מאמר:
על פרשת תרומה/ חגי קמרט
שתי שאלות עולות
א. לפני זמן מה יצאו בני ישראלי ממצרים לאחר שיעבוד של 400 שנה כבר צריכים להוציא מהכיס ולשלם?
ב. מה כבר יש להם לתת לעניי עמך ישראל? והרי בקושי בגדים מכסים את מערומיהם.
ובכן הזהב.
והזהב הזה , ברור מניין הגיע? מההוראה של וניצלתם את מצרים" היינו בני ישראל טרם צאתם לקחו מחבריהם המצרים, שכניהם אישה מרעותה וכו כסף וזהב היינו ניצלו אותם פשוטו כמשמעו. ( ואי אפשר להתחמק מעובדה זו). אם זה היה מוצדק או לא מוצדק זו שאלה אחרת, אך עובדה שהם מילאו אחר ההוראה לנצל את המצרים.
השאלה השניה כבדה יותר וכי הקב"ה זקוק לכסף ? לתרומה? בורא עולם זקוק לחסדי אדם? והרי זה נוגד את כל התפיסה של הבריאה.
אלא שיש כאן עניין אחר ,אנושי ואולי גם חינוכי. נכון שמתן תרומה בין אדם לחברו הוא מעשה חסד וצדקה אך עדיין הדבר נעשה במסגרת המעגל האנושי בתחום הזון של הנברא.
כאן יש יציאה החוצה. בני ישראל שקיבלו את התורה חינם אין כסף ,זקוקים נפשית אולי פולחנית, להכיר תודה וזו התרומה. תרומה לא בשל שהקב"ה זקוק לה, אלא משום שהאדם זקוק לה!
יש כאן גם אלמנט חינוכי של נתינה. אני מלמד את האדם לתת. והנתינה יש בה גם אלמנט של שותפות. קירבה אל זה שברא אותך זה שנתן לך קווי הנחיה לחייך את התורה.
העיקרון שהתורה באה ללמד אותנו כערך חשוב לחיים הוא עקרון ההדדיות! וזו ערכה של התרומה. ה' נתן לעם את התורה אז כדי להיות שותף עם האלוהים יש לתת לו משהו בתמורה . וכאן בא ערך התרומה. אני קיבלתי תורה אני נותן זהב. ללמדך שהתורה ערכה כזהב טהור!
לגבי המשכן.
תיאור מאוד מאוד מפורט ולפרטים. האל הוא במהותו אוניברסלי ( אלוהינו שבשמים ובארץ) ולכן יש לו צורת התגלות אימפרסונלית - כלל אישית. אך מאפשר גם גישה פרסונלית היינו האדם עם אלוהיו. לצורך פגישה מקודשת זו יש צורך במשכן. וכדי שאדם ייפגש עם הקודש הוא צריך להכין עצמו לכך ;התקדשות, היטהרות וכו. לכן בנוי המשכן גם הוא עם אביזרים שונים כרובים מנורה פרוכת וכו. שונים וכל אלמנט כזה שבו ממלא פונקציה חשובה לקראת פגישת האדם העומד מול אלוהיו.
ושם נאמר: " וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." (פרק כה ח) כלומר אם תבנו את המקדש אז אני אשכון בכל אחד ואחד ממכם. היינו המקדש הוא מקום ייחודי בו השכינה שוכנת באדם הבא אליו. ( משכן / שכינה /שוכן/ ומכאן גם שכן, היינו קרוב היינו קרבת האדם לאלוהיו כמו ששכן קרוב לשכנו) כלומר המגע כאן הוא ישיר.
אצל החסידים ככלל וחסידי ברסלב כפרט להבדיל, אין צורך במשכן או במקום מסוים המפגש בין האדם לאל יכול להתבצע בכל מקום כי האלוהים הוא מופיע בטבע. ובכל מקום ובכל שעה ניתן לפגוש בו ומכאן ההתבודדות של רבי נחמן.
מעניין שהמשכן בנוי כמו בצורה מעגלית יש את הדביר היינו קודש הקודשים ניתן להשוות ללב האדם לנפש הנשמה. אחריו יש את ההיכל אולי מקביל לגוף האדם למהותו אופיו ולאחר מכן החצר היינו סביבת האדם עם רעיו היינו החוג של מעשיו של האדם
פסוק מעניין הוא פסוק כה י "ועשו ארון שטים"
מצאנו מדרש מעניין בשמות רבה לד, המתייחס לפסוק הזה הנה:
"ועשו ארון שטים" מה כתיב למעלה? וייקחו לי תרומה" מיד – "ועשו ארון עצי שטים. מה התורה קדמה לכול כך במעשה המשכן הקדים הארון לכל הכלים.
מה האור קדם לכל מעשה בראשית דכתיב (בראשית א ג ויאמר אלהים יהיה אור" אף במשכן, התורה שנקראת "אור" - דכתיב משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור" קדמו מעשיה לכל הכלים.
הערה:המדרש מסתמך על הקביעה שאין ראשית, אלא תורה והיה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, ומכאן ההקשה שהמשכן הוא דמות העולם.
מבחינה ספרותית מוצאים אנו את התבנית הקלאסית של המדרש.
הבאת הפסוק.
הבאת פסוק או מאמר אחר המעורר תמיהה.
