מאמר:
האם כדאי לכתוב פתוח או זהיר/ איתן מרום

סופרים רבים מתחבטים לא אחת בשאלה האם זה כדאי לכתוב באופן פתוח או באופן זהיר. על השאלה הזו אין כאמור תשובה אחת ומוחלטת.

סופרים רבים בחרו להיזרק ולזרוק את עצמם אל סגנון כתיבה פתוח. כך למשל הסופר הפרובוקטיבי צ'רלס בוקובסקי שטען כי -"כתיבה זהירה היא כתיבה מתה". בעבור סופר מעורר מחלוקת כמו בוקובסקי זה היה אבן יסוד. הכתיבה שלו מאופיינת ממילא  בישירות בוטה, ללא כחל ושרק. רצופה גסויות שלא תמיד קלות לעיכול פשוט של סגנון או תימה.

לעומת סגנונו הגס והמחוספס של בוקובסקי הרי ישנם סופרים וסופרות  שנתנו את הדגש דווקא על כתיבה מרומזת, עקיפה, וכמובן זהירה. כך למשל עגנון, וכמובן מיטב הסופרים הרומנטיים בני המאה ה19( האחיות ברונטה, ג'ורג' אליוט, ועוד).

מאוחר יותר היו אלו הנרי ג'ימס, ותומאס מאן שהקפידו עד מאוד על כתיבה זהירה ולמרות זאת העלילות שלהם והמבנה הפסיכולוגי של יצירתם עובר היטב.

יש לזכור כי בוקובסקי כתב גם שירה, וגם שירתו מושפעת מטענתו כי –"כתיבה זהירה היא כתיבה מתה."

בעידן של ימנו, פוסט מודרני ממילא ברובו. נראה כי סגנון החשיבה המיוחד של בוקובסקי תפס תאוצה גדולה יותר, בכל סוגות הכתיבה, כולל לעיתים אלו המסחריות והשיווקיות לסוגיהן.

בהקשר הזה כדאי כמובן לציין את להקת הדלתות הידועה(DOORS) ומנהיגם ג'ים מוריסון שגם שם הכתיבה התאפיינה בפרובקטיביות לא זהירה.

תימה זו ממשיכה אחר כך בסופרים אמריקאים כמו איסטון, בסופר כמו רוברטו בוליניו הצ'לייאני ועוד נוספים

בסיכומו של דבר הכלל של כתיבה זהירה לעומת כתיבה מתה הוא כלל דינמי, זורם, נע בריתמוס של יצירת תהודות מהכותב אל הקורא

אבל כמובן שאין בכך חוכמה מרובה מדיי, כי צריכים וחייבים לשמור בכל זאת על האיכות של הכתיבה על מנת שלא תיפול למלכודת סתמית של כתיבה לא זהירה אך גוועת בסופו של דבר, כך או כך.