שיר:
רְצוֹן הַמּוֹלֶדֶת/ ניקולא יוזוף אורבך 

עַם מְשַׂרְטֵט גְּבוּלוֹתָיו בְּדָם

וּמוֹרִישׁ דָּם לִבְנֵי בָּנָיו

וּבְדָם מְקַדֵּשׁ חֻקּוֹתָיו

וּמְהַלְּלָן בָּאֵשׁ, בַּדֶּמַע וּבַחֶרֶב.

וַיְהִי בְּבוֹא פְּתָאִים לִטְעֹן לָהֶם הַמּוֹלֶדֶת

יִקָּצֵר שִׁלְטוֹנָם וַתָּקִיאֵם הָאָרֶץ

כַּהֲקִיאָה אֶת בְּנֵי הַסַּהַר וְהַצָּלוּב

כִּי זָכְרָה מוֹלַדְתִּי בְּכוֹרֶיהָ – נֶאֱמָנֶיהָ

רִאשׁוֹנֵי אֹהֲבֶיהָ

שֶׁקִּדְּשׁוּהָ בְּגוּפָם, בְּנַפְשָׁם וּבִתְפִלָּתָם

שֶׁבִּכְּרוּהָ עַל פְּנֵי כָּל אוֹנָם וּמָמוֹנָם

וְעָשׂוּהָ כָּל חֲלוֹמוֹתֵיהֶם וְקוֹל תִּקְוָתָם.

וַהֲלֹא יָדְעוּ כִּי יָבוֹא יוֹם

עֵת יְסֻלְּקוּ זֵדֶיהָ, חוֹמְסֶיהָ וְכוֹבְשֶׁיהָ,

שֶׁטִּנְּפוּ קֹדְשֶׁיהָ וְתֻמָּתָהּ בְּזָרוּתָם

וַתָּשָׁב לְחֵיק עַמִּי הַמְּדַמֵּם, כִּבְיֵמֵי קֶדֶם,

וּתְהַלֵּל מְכוֹרָתִי הַנֶּעֱרֶצֶת: 'וְשָׁבוּ בָּנַי לִגְבוּלָם'.