היבטים ספרותיים:

מאירה פרופ' נחמה ליבוביץ את תשומת לבנו למבנה המיוחד המתאפיין בפתיחת הפרשה.

המבנה הכיאסטי.

המדובר בפסוקים א- ח  ממש מעניין מבחינת מבנה ספרותי מיוחד:

הנה:

ראשית, ואמנם זאת רואים בברור הקטע מתחיל ומסתיים במילים: "אני ה" פסוקים ב'  ו-ח

לאחר מכן  הנושא הוא  זכר אבות.

פסוק ג' "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם

וכן בפסוק ח' לאברהם ליצחק וליעקב.

לאחר מכן הזכרת הארץ אשר הובטחה לאבות.

פסוק ד' "וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה.

וכן פסוק ח' והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה.

לאחר מכן שיעבוד מצרים:

פסוק ה: וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים

מעבדים אותם.

פסוק ז' : המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.

ממשיכה  פרופ' נחמה ליבוביץ ומאירה עינינו להבין "שמה שמודגש ביותר בכל הנאום הזה  (קראו בספר פסוקים א- ח) ונותן לו את הנשגב ואת ההוד, הוא החזרה המרובעת על "אני ה" ובכל פעם במקום "אסטרטגי" בתוך הנאום.

מעניין שהתגובה היחידה של ישראל לאחר הנאום הנשגב הזה הוא:

"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה.",

היבטים נקודתיים

הפסוקים  שעוררו תשומת לבי לדיון הם:

זג' ד'  ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ד וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים.

שאלת השאלות עולה כאן לפנינו והיא זכות הבחירה החופשית של האדם.  או היכולת של האדם לשלוט ביצריו ברצונותיו מבלי התערבות כל גורם חיצוני ואפילו לא אלוהי.

וכעדות לבחירתו החופשית של האדם מצאנו בבראשית  ד ז נאמר: הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ. 

כלומר האדם אדון למעשיו. הוא מושל ביצריו והוא שמנווט דרכו לפי רצונות אלו.

ואלו כאן בפסוק המונח לפנינו אנו קוראים בדיוק ההפך  " וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה?

כלומר נטילת אותה זכות בסיסית מהאדם.

אמירה זו אכן תואמת את דברי  ה בפי הנביא ישעיהו:

 ו' י' וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה:  שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל-תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל-תֵּדָעוּ.  י הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע:  פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב--וְרָפָא לוֹ. 

כלומר בדיוק כדברי חז"ל הכל בידי שמים (חוץ מיראת שמים) ה' הוא הנוטע מחשבות בלב איש לפי רצונו.

אם כך נשאלת השאלה מה הטעון נגד פרעה אם הקשחת עמדתו באה מצד הגבורה.

שאלה אחרת היא מדוע  רק במכה השישית אנו שומעים את התערבות ה' ועד לאותה מכה אנו רואים את פרעה המתמודד בעצמו בלא כל התערבות חיצונית עם המכות.

החוקרים נתלבטו בפסוק זה ורבו הפירושים לכך:

מצא חן בעיניי פירושו של הרמב"ם האומר: בין היתר ולאחר הקדמה לדבריו כך: "לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו ... נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקב"ה את ליבו.

כלומר עשית רע! עכשיו תקבל כגמולך ולאחר מכן נחשוב ונראה מה הלאה.

לדעת הרמב"ם מלכתחילה ניתנת זכות הבחירה החופשית בידי האדם אך מאחר שבחר בדרך מסוימת ורעה היא, שוב אין הוא חוזר בקלות יתירה אל הדרך השניה הנכונה. ולפיכך הבחירה ההתחלתית הרעה היא סימן למכות ומכשולים בהמשך .

פרשנות שלי למכות

דם  = דע מניין!

היינו דע מניין באת. הכוונה להעמיד את פרעה על מקומו אתה לא אלוהים אתה אדם ילוד אישה שימיך קצובים

 ולמה דם?

דברים יגן 13 נאמר שהדם הוא יסוד החיים "כי הדם הוא הנפש!"  וכן נאמר: בבראשית: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

רוצה לרמוז לו לפרעה אם תכה ותייסר את ישראל סופך שגם אתה תתייסר . מה שתעשה להם ייעשה לך.

צפרדע

אם הדם בא לסמל את המכה הבאה מתוך האדם ( אימננטית ) כי הדם הוא יסוד החיים, הצפרדע באה לסמל את הנגף היינו את הפגיעה הדטרמיניסטית מכוח  ניסי חיצוני והמלה המרמזת על כך היא "נגף" " הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים"

הצפרדעים יהיו בכל מקום. כמפורט שם. משמע: הם לא איום קיומי אם מטרד שיכול  להוציא אדם מדעתו!

