הפרשה כוללת כמה נושאים חשובים כמו הפרשת חלה מצוות ציצית והשבת אך רובה מדברת בנושא המרגלים.
הנה 12 איש מבכירי העם יוצאים לתור ולרגל את הארץ ולתהות על קנקנה וחוזרים מפוחדים ומטילים אימה על העם.
יש להבין שהתורה במהותה מתרכזת בעיקר ואם היא מביאה עניין מסוים ושמה דגש עליו כנראה שהוא מהותי לעם ישראל ובכן כך הוא גם כאן בפרשת המרגלים: הדגש הוא על הקושי במעבר מן הצד התיאורטי רוחני אולי רעיוני משהו אל הצד המעשי אל ההגשמה וההתנסות בחומר שעד כה היה יותר רוח.
הידיעה שהנה הגיע הרגע שיש להוריד עוגן אל המקום הזה ולטעת בו שורשים הוא מעשה קריטי גדול דרמטי מאוד שגורם לרתיעה.
ואם נשליך תופעה זו לימינו נמצא שיש בתוכנו אנשים בעיקר במגזר החרדי שעדיין רואים עצמם כחיים בגלות! קשה להם להתרגל למושגים של עם ומדינה וארץ ישראל.
האינטרס הישראלי הוא דווקא הגלות אליה העם מורגל וצריך לשנות את הלך המחשבה אל האידאל אל ארץ נושבת שיועדה לך.
מעניין שהמעבר הזה מן הרוחניות אל הלכה למעשה הוא קושי שהתורה מראה לנו כתמרור דרכים, או המרגלים " כבית אב" לכל מיני נושאים ותתי נושאים בחיי אדם. הדמיון והרוח עומדים בפני ביצוע מעשי, וזה לא קל! לא אחת האדם מפתח רעיון חושב ואומר לעצמו כך אעשה אך כשהוא בא לידי ביצוע מעשי הוא נרתע וחושב מחדש.
כך לגבי קבלת עול יישוב הארץ. קלה יותר הגלות קשה יותר ההתמודדות עם יישוב הארץ
דגש אחר:
משה שולח את המרגלים במטרה לראות את הארץ מה היא האם: "הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם-רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה וכו'" שם שם.
מוזר! מוזר ביותר! בני ישראל יצאו ממצרים הם הולכים במדבר בארץ צייה בלא מים סובלים נדודים הכל למען מטרה אחת להגיע אל ארץ שהובטחה להם עוד מימי אברהם. ועכשיו, פתאום עכשיו, עומדת הארץ הזאת בפני בחירת העם הטובה היא לו אם לא?
שהרי לפי בקשת משה מהמרגלים אנו מבינים שאכן לכך יעדם הנה:
וראיתם את הארץ מה היא
ואני שואל אם רעה וכי יעשו אחורה פנה? ודאי שלא!
נו באמת! האם עד כה הלכו והתייגעו והתייסרו כדי לתהות עכשיו על קנקנה של הארץ.
שאלה חשובה יותר: והיכן הלכה לה האמונה ב ה' והרי לא יעלה על הדעת ש ה' יתן לעם הנבחר ארץ רעה!
בהחלט ניתן לקבל את התשובה מניסוח הפסוק הנ"ל אך לפני כן. רגע לפני כן כדאי לזכור את מצבו הירוד של העם, הפקפוק באמונה (ואם לא יאמינו לי שואל משה הנעזר באותות שם שם במצרים) מעשה העגל וכו'
רש"י מפרש בעיה זו כדרכו כך: "לך לדעתך. אני איני מצווה לך, אם תרצה – שלח... אני אמרתי להם שהיא טובה , שנאמר (שמות ג יז) "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני, החתי... אל ארץ זבת חלב ודבש"
במסכת סוטה לד ע"ב נאמר:
שלח לך (מהו לך?) אמר ריש לקיש: "שלח לך" מדעתך (ואני איני מצוה אותך, אבל ישראל הם אומרים לך כדכתיב: "ותקרבון אלי כלכם וגו' (דברים א' כ"ב) אני איני מעכב על ידך) וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו (כלומר, אם הקב"ה צווה, כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבוא לידי תקלה?) הינו דכתיב "ויטב בעיני הדבר (דברים א' כ"ג ואמר ריש לקיש "בעיני" ולא בעיניו של מקום.
