על הסדרה השגרירות / יוסף כהן אלרן
יוצרי הסדרה: רמון קמפוס ג'מה ר'ה ניירה
אשת השגריר החדש של השגרירות הספרדית בתאילנד, כתבת ידועה ומפורסמת מחוץ לספרד, טסה מארצות הברית במיוחד ומגיעה לביקור מתוכנן של חודש אצל בעלה, השגריר החדש בתאלינד, גבר נאה בעל חזות אצילית ומכובדת, והיא אישה גבוהת קומה, יפה וחושנית.
כך הסדרה דוברת הספרדית הזאת, "השגרירות", על השפה המתגלגלת שמדוברת בה מתחילה, ועובדי השגרירות, ספרדים וספרדיות כולם, מביטים בשניים בהערצה, בקנאה, בזהירות ובחשש וכבר טווים קורים סביבם. והנה אנו נוכחים כי הריכולים והתככים מתחילים, כאשר כבר עם בואה של אשת השגריר לתאילנד מעבירים לה באנונימיות תמונות של בעלה עם אישה אחרת, כדי לסכסך אותם ולערער את עולמם. כל זאת כנראה בניצוחו של מי שמילא את מקום השגריר החסר, שכולם מאוימים או לא על ידו וסרים למרותו. הוא גם הטוען לכתר ומי שציפה להיות השגריר והוא ומלא על כך טינה, היות ולא נותר לו אלא להיות סגנו של השגריר החדש, שזו כהונתו הראשונה ונראה שמי אשר שלח אותו לשם, לא היה מודאג כל כך מהאנדרלמוסיה המנוהלת היטב השוררת במקום ואולי אף נהנה ממנה.
ולמה? כי סגן השגריר, או ממלא המקום, הוא בעל קשרים ענפים מאוד, שנבנו משך שנות שהותו שם עם בעלי השררה וראשי הכנופיות בתאילנד. והוא והנאמנים שמעליו ומתחתיו, ביניהם רובם ככולם של עובדי ועובדות השגרירות, יפות כולן וייצוגיות, נהנים ונהנות משלמונים רבים המגיעים אליהם מידיו - נתחים שהוא משלשל מעסקים מפוקפקים למיניהם, עם ראשי כנופיות ובעלי כספים ששולטים במסדרונות החוק והמשטרה של תאילנד, כמובן בשל כוחם ותמורת כספם.
אשת השגריר הפגועה, שעם הגיעה מגלה לכאורה את בגידת בעלה עם יפיפייה מעובדות הלשכה, שאינה למעשה אלא אהובתו של הסגן ועושת דברו, בורחת ממסיבת קבלת הפנים שעורכים לכבודה וסובבת לבדה בעיר שבה ככל הנראה אל לאישה יפה וחושנית כמותה לסובב בלילות, ובכלל לבדה. לפי כך נטפלים אליה, וצעיר זר חובר אליה ומרחיק את הבריונים שעוקבים אחריה, אף שולחים כבר ידיהם לעברה. היא מתפתה ברוב כעסה על האיש שלה, ובאותו לילה מתנה עמו אהבים, עם הצעיר שהכירה, וכך הוא נעשה בהמשך למאהבה ואליו מופנית תשוקתה החבויה.
כל זה קורה בתחילת הסדרה, או-אז מצטרפת לתמונה הבת המתגעגעת של השניים, שמתאהבת באותו צעיר, הוא המאהב של אימה שמחזיר גם לה אהבה – עליי לומר, תוך הפגנת מבנה טוב לעלילה והצגת משחק טובים של שחקנים לא מבוטלים כלל, (כולל שתי פעולות מיניות נועזות ביותר של אשת השגריר עם מאהבה הצעיר) ההולכים ומסתבכים בתככיו של ממלא המקום ככל שהסדרה נמשכת, על אחד-עשר פרקיה בני כשעה ורבע בממוצע כל פרק.
לא אספר כאן כמובן את סיפור ההסתבכות, אך אכן יש נועזות להפגין הצגה כזאת על מערכת משפט ומשטרה נגועות של ארץ זרה וספוגה סמים, ולבנו לאורך הסדרה נכמר על השגריר המרומה. יש בי נטייה להאמין שהדברים אכן כאלה, כי אחרת מאין התעוזה לעשות זאת. כך או כך, מסתבר שאפשר לראות סדרות טובות ובטעמים שונים בוי.או.די. בוודאי בימים אלה במיוחד, ולאחרים גם בזמנים כסדרם, גם כדי להעביר את הזמן החופשי וגם ליהנות מדילמות רחוקות והסתבכויותיהם של אחרים.
_____________