הוראה שהפסוק מיישב את הסתירה שכביכול או נותן את התשובה שהתעוררה בשאלה שהמדרש העלה.
ומכאן הצגת המסקנה: הפעם באחת המידות שהתורה נדרשת בהן מידת ההיקש: מה התורה קדמה לכל, כך במעשה המשכן, הקדים הארון לכלל הכלים.
חשוב לציין ( לפי הערתה של נחמה ליבוביץ) שהארון הוא למעשה הציר המרכזי ורואים זאת גם מעצם מקומו הנכבד בפרשה הזאת וגם מריבוי הפסוקים הסובבים סביבו. (יג פסוקים ושום כלי במשכן לא זכה שידברו בו כל כך הרבה)
הבדל אחר בולט לעיין הוא שבכל שאר הציוויים לגבי כלים של המשכן נאמר" ועשית" ואלו לגבי הציווי בגין הארון נאמר" ועשו"
ועל כך מתייחס גם המדרש שאומר:
דבר אחר: מפני מה הבכל הכלים כתוב "ועשית" ובארון כתוב "ועשו"? אמר ר' יהודה בר' שלום: "אמר לו הקב"ה יבואו הכול ויעסקו בארון, כדי שיזכו כולם בתורה.
הרמב"ן אומר "יתכן וירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון ושיזכו כולן לתורה.
אורח חיים מפרש את "ועשו" כחלוקת העבודה בין כלל ישראל הנדרשים להגשמת התורה כולה. התפיסה היא שאין התורה יכולה להתגשם ביחיד אלא ברבים.
התורה היא דרך ותורת חיים לכל הציבור לעם בכללותו.
אבן עזרא לעומת זאת אינו נכנס לדרשות והתחכמויות לדעתו אין זאת אלא בשינוי לשוני בלבד.
"בעבור שאמר בתחילה (פסוק ח) "ועשו לי מקדש החל ככה "ועשו לי ארון" מעין גרירה לשונית משם לכאן.
קאסוטו כ ראב"ע רואה גם עין בעין את העניין כגרירה לשונית "מצוות עשיית הארון פותחת במלה "ועשו , כדי להתקשר אל מלת "ועשו" בפסוק ח ועשו לי מקדש.
נחמה ליבוביץ תמהה על פרשנות פשוטה זאת וחושבת שדווקא במקום זה הדרש על הפסוק הוא הנכון וסיבותיה עמה הנה:
היא טוענת שפסוק ח עליו מסתמכים אבן עזרא וקאסוטו הוא סופה של פרשת תרומה שאף היא מדברת בלשון רבים ואלו "ועשו ארון עצי שיטים, הוא פסוק המתחיל פרשה חדשה המדברת על פרטי עשיית הכלים ועשיית המשכן. פרשה שנאמר בה לא פעם ולא פעמיים עשיית ועשית ועשית ואלו דווקא על הארון נאמר "ועשו, לכן רואים לכאורה שצודקים המפרשים המתייחסים אל הקושי הזה בפסוק על דרך המדרש ולא על דרך הפשט.
הפטרת תרומה (מלכים א ה (כו – לב) ו (א-יג)
הזיקה או הקשר בין ההפטרה לבין פרשתנו הוא הבניין. בפרשה המשכן. בהפטרה המקדש.
הבדל בולט לעין הוא שבעוד המשכן היה קטן זמני נייד הרי שהמקדש היה בניין נייח גדול וקבוע.
גם התכולה שונה המקדש הרבה יותר מפואר ורבים בו הפריטים.
התיאור משכן מתאים למשה (גם האותיות "מש" תחילת שמו של משה והאותיות "כן" בגימטרייה נותנות 26 בדיוק כשם ההוויה)
התיאור מקדש מתאים לבית שבנה שלמה.
השוואה שבין שני התיאורים הוא ההדגשה שה' שוכן בתוך בני ישראל ואלו המשכן בזמנו והמקדש שבהפטרה הם רק אמצעים מוחשיים להאצלת הרוחניות של האל בקרב בני העם.
והא ראיה ההפטרה "ושכנתי בתוך בני ישראל (ו יג ובפרשה נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה' ח')
ואני שואל את הקוראים עד כמה נראה לכם השימוש באמצעי המחשה כדוגמת משכן מקדש כותל כסמל וכאמצעי טוב להארת המטרה הרוחנית הנשגבת.
האם אין פה ירידה אל הפרימיטיביות אל הפשטנות האם שימוש בחומר כהארה לרוח אינו עלול לרכז את המחשבה באיזו שהוא שלב יותר אל החומר ולא אל הרוח?
המדרשיה
דוגמא לדרש של שתי מילים אחת "ויקחו לי"
ויקחו לי: (מהו לי? אלא הרי ) כתיב "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות (חגי ב' ח') אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, התנדבו ועשו המשכן ואל תאמרו (ש)מכיסכם אתם נותנים דבר, כי משלי הוא הכל לפיכך אמר "ויקחו לי " – משלי.
מדרש אגדה:
דבר אחר: "ויקחו תרומה" אין כתיב כאן, אלא "ויקחו לי תרומה" כל דבר שנאמר בו "לי" בעולם הזה ובעולם הבא, ואף התרומה בעולם הזה ובעולם הבא.