נוסח אחר: מדעתך ולא מדעתי "שלח לך" אתם צריכים שליחות ואין אני צריך שליחות: אתם צריכים לרגל, ואין אני צריך לרגל (סדר אליהו רבה פרק כ"ט)
אני אישית מאוד מאוד נוטה לקבל את פירושו של ריש לקיש. ועוד להוסיף עליו:
העם חסר אמונה העם מחפש את החומריות את הישות הממשית להיאחז בה להאמין בה חשוב לו מראה עיניים.
משה מבין את זה ולכן שולח את המרגלים.
ולעצם הפסוק אני מבין אותו כך
שלח לך כלומר שלח בשבילך! בשביל שלא יבואו אליך בטענות!
כלומר: לדעתי ה' מנסה להציע למשה אפוד מגן בדמות מרגלים שירגלו את הארץ ויביאו את מסקנותיהם בפניו.
הנה:
"שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל.
אשר אני נותן לבני ישראל מרמז ראשית על הארץ המובטחת, שנית על הנחישות של ה' לתת אותה , שלישית בצורת ההטיה אשר אני נותן כלומר בהווה אפשר להבין שאין נסיגה מההחלטה: הנתינה היא סופית. נותן כלומר כבר נותן עכשיו!
אם כך אם הקב"ה נותן, לשם מה קח לך אנשים ויתורו?
מסתמא בשל סיבה אחת בשל "קח לך" בשבילך למענך, משתי סיבות:
ראשית כדי שלא יבואו אליך בטענות
שנית כדי שתדע ותכיר מקרוב את המקום אליו אתה הולך
שלישית כדי שתוכל להתכונן ולהתארגן לעליה לארץ מכל הבחינות.
בחינת המדרשים מראה שלא אחד מהם מאיר עינינו לדעת מדוע נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מות מרים
ואומר המדרש:לקח טוב:
לפיכך נסמכה פרשת "שלח לך" לפרשת מרים. שבמרים הוא אומר: "ותדבר מרים ואהרן במשה ומה כתיב והנה מרים מצרעת כשלג כדי שיראו המרגלים ויאמרו ומה מרים שלא נתכונה אלא כדי שלא יתבטל אחיה מפריה ורביה, כך הם שהוציאו דיבת הארץ על חנם, כדי למנע את ישראל שלא יעלו לארץ ישראל, על אחת כמה וכמה.
דבר אחר, פרוט, לתשומת לב:
האם יעלה על הדעת שמנהיגי העם משה ואהרון ראשיו ואנשים מהעם לא הכירו את ארץ כנען? אלוהים עצמו לא הכיר את ארץ כנען? שהרי לא יתכן שמשך כל זמן שהותם של בני ישראל (במשך 400 שנים) במצרים לא ידעו כלום על ארץ כנען דרך משל אחי יוסף שעלו לכנען ירדו מצרימה לא סיפרו על הארץ הזו? סוחרים שבאו לקנות ממצרים לא סיפרו ותיארו את הארץ הזאת. סביר מאוד שהכירו. אם כך נשאלת השאלה מדוע היה צורך לשלוח מרגלים?
התשובה פשוטה: העדכניות צריכה להיות נכון לעכשיו. ולכן יש צורך במודיעין מידי. כלל ברזל זה נהוג עד היום בכל צבאות העולם כולל אותנו למרות התצ"אות למרות המפות והידע הכללי, חייבים להיות מעודכנים יום יום.הנה עוד כלל שהתורה מלמדת אותנו: להגנת העם יש צורך בריגול ומודיעין טוב.
