אֲגַם הַזִּכְרוֹנוֹת/ יעקב ברזילי

אֲגַם הַבַּרְבּוּרִים הַשְּׁחֹרִים וְהַלְּבָנִים בְּעִיר הֻלַּדְתִּי

כְּבָר לֹא מָה שֶׁהָיָה.

פַּעַם בַּרְבּוּרִים שְׁחֹרִים הִתְגָּרוּ בַּלְּבָנִים,

עַכְשָׁו הִתְהַפֵּךְ הַגַּלְגַּל.

עֲנְנֵי סְתָו מְשַׁיְטִים מֵעַל הָאֲגַם

מְטַפְטְפִים דְּרִישַׁת שָׁלוֹם בִּמְשׂוּרָה.

גַּם הַצִּמְחִיָּה שִׁנְּתָה פָּנֶיהָ,

נֶעֱלַם הַצָּהֹב מִפָּלֶטַת הַצְּבָעִים שֶׁל הַנּוֹף.

הִתְמַעֲטוּ שׁוֹחֲרֵי הָאֲגַם

שֶׁהֶאֱכִילוּ אֶת הַבַּרְבּוּרִים בְּפֵרוּרֵי לֶחֶם.

גַּם אֲנִי בָּאתִי בְּגַפִּי,

שֻׁתָפִי לַאֲגַם מִיקִי נִשְׁאַר מֵאָחוֹר

נִגְרָס בֵּין מַלְתְּעוֹת הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת.

אֲנִי כְּבָר מַאֲכִיל אֶת הַבַּרְבּוּרִים לְבַד

וְתָמִיד בְּמִנּוּן כָּפוּל,

לְבַל יַרְגִּישׁוּ בְּחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל מִיקִי.