לפי דברי הראב"ע גם אנשים משבט ראובן המתרעמים על קיפוח השבט שלהם (שהיה למעשה הבכור)
כלומר ניגודי אינטרסים ויחסי עוצמה בין קורח ועדתו למשה ובני ישראל.
תפילת משה היא: "האיש אחד חטא ועל כל העדה תקצף"
ואני שואל פה שאלה לקוראים מה דעתכם לגבי עונש היחיד מול העונש הקולקטיבי ?
על הערך "קדושים" כפי שנתפס בפרשת ציצית לעומת התפיסה "קדושים" בפרשת קורח:
לפי שיטתו של קורח: " כי כל העדה כולם קדושים" הוא מצב עובדתי נתון, אולי כמתת אלוה לבני ישראל ועל כן כל שתעשה לא כל כך משנה כי טוב יהיה לכך עם בעולם הזה אם בעולם הבא כי אתה קדוש!
ומתוקף היותו של קורח קדוש והאנשים שעמו קדושים הוא תובע את מה שמגיע לו
לפי השיטה השניה של " והייתם קדושים" ישנו הבדל משמעותי מהותי ראשית הלשון היא לשון עתיד ובתוך העתיד מובלע תנאי
הינו אתם בני ישראל עומדים למבחן יומיומי דקה דקה, שעה שעה לפני ה' כדי "לקנות " את הקדושה. שאינה מובנת מאליה. ומאחר ואינכם קדושים בהווה אלא על תנאי ( והייתם קדושים . אם ו....( אתם לא יכולים לבוא בתביעות כל שהן.
הרקע או התשתית שממנה יוצא קורח שכולם קדושים נותן לו את הלגיטימיות לטעון את הטענות שלו ולתבוע את התביעות שלו.
אך הגישה שאומרת : " ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם היא עמוקה יותר, דידקטית יותר, ואומרת שאין הדברים מובנים מאליהם יש לעבוד את עבודת השם כדי לזכות בקדושה.
עד היום ישנם דעות
וכן שמעתי מרבותיי שעד היום לרבות תפיסת הרב קוק ותלמידיו רווחת האמונה של ממלכת כהנים וגוי 'קדוש של קורח.היינו כולנו קדושים מעצמם היותנו בני ישראל. ולכן מעמד היהודי מול אלוהיו ועתידו מובטח.
לעומת זאת תפיסת משה ושיטתו שלא הכל מובן מאליו וכדי לזכות בקדושה יש להשקיע עבודה היינו לקיים את כל המצוות ואז "והייתם קדושים" היא עמוקה יותר וכנראה גם נכונה יותר,.
ועתה למדרשיה:
כמה מדרשים נחמדים הנה:
ודתן ואבירם: (ועל שם מה נקראו כך? אלא ) אמר ריש לקיש וכו' דתן, שעבר על דת אל, אבירם שאבר עצמו מלעשות תשובה.
(ברש"י שאבר לבבו חזק לבבו כמו אבירי לב) (סנהדרין קט ע"ב)
"בני אליאב (ולמה נקראו כך? אלא לפי שהיו) בנים שלא עלה על אב על לבם ופרקו על אל מצוואריהם."מדרש הגדול"
ותפתח הארץ את פיה (מתי נברא פי הארץ?) תניא: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות אלו הן: באר וכו' ופתיחת פי הארץ לבלע את הרשעים (עדת קרח)
דבר אחר אמר רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא בארץ לדוגמא לו וכו' אדם יש לו פה, והארץ יש לו פה שנאמר "ותפתח הארץ את פיה וכו'
הפטרת קורח שמואל א יא (יד) יב (כב)
הקשר בין ההפטרה לפרשה הוא המרי או ההתנגדות נגד קבלת מרות של בעל סמכות. בפרשה קורח מעלה תגר נגד מנהיגות משה רבינו ומסרב לקבל את מרותו.
בהפטרה העם מתנגד למיניו שופטים עליו ודורש מלך!
כעסו של שמואל נגד העם הוא לא בשל רצונו למלך שהרי כתוב במפורש בדברים יז טו "שום תשים עליך מלך" אלא משום כוונתו של העם למלך במקום אדון עולם הקב"ה. כוונת שמואל היתה למלך שהוא שליח ה' בעולם.
וה" אומר לו לשמואל: " שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך"
פן אחר המעלה ההפטרה וכן הפרשה הוא דמות המנהיג הנותן ולא לוקח. שמואל אומר " הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי, וחמור מי לקחתי, ואת מי עשקתי ואת מי רצותי(יב ג), וגו' ומשה אומר בפרשה:" לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם (במד' טז טו)
בשני המקרים אנו לומדים שהמנהיג אינו דואג לעצמו בכל מיניי הטבות כלכליות. שמואל לא מנצל את מעמדו להטבות והנאות כלכליות וכן גם לא משה.
ואני שואל את הקוראים: אם מסכלים על ימינו אנו אי אפשר שלא לשאול את השאלה לאן נעלמו כל הערכים היפים האלו שליוו את המנהיג ונתנו לו את היחוד מעבר לכל אדם אחר?
מן המדרש
פרק ט"ז פסוק א "ויקח קרח בן יצהר בן קהת וגו"
"אין "ויקח" אלא משיכת דברים רכים. שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. במשה הוא אומר: "ויקח משה ואהרן את האנשים האלה (במדבר א י"ז) וכן הוא אומר: "קחו עמכם דברים ושובו וגו' (הושע י"ד ג) וכן הוא אומר "ותוקח האשה בית פרעה (בראשית י"ב ט"ו) הוי (אומר) "ויקח קרח" שבדברים רכים משך לבם (תנחומא א')
המדרש מתייחס למלה ויקח ועל פי דרך של היקש מפסוקים אחרים בתורה מנסה להסיק מסקנה שהמדובר במשיכת לשון היינו בדברים חלקלקים משך את לבם אחריו.
דבר אחר: אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו (התחיל בקטטה) (סנהדרין קט : )
הנה גישה שונה לחלוטין מקודמתה.