המרגלים מדכאים את העם כאשר הם מביאים את דיבת הארץ. הם נענשים על כך.
העם מתאבל ובוכה. לט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד.
ומהדכדוך והאבל הם מקבלים אומץ ורוח קרבית ורוצים לעלות על העמלקי והכנענימשה מזהיר אותם שאין אלוהים בקרבם ושלא יעלו אך הם בשלהם : מד" וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה".
התוצאה כצפוי : מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד-הַחָרְמָה.
מה התורה רוצה ללמד אותנו במקרה הזה?
התורה מציינת כרמז פסוק אחד שאומר כך: כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם.
היינו מי אתם אנשי המדבר יוצאי מצרים שבאים להילחם נגד העמלקים המנוסים היושבים טוב טוב בארץ הזו? הרי עד כה אלוהים נלחם לכם ועכשיו עליכם להבין שאינכם מוכנים עוד כדי להתמודד עם יושבי הארץ המנוסים והחזקים ממכם. אתם עדיין אינכם מוכשרים דייכם כדי לכבוש את ארץ כנען.
ואת התבוסה כנגד העמלקים יש להבין כאקט חינוכי. שכדי לנצח במלחמה עליכם להיות חזקים מנוסים ולא לפעול מתוך אימפולסיביות ורצון לנצח כאשר עדיין אין לכם את היכולות האלו.
הפטרת שלח לך יהושע ב
הקשר בין ההפטרה לפרשה ברור ביותר. בשני המקורות מדובר על מרגלים. אצל משה המרגלים הם נשיא שבטו ואלו כאן אצל יהושע המרגלים הם אנונימיים
המרגלים הראשונים נכשלו בכך שהפחידו את העם ונטעו בו מורא לפי שתיארו את יושבי הארץ כחזקים בני ענקים וכו' ואלו מרגלי יהושע הצליחו במשימתם הראו את תנובת הארץ זבת החלב ודבש
המדרש התלמודי בתענית כט, ע"א אומר כך: "אמר רבה א"ר יוחנן, אותו הלילה תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לקורות"
המרגלים של יהושע יוצאים כאמור חרש בסתר כיאה למרגלים שמם לא מוזכר
לכך יש מדרש בבמדבר רבה טז א שאומר: "אין לך חביב כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצליח בשליחותו. ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם כדי להצליח בשליחותן כאותם שניים ששלח יהושע בן נון. מי היו אלו, פנחס וכלב, שנתנו נפשם והצליחו בשליחותם."
ראו כבר אז, עד כמה הריגול היה מסוכן. שהרי לפי הדין ודברים עם רחב נראה כאילו יש כאן סחר בחיים. מעין משחק החיים. רחב מחיה את המרגלים (בכך שהיא לא מסגירה אותם) ומבקשת חיים בתמורה שלה ושל בני ביתה.
אך המרגלים מכניסים להבטחתם את הערך "חסד" והחסד לדעתי מתייחס למחוייבות מוסרית שמעבר לחיים מול חיים הם מצילים גם את משפחתה (שאגב לא עשו דבר למענם) מעין ערך מוסף למעשייה.
מן המדרשיה
פרק ט"ו פסוק לט "והיה לכם לציצית"
אומר המדרש:
והיה לכם לציצית: "יכול שהן שתי מצוות: מצות תכלת ומצות לבן? תלמוד לומר: "והיה לכם לציצית" (ולא לציציות ללמדך ש(מצוה אחת היא, ואינה שתי מצוות (ספרי זוטא)
המדרש מסביר למה ציצית ביחיד ולא ברבים.
והיה לכם לציצית (מהו "לכם"? אלא) הדא הוא דכתיב: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" וכו' (משלי ה י"ז) לא נתתי התורה אלא לכם שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו' (וכן) הציצית נתתי (רק) לכם שנאמר: והיה לכם לציצית" וכו' (שמות רבה פרק ט"ו כ"ג)
