סיפור מאת יוסף ולדמן

עובר אתה במישור, נושא עיניים ולפניך הר, נאה, רם,  גבוה , בראשו כתלתלים על ראש הענק, עצי ברוש, זיתים ואלונים.

וההר, מביט בך, משקיף  על כל העמק מודע לחשיבותו, יודע מה מעשיו.

הבט בו בבוקר קיץ, כיצד עם שחר לוכד הוא בגופו את קרני השמש ומיד שולח אותם אל הגפנים שבעמק להחם גופם מצינת הטל. ואחר הצהריים בגופו בולם את השמש האכזרית שלא תיצרוב את עולליו, מטיל הוא צל על העמק, לצננו.

ובחורף עומד איתן, לא זע כשנושבת הרוח ובכל כוחה מנסה לפלס דרך לעננים, לא ימוש, כופה הוא על העבים לטפס מעליו, לעלות מעלה מעלה וכשהם כבר מגיעים למעלה עייפים, אין עוד בכוחם לשאת מטענם, ומגירים הם עליו מים, המון מים. והוא, חלק מיד שולח לעמק וחלק עוצר בגופו.

יודע הוא, יבוא הקיץ ואז יוכל הוא להעניק לעמק מים מרגליו.

והרוחות והעננים לא בקלות הם נכנעים,

לא,

הם נאבקים, נלחמים בו, ברעמים וברקים, ורואה אתה כיצד לפעמים ברק פוגע במחלפות ראשו וזיק ניצת וקול נהמה נשמע מההר,

ולא,

לא ינוע ההר, עד אחרון העננים יחלוף וישקה את העמק.

מה נהדר הוא ההר.

אבא, תמיד הדור בלבושו, גם בימים שהיה מפעיל מכונות, עם צבע וגריז, לבוש היה חליפה, מעונב עניבה, ומעל חלוק כחול.

דיבורו – עם מי שדיבר כך דיבורו. תמיד התאים את הטון, התנוחה, לבן או בת שיחו.

גברים אהבו את חברתו, תמיד נשמעו קולות של צחוק מחבורתו, לעיתים היו מרכינים ראש כחולקים סוד. ידעתי מקשיבים הם, מלמד הוא אותם.

גבר של נשים היה, אהב אותן והן, מי יודע.

כל ערב שבת פרחים וכל ערב חג מתנה לאמי, אשתו.

זוכר אני כיצד היה עובר לצידה, מחליק ידו,

 והיא,

הילד רואה, אומרת במעין מבוכה אך עם חיוך של סיפוק.

מחזר היה כל יום אחרי אשתו.

בעבודה כל היום באים ושואלים אותו, מתיעצים איתו, על החיים, פוליטיקה, כספים ועוד.

מי היה בא, חבריו חברים של חבריו, חברים שלי, חברים של חברים שלי וכולם יוצאים ורק רוצים לחזור.

כשבני בכורי נכנס לעסקי המשפחה, דבר ראשון רצה להחליף ספקים,

יצא והלך לחפש, ו

באחד הערבים דיברנו.

אתה יודע אבא, אמר לי, כל ספק שהלכתי, ודיברתי בנושא של קשר עיסקי,

אבל תקשיב אבא, הוסיף בני,

כולם אמרו את אותו דבר, הכרתי את סבך,

רק תישבחות,  

ואתה יודע מה אבא, הוסיף בני, בהדגשה,

 אין אחד שבשלב כלשהו בחיי עסקו, שלא נעזר בסבא והם מוכנים לעבוד איתי ולתת לי אשראי פתוח, חשים הם כמחזירים הם לו חוב.

סוף – לפני כשנה ביצעתי עבודה עבור לקוח צעיר, כעבור יומיים התקשרה סבתו ושאלה אותי, היש לי קשר לאותו איש שאת שם משפחתו אני נושא, ונתנה סימנים משנות הארבעים, עניתי, כן זה היה אבי

נאנחה אותה זקנה ואמרה, זה היה גבר, הוא היה ג'נטלמן. אני זוכרת.