כינים

מכת הכינים ( שהחרטומים לא יכלו לבצע אותה) מתקבלת כמכה ניסית טהורה. היא אצבע אלוהים. שאדם לא מסוגל לבצעה אלא כח לא אנושי. וכוחה היא בסמליות שלה שהדברים הקטנים ביותר יכולים להיות המטרידים ביותר.

הייתי קורא לזה בלשון מליצה " חוכמת המכה"  בחרק הקטן ביותר אלוהים מכה מכה חזקה ביותר.

הנגדה בין דבר החרטומים לפרעה : "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא"

לבין " וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם" היא דרמטית,

אך מי שמושך בחוטים הוא אלוהים " וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה".

ערוב

ערוב מלשון ערוב: הסמליות שבמכה הזאת היא שאם חשבת לרגע שישראל מתערבבת בעם המצרי  ולכן כמוהם כמותם. טעית, שכן  למרות שעם ישראל יושב בקרב עם זה, הוא נמצא בארץ גושן היינו במעין ארץ בתוך ארץ. מעין גטו  יהודי במצרים. "יח וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ."    ( וההדגשה לבלתי היות שם ערוב – לא להתערבב במצרים)

מכה קודמת הייתה בחרק קטן וכאן בחיה גדולה היינו כח האלוהים הוא בשלמות הניסים; מן המכה הקטנה ביותר ועד הגדולה ביותר. מעין אות הזהרה לעתיד."

דבר

דבר מלשון דיבור. עד כה נעשו הניסים בעשיה על ידי האדם משה אהרון  הכאת מטה  , הפעם אלוהים בעצמו עושה את הנס ולא באמצעות אדם. ה וַיָּשֶׂם יְהוָה מוֹעֵד לֵאמֹר  מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ.  ו וַיַּעַשׂ יְהוָה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה"

דבר הוא "שר המוות" מוות בייסורים, הפעם פגיעה בפרנסה בחיות החקלאיות של המצרים. והפלייה בינם לבין מקנה בני ישראל. רמז לפרעה  ייחודו של עם ישראל בין העמים ככלל בין המצרים כפרט.

שחין

בדרך הטבע השמים הם אשר מורידים משקעים כמו גשם טל ברד שלג ,

הפעם הנס מתבצע בצורה הפוכה לקיים. האדם זורק פיח כבשן שהוא מעין אבק כלפי מעלה אל השמים  והאבק בדרך נס הופך לשחין! היינו הפעולה– ניסית,והתוצאה גם היא ניסית היינו כפל דבר בשתי צורות.  הפגיעה היא באדם ובבהמה.

והנמשל האדם מביא על עצמו את הפורענות והמשל הוא לפרעה שלא משלח את העם ולכן באה עליו ועל עמו המכה הזאת.

ברד:

הנס נעשה על ידי שליח- משה- הנוטה יד אדם לשמים ונעשה הנס הכפול גם יורד ברד אימים. וגם אש מתלקחת בתוך הברד: "כד וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד  כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. "

המים הם מקור החיים  האש שורפת היינו הורסת חיים

שני הכוחות היקומיים הללו מופיעים יחד ונוחתים על המצרים. התופעה המוזרה הזאת בתוך ברד נוראי מפחידים ביותר.  וזו כוחה של המכה הזאת.

יש בכך רמז שכמו שאלוהים מחיה ונותן מים לשדות ולכרמים הוא יכול להוריד גם את הבצורת ואת השדפון ולגרום לרעב.

שאלה לדיון:

נראה לי  שאכן נכון לומר חביב אדם על עצמו. ולא עוד, אלא שבשל כך מחפש האדם את הדרכים הקלות והמענגות שבחיים.

מה קורה כאשר האדם עושה רע?

ההסתבכות הנפשית מעלה את  כוחות הנפש העומדים במגננה והתקפה אלו מול אלו וההסתכלות אל האדם מן הצד צריך לה שתהא מאוד מעניינת

דרך משל:

אדם מעשן מתענג על הסיגריה עם הקפה  כך שנים.

יום אחד מקבל טלפון ממכון שיקוף ריאה שנמצא איזה שהוא גוש חשוד בריאה.

מאותו רגע יש וכל חייו של אותו אדם כאילו וירדו מעליו. והוא עצמו ירגיש עצמו כיושב על כסא ריק (לפי דברי רב נחמן מברסלב) הוא יכה על חטא ינדור נדר ישבע בכל היקר לו שהוא יותר לא יחזיק סיגריה בידו ולבד והממצאים יראו שלא קרה לו דבר.

והנה הוא מקבל טלפון לשמחתו שבדיקה חוזרת הראתה שהכל בסדר.

האיש רגוע מודה לאלוהיו ומרוב שמחה לוקח סיגריה אחת לידו נו לכבוד הבשורה המשמחת הוא אומר, רק אחת, הוא משכנע עצמו ומרשה לעצמו עוד אחת ועוד אחת עד שהטלפון מצלצל ומהצד השני אומרים לו טעות! צר לנו  פרופ' ראה את השיקוף שלך והגוש עדיין קיים עליך לבצע בדיקת סי טי.

