מאמר:

על פרשת אחרי מות קדושים/ חגי קמרט

פרשת אחרי מות (ויקרא ט"ז   א עד    פרק יח  ל)

מצאה חן בעיניי המובאה של נחמה ליבוביץ  בהקשר לפסוק ט"ז ל בפרשתנו כיצד פיסוק שונה בפסוק או ראיה תחבירית משתנה עשויה להביא לשלושה פירושים שונים.

בשל העניין התחבירי שבכך הקשור לענייננו והיפה שבמובאה הזה החלטתי להביא מדבריה כאן:

הפסוק הוא המדבר על עבודת יום הכיפורים כפרה וטהרה:

ט"ז ל "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו."

אומרת לנו נחמה ליבוביץ שהמבנה התחבירי הלא ברור של הפסוק הביא לשלושה דרכי פירוש.

1. הרב י. ד. סולוביצצ'יק בספרו על התשובה אומר שהתשובה גורמת לכפרה ומביאה לידי מחיית העונש.

      כדברי נתן הנביא אל דוד "גם ה' העביר חטאתך –    

     לא תמות"

     עם זאת מסביר לנו הרב שבעקבות החטא יבוא לא

     רק העונש אלא בעצם החטא יש טעם לפגם! מעין  

    פגיעה בטוהר של הנפש החוטאת. הטומאה הופכת 

    לחלק מאישיותו של החוטא. "זוהי פגימה באישיותו 

    של האדם. בקדושתו של  האדם."

    האדם שלאחר החטא אינו אותו אדם שלפני החטא!

לפי פירוש זה החלוקה התחבירית של המשפט צריכה להיות כזאת:

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו."

2. נקודת מבט אחרת היא בהתאם למתואר ביומא פה  ע"ב במשנה:

"האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה: אחטא ויום הכיפורים מכפר – אין יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר!

עברות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו"  עבודות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו"

לפי ר' אלעזר בן עזריה חלוקת הפסוק היא:

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו."

ומאירה נחמה ליבוביץ שחלוקה זו תואמת את טעמי המקרא, לעומת חלוקה קודמת שאינה תואמת להם.

הכוהן לפי זה יוכל לכפר רק על עברות שנעשו לפני המקום  לא כן עברות שבין אדם לחברו שעליו לרצות את חברו כדי לטהר עצמו ורק אז ימחלו לו.

3. במחזור יום הכיפורים בסדר העבודה מתוודה הכהן הגדול שלוש פעמים: "וכך היה אומר: אנה ה'... ומסיים: ככתוב בתורת משה עבדך מפי כבודך "כי ביום הזה יכפר עליכם  לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'"  שהיה מנגן את השם ומאריך בו והיו הכוהנים והעם העומדים בעזרה כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ורק עתה היה אומר להם תטהרו."

לפי המחזור יש לחלק את הפסוק בצורה הזאת:

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'   -  תטהרו."

אשר לפרשת העריות שבפרשתנו:

ניתן להבחין במעין מבוא  ארוך משהו המתחיל בתבנית הידועה  "וידבר ה' אל משה לאמר" .. ומסתיים במילים "וחי בהם אנ ה' שבפסוק ה.

ואני שואל עצמי מה מצא ספר ויקרא לפתוח בהקדמה נשגבת שכזאת טרם הגיעו לחוק היבש אותו הוא בא ללמד את העם.

בפסוק א' הוא מבקש ממשה לדבר אל בני ישראל  (לא לשון צו או פקודה) ולאמר להם  "אני ה' אלוהיכם" נשאלת השאלה וכי עד כה לא ידעו שה' הוא האלוהים? מובן שכן והרי עברו כברת דרך די נכבדה עד הלום. ובכל זאת?

שני טעמים אני מוצא לכך:

ראשית עדיין היו כאלו שנשבו בלבם אחר דת ומנהג של עמי כנען היו עוד שפקפקו למרות הניסים ולמרות יציאת מצרים.העם עוד בתחילת התהוותו ולפיכך ההזכרה הזאת חשובה.

טעם שני שאני מוצא לכך הוא מעצם הפניה שאיננה צו אלא אמירה. לאמר לשון תזכורת. זיכרו שאני הוא ה' אלוהיכם.

טעם שלישי המתקשר לטעם השני הוא הזכרה לצורך הקדמה לפתיחה שהיא עקרו של הפרק.

במילים אחרות: אמור להם שכל הדברים שישמעו מעתה ואילך הם דברים שבחסות ה' ומי שמאמין בו צריך לקבל הוראות אלו.

ועוד הוא מוסיף פרטים  מעשיים על הכלל הדתי. מזכיר את תרבות מצרים ותרבות כנען שאין להם ללכת בדרכים אלו.

ומעניינת ההדגשה של ענייו החוקים והמשפטים הנאמרת ברחל בתך הקטנה הנה:

וכמעשה ארץ כנען ...לא תעשו ובחקותיהם לא תלכו.

את משפט תעשו ואת חוקותיי תשמרו    (אני ה' אלוהיכם

ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי    ....      (אני ה')

הדגשה על חוקים ומשפטים חזור ושנה.

ההדגשה על אני ה' אלוהיכם גם מופיעה  שלוש פעמים במשך חמישה פסוקים אלו.

לאחר הקדמה נשגבה זו יש מעין מקטע או מעבר ישיר בלתי אמצעי בלא כל קישוט שהוא בלא כל קטע מעבר! באופן ישיר ביותר עובר המספר לעניין החוקים היבשים.

גם בצו הראשון שהוא בבחינת כלל לפרוט הבא אחריו נאמר אני ה'

ההסבר לכל ההקדמה הנשגבה הזאת, היא בשל  כובד המשקל של החטאים האלו בעיני המחבר. לפיכך ההתרעה מתעצמת .

שאלות תמוהות ובלתי ברורות עולות מעניין פרשת השעיר לעזעזאל

הנה  כך הכתובים אומרים:

"ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת--גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.  ט וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה; וְעָשָׂהוּ, חַטָּאת.  י וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עָלָיו--לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה. "

שעיר אחת מוקרב ל ה' ואחד לעזעזאל . תמיהה? והרי הדברים נשמעים כל כך פרימיטיביים לקחת חיה תמימה ולזרוק אותה אל מותה כך סתם? מוזר ביותר. טקס שנראה  רחוק מהמונותאיזם. מתאים אלו בראיה ראשונה לאיזה שבט נידח שמאמין  בריצוי שדים ורוחות על ידי זריקת  שעיר באכזריות אל מותו.

אך ממש לא כן!

אם מציגים את עזאזל כנגד הקב"ה נראה לכאורה שעזאזל הוא מעין ישות אחרת כוחנית מתנגדת . אך ברור שלא לזאת הכוונה אלא

נשאל שאלה פשוטה:

מניין התקבלה ההוראה לבצע את החלוקה הזאת אחד להקב"ה ואחד לעזאזל?

תשובה " הקב"ה  ממנו באה ההוראה. ולכן העזאזל  הוא לא יישות אחרת אלא היא באה  מתוך ידיעה שבמציאות קיימים כוחות שאף הם יצירת ה'  כלומר  כוחות אלו כמו עזאזל כמו הרוע האכזריות   השקר והאמת הטוב והרע אף הם שייכים להוויה הכללית שברא האלוהים ויצר בעולמו. כלומר אם שולחים את השעיר לעזאל זאת אומרת שאנו מקבלים את הרעיון האוניברסאלי של הבריאה

הפעולה הזאת היא בעצם חיבור של קודש וחול גוף ורוח.  הקדושה האלוהית עם האכזריות הפראית הקיימת ! שאף היא תוצר אלוהי.

הפטרת אחרי מות  עמוס ט (ז-טו)

ההפטרה פותחת בעונש העתידי לבני ישראל הוא עונש הגלות שנזכר גם בפרשה  המדברת על גילוי העריות. עם זאת גם מוזכרת הנחמה  "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת ... ושבתי את שבות עמי ישראל".

פסוק הראוי לתשומת לב בהפטרה הוא "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת"

לפי שידוע לנו על בסיס הפסוק הזה ניסחו את התפילה בברכת המזון של ימי הסוכות: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת."

מה שראוי לתשומת לב הוא הניסוח: "סוכת דוד הנופלת"

ולפי דעתי הכוונה היא  זו המתמוטטת זו שטרם נפלה שהיא רק נוטה אל צידה. שורה תחתונה סוכת דוד לעולם לא תיפול היא יכולה אולי להיפגע , להחלש מעט אך לפול זה בהחלט לא יתכן. ובפסוק קיימת הנחמה שסוכה זו תתחזק ולא תפול.

היבט מדרשי

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו:  (ט"ז א)

ומה אומר על כך המדרש: הנה:

אחרי מות שני בני אהרון: בני אהרון ב א' בניסן מתו, ולמה הוא מזכיר מיתתן (בקריאת התורה) ביום הכפורים? ללמדך שכשם שיום הכפורים מכפר על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל  (ירושלמי יומא פרק א' הלכה א')

בקרבתם לפני ה' וימתו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: בארבע מקומות משכיר מיתתן של בני אהרון ובכלן מזכרי סרחנן  (חטאם) כל כך למה? (אלא) להודיעך שלא היה בידם אלא עון זה בלבד.

וכנגד למדרש זה הנה דעה אחרת:

וראה מה היו חביבין בניו של אהרון. שאחר מיתתן מזכירן הכתוב שמתו כשם שהזכיר למשה אחר מיתתו , משה עבדי מת (יהושע א' ב')

פרשת קדושים

(מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ז(.

הפסוק הראשון מעורר תהייה:

" וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם.

ומיד לאחר מכן

 "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלוהיכם."

ראשית לסיומת הזאת "אני ה' אלוהיכם" סיומת זאת מצאנו גם בפרשה הקודמת והיא ממשיכה ומופיעה גם כאן בהמשך הפרק.

צורתה  כמאמר מסיים מדגיש כמו "אמן?"  כמו "סלה" כך גם "אני ה' אלוהיכם" אלא בשל חשיבות המצוות הללו ההוראות הלל באה סיומת זו לצורך הדגשה.    

הפסוק הראשון בשונה מפתיחות שפגשנו עד כה מדבר על "עדת בני ישראל"   ולא על "בני ישראל"  השאלה למה דווקא כאן מדגיש את העדה.

כשאני קורא את הפסוקים הממשיכים הלאה את הפרק נראית לי על פניו תשובה אחת. "היהלום שבמצוות" נמצא כאן אוסף או מקבץ של הצווים החשובים ביותר. לפיכך חשוב היה לו לדבר בהקהל כלומר לפני כל העדה שלפחות את המעט החשוב הזה כולם ישמעו. אך זו דעתי בלבד.   

עוד דבר הראוי לתשומת לב:

"קדושים תהיו לי כי קדוש אני ה' אלוהיכם"

מלת המפתח כאן היא  לדעתי "תהיו"

אם בבראשית למדנו כי בצלם אלוהים ברא אותם כלומר בני האדם נבראו בצלם אלוהים שמשהו מהאלוהות שורה בהם

הרי שאין הדבר אמור גם לגבי הקדושה.

ה' הוא קדוש וזו עובדה אך הגוי שלפניו אינו דווקא קדוש אין קדושתו של העם דבר מובן מאליו.

יתירה מזו ה' מבקש ודורש "קדושים תהיו לי"

כלומר לא רק שאני מבקש את קדושתכם אלא את קדושתכם לי אולי במובן של בעבורי.

הרעיון הגלום כאן הוא לדעתי אני בחרתי אתכם מכל העמים אשר נבראו בצלם אלוהים אך ממכם אני מבקש יותר מהאחרים לאמור: ממכם בהיותכם שלי -  לי,  (מעין נימה אבהית מתלווה לנימה הזאת למנגינה הזאת לי) אני מבקש להתקדש להיות לי קדושים.

ומעניין שמיד תכוף לכך הוא מתחיל במצווה הראשונה  או בהתניה הראשונה או בפסיעה הראשונה בדרך להתקדשות באומרו:

"איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלוהיכם."

והזיקה לדברים שנאמרו רגע לפני בעוצמה גבוהה מאוד

"תהיו" ו  "לי" מקבילים כאן ל "תיראו"   ו ל "אמו אביו"

כלומר כשם שלי תהיו קדושים כך לאמכם ולאביכם תיהיו קדושים היינו שמעו למצוותם.

"מצוות השבת"   אף היא מקבילה לבקשת הקדושה

מאחר וכשם ש  ה" קדוש ומבקש מהעם להיות  קדושים.

כך גם ה' עבד ששת ימים ובשביעי שבת ולכן הוא מבקש גם מהעם לנהוג כמוהו.  לשמור את השבת.

כלומר אפשר לראות כאן מעין טעם  לשמירת השבת. והוא  מעין אות או ברית קודש בין ה' לעמו הנבחר.

מעבר לכך מעין כלל אם אני המנהיג יכול לעשות זאת אז בהחלט אני יכול לבקש זאת גם מהמונהגים!

והסיומת כפי שציינו  לעיל את סיבתה  חוזרת גם כאן

"אני ה' אלוהיכם." דהיינו אמן סלה!

הפטרת קדושים יחזקאל כב  (א- ט"ז)

יחזקאל מוכיח את אנשי ירושלים (עיר הדמים) ומונה את כל סוגי החטאים. חטאים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום.  חטאים שמקבילות להם נמצא בפרשתנו. בשל ההקבלה בין החטאים קבעו את ההפטרה הזאת לפרשת קדושים .

היבט מדרשי

סמיכת פרשיות:

וידבר ה אל משה לאמר...קדושים תהיו: אמר רבי יהודה בן פזי: ולמה סמך הכתוב פרשת עריות לפרשת קדושים? (אלא) ללמדך שכל מי שהוא פורש מן העריות נקרא קדוש. שכן שונמית אומרת לאישה: "הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא" (מלכים ב ד ט ) (ומנין ידעה זאת?) רבין אבין אומר: שלא הביט בה (אלישע) ורבנן אמרין שלא ראתה (בבגד שישן בו) טפת קרי מימיו.  (ירושלמי יבמות פרק ב  הלכה ד)

דבר אחר: אמרו לא לכהנים בלבד נתנה קדשה, אלא לכהנים לויים ולישראל  לכלן (נתנה קדושה) שנאמר "וידבר ה' וגו' דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו  (סדר אליהו רבה פרק ט"ו)

דוגמא של מדרש המתקרצץ עם הניקוד:

קדשים תהיו  (למה כתיב קדשים) חסר ו? (אלא) ללמדך שאם ילך האדם בדרכי בוראו "קָדֹש" יאמר לו (אבל) מי שהוא הולך בשרירות לבו ואחר תאותו יקרא קָדֵש לפיכך חסר ו.