במשנה מסכת אבות נאמר "עשה לך רב, וקנה לך חבר" וכך אזכור אותך ניקו ניתאי, אבי הרוחני, מורי ורבי.

חלפו מעל 30 שנה מאז פגישתנו הראשונה, עת התחלנו לעבוד ביחד. כרזת התיאטרון הראשונה שעיצבתי בתום לימודי להצגה "בדיונות" של פאזוליני ומאז דרכינו לא נפרדו.

בתיאטרון הסימטה, בבית מרכזים ובתיאטרון קרוב בתחנה המרכזית. זכות זו שזכיתי בה היתה אחת המעלות הגדולות שלך היכולת לתת במה וצ'אנס לאנשים בתחילת דרכם. כך נהגת בכל צעד שעשית כמחזאי, במאי, סופר, מתרגם ושחקן משכמו ומעלה.

בכל פגישה שלנו, אם זה שעות ארוכות על הצגה שצריך לעצב לה תפאורה או נסיעה קצרה במכונית לביתך יצאתי עם ההבנה שאיני יודע כלום, בור ועם הארץ.

הידע המופלג , היכולת לבאר ולהסביר את גדולי המחזאים תוך ציטוטם, היכולת לקרוא את בני האדם שלחו אותי מיד כתלמיד נזוף לקרוא רק על מנת לא להיתפס שוב בחוסר ידיעה.

איש אשכולות מדור הנפילים שלא קיימים עוד, נטול אגו, צנוע על סף הסגפנות שרק ליבו הענק, קולו הרועם ומבטו היוקד ממלאים אולם שלם.

ואתה שכל כך חפצת להרחיב את גבולות הבמה הופעת בכל מרחב אמנותי או ציבורי אפשרי: מעל במות התיאטרונים הגדולים בארץ ובעולם, באותה אדיקות תיאטרונית גם אם זה מול אדם אחד או אנשים רבים.

האיש התנכי, עם רעמת השיער והזקן, כמו נביא החוצה את רחובות תל אביב בקומה הדורה ואהבה אין קץ לבריות.

איני יכול לכתוב לך בלשון עבר, אתה קיים בי, כמו בכל מי שאי פעם נקרה על דרכך.

ניקו ניתאי היוצר הלא מתפשר, המעיז. הפורץ את גבולות הזמן והמקום בהעלאת מחזאים קנונים, נשכחים, מקוללים וצעירים שזו להם ההזדמנות הראשונה.

לעולם נאמן לדרך הקשה, הלא ממסדית, זו שאינה רק עושה נעים בגב לצופים אלא מבטאת במילים ובצלילים הלכי רוח לאומיים, אנושיים באמצעות קומדיה, טרגדיה או מונולוג רועם חוצב

לבבות. זו האמנות האמיתית, שאינה מתפשרת, נאמנה למקור, גם אם זה במחיר כמות הצופים.

ניקו ניתאי האיש החולם, שבחוכמתו הרבה גרם לכל מי שעבד איתו להכנס לאותו חלום. חלום היצירה שעוד לא נולדה, הרוקמת עור וגידים דרך עשרות שעות של כתיבה, הקראה, מחיקות ותיקונים עד לרגע שבסיום התהליך כל אחד מאתנו היה בטוח שהוא חלם את החלום בעצמו

ניקו ניתאי שעד יומו האחרון לא הפסיק ליצור, לביים ולשחק. כאילו אין חוקים לטבע המשפיעים על גיל או יכולת גופנית.

אתה שכל כך אהבת את הים היית האוקיינוס בו צללו צופיך ומוקירך הרבים. בישיבה בפואייה בהצגת יחיד באינטימיות משפחתית הנוגעת בכל אחד מהצופים שמבלי להרגיש קיבל תפקיד בהצגה, או

בהצגה רבת שחקנים על הבמה המרכזית כשאתה נמצא במרכזה כשחקן או כבמאי מאחורי הקלעים. ערב, ערב באופטימיות נצחית בחיוך כובש, במילה טובה, בחיבוק אבהי מקבל את כל אחד מהצופים שהגיע לתיאטרון והופך אותו לבן משפחה ההולכת וגדלה של תיאטרון קרוב.

למדתי ממך להיות נאמן לדרך, אטום לרעשי הרקע, לדבוק בחלום ולגרום לו להתקיים באופן הכי דיבוקי שאפשר.

למדתי ממך על רגש ואהבת האדם, הנמכת המבט, על החשיבות של לקדם את הדור הצעיר ולהעניק להם את כל ישותך.

היכולת שלך לשרבט על מפית או פיסת נייר עולם שעוד רגע יוולד ויקדים את המחר.

ניקו האהוב והיקר, מנטור שזכיתי לו,

אתה איננו אך אתה קיים ולעולם תהיה.

האיש שלמדתי ממנו הכל ואיני יודע דבר.

באהבה רבה