האיש, פניו נופלים וכולו חיוור  הוא תולה את ההודעה המרה בכך שבגד בעצמו שהפר את החלטתו הוא נשבע לעצמו לאלוהים שיותר בחיים לא יגע בסיגריה הוא זורק את הקופסה לרצפה ומועך אותה בעקב רגלו. הוא נחוש בדעתו זהו!

פתאום הוא רואה סיגריה אחת מבצבצת לה שלמה כאוד מוצל מאש. הוא מרים אותה ממקומה וליתר בטחון על כל צרה שלא תהיה מניח אותה באיזו פינה חשוכה מוסתרת בארון.

למחרת הוא עושה סי טי  כי סדרו לו תור מזורז כדי שלא ימות בפחדיו.

התוצאות חיוביות. אבן ירדה לו מלבו הוא מאושר הוא חי הוא כאילו נולד מחדש הוא בא הביתה וכאות תודה לאלוהים הוא נוטל את הסיגריה היחידה ממקומה מהסס קמעה אך מדליק ומעשן.

מן המותר לציין שאחריה תבואנה הקופסאות לדורותיהן עד למשבר הבא.

כך גם פרעה כשהוא מקבל את המכה הוא נרתע אחור ומבטיח הבטחות על גבי הבטחות. אך כאשר מוסר ממנו האיום, חבל לו להפסיד את התענוג של החיים במקרה זה את עם העבדים.

תראו כלל התנהגותי זה של:  כל עוד לא קיימת בעיה מסוימת קופאים על השמרים ובאשר עולה הבעיה או אז מוצאים לה פתרון! כלל זה מצאתי לא אחת בצה"ל בעת שירותי הצבאי.

כל עוד לא נהרגו אנשים כל עוד לא הופצץ המוצב זה לא עניין איש בצבא, למרות שהחיילים התריעו לא אחת על ריח שריפה באוויר ונחיתות מקומית ומיקומית.

ברגע שנפלו הפגזים אז התעורר מישהו במטה הכללי ונתן הוראה לפנות את החיילים למוצב אחר.

תגידו האם זוהי דרך חיים האם זה חלק מטיבו של האדם? איך משנים תפיסה שכזאת?  

שאלה לדיון:

האם נתקלתם פעם בחייכם בתופעה כזאת שכאשר יש משבר מוכנים להתפשר כמעט על הכל ולבד ויוסר המשבר אך כאשר קל לכם אתם  חוזרים לסורכם.

אם כן, מה המסקנה מה  הלקח וכיצד אתם מציעים לבני אדם לנהוג . דהיינו מה הדרך הנכונה.

מן המדרשיה:

בפרשתנו  מופיעים הפסוקים שלהלן עליהם גם התלבטו והתקשו המפרשים:

וב ג

ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. 

איך זה יכול להיות והרי אנו קוראים שבשם זה  גם כן נגלה לאבות!

(בראשית ט"ז ז  בראשית כח יג)

לכך יש פירושים שונים מצד המפרשים שלא ניכנס אליהם עכשיו

אך ברצוני להביא בפניכם מדרש יפה מ שמות רבה ג ו הנה:

"ויאמר אלוהים אל משה אהיה אשר אהיה

אמר ר' אבא בר ממל: אמר ליה הקב"ה למשה: שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשי אני נקרא:

פעמים שאני נקרא ב "אל שדי" ב "צבאות" ב"אלוהים" ב "ה"":

כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים

וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא "צבאות"

וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא "אל שדי"

וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא "ה".

האמת שאין השם הזה ה' בא רק במקומות של מידת הרחמים, אלא שמציין הוא תכונות ומידות שונות

ולתשובה לשאלה שברישא רש"י רמב"ן ועוד מתרצים את השאלה בתשובה שלא שם חדש במובן של כיוני מובא כאן אלא בתכונה חדשה מדובר.

הפטרת וארא(  יחזקאל כו כה' – כט כא')

מאות שנים עברו חלפו להם מאז יציאת מצרים והנה עומד הנביא מול פרעה אחר אשר משמיע קבל עם ועדה " לי יאורי ואני עשיתיני" כלומר שושלת הפרעונים ממשיכה וגם לאחר מאות בשנים אותה הגברת בשינוי אדרת ניצבת לפנינו.

כך גם יחזקאל כמשה בזמנו עומד ואומר כך וכך יגמול לך ה' על מעשיך "וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה" (כט ו)

דמיון נוסף לפרשה הוא התנין.  בפרשה נאמר למשה להשליך המטה שיהפך לתנין

וכאן: "הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני (כט  ג')

ידוע לנו גם ממפרשינו (המלבי"ם למשל) שהיאור היה מקודש בