על סדרת הטלוויזיה סיפור משפחתי/ יוסף כהן אלרן
תסריט:פרנצ'סקה ארכיבורגי
אולי בהשפעה של ספרי המופת על "החברה הגאונה" של אלזה פורנטה שהביאו לה תהילה והצלחה עולמית גדולה ולסדרה המופקת בעקבותיהם (כבר שתי עונות בנות שמונה פרקים באורך של כשעה כל פרק), עכשיו אפשר לראות גם סדרות איטלקיות אחרות (למשל, ב"הוט" וי.או.די) דוגמת "סיפור משפחתי". זוהי סדרה איטלקית בת שמונה פרקים, עם שחקנים איטלקיים ובשפה האיטלקית המתנגנת, מה שהיה נהוג מאוד בארץ בילדותי, מימיו הטובים של ויטוריו דה-סיקה וצעירותן הרכה של סופיה לורן וג'ינה לולוברג'ידה, של סילבנה מנגנו ואמדאו נזארי, וסרטים כמו "האורז המר" ו"בן ללא הורים", "גונבי האופניים" ו"האישה מרומא" על פי ספרו של אלברטו מורביה - תוצרת ראויה איטלקית לצד השפע שמציף אותנו לאחרונה של סדרות טורקיות מתמשכות ושטחיות מדי.
מדובר כאן במשפחה קטנה, אישה, בעל ונערה, כאשר הבעל בא יום אחד ומבשר לרעייתו כי הוצע לו תפקיד נכבד, קידום בתחום עיסוקו כקצין ימי וכמדריך, באקדמיה לצוערי ים בעיר החוף ליבורנו, מה שיאלץ אותם לעזוב לשם כך את רומא לעבור שמה. האישה אינה מאושרת לשוב ולחיות בעיר הקטנה יחסית של ילדותה ולפגוש את הנערות שהכירה אז ובינתיים בגרו ויש להן בוודאי משפחות משלהן, גם לא את אביה שהחשיבה כאב מנוכר מאוד, שלא פגשה מזה שש עשרה שנים ולא יצר קשר עמו, אך היא אינה רוצה לעכב את הקידום שהוצע לאיש האהוב שלה.
זאת ועוד – בליבורנו נמצא מאהבה לשעבר משנות צעירותה, מלפני שש עשרה שנה שהיא חוששת לפגוש – "עורך דין" שלא השלים לימודיו, מחוסר עבודה וחסר כל - שמוסיף לאהוב אותה בליבו ואינו מתפנה בנפשו לאף אחת אחרת, וכשהיא חוזרת עם משפחתה לשם היא כצפוי נתקלת בו, אך חומקת מחיזוריו המחודשים. מסתבר שהוא חושד שבתה בת השש-עשרה היא גם בתו, היות וגילה מתאים למועד היותם נאהבים, והבעל שהמידע מגיע אליו והחשד מדבק גם אותו מתחיל להתרחק ממנה.
דמותה של השחקנית (אֵמָה בסרט) מלבבת, היא מטיבה לשחק את הדמות התמה אך הדעתנית אותה היא מגלמת ועד מהרה מתחבבת על הצופים, בה ובעיניה שגונם בגון של שמים ביום צח ביותר, והיא יפיפייה מתוקה העומדת על שלה. מאוחר מדי מתברר לה שאביה, איש רב נכסים ושולט בכספים רבים, שוע הארץ ובטח שוע העיר ליבורנו, הוא-הוא שהציע לאיש שלה את הקידום, מסיבותיו הוא, לא רק מאהבה יתרה אליה.
לא אכנס כאן לדברים על הצוערים והצוערות באקדמיה לימאות ולהיעדרויותיו הרבות של הבעל מביתו, רק אומר שזו סדרה נלבבת שהכול נראה בה טבעי ויומיומי, ובזכות דמותה של הגיבורה הראשית שמטיבה לדעתי לשחק ושל בתה, שירשה ממנה את דעתנותה ואת גון עיניה, יכולים הצופים בסדרה ביחוד בימים אלה לחבור אליה, לראותה ברצף ולהיות מרותק לזרימתה, לאהוב את שפתם של האיטלקים שהפקותיהם הטובו אינן ראוותניות לשמן, אלא עושות להביא לנו את תוכן הדברים ואת החיים עצמם.
___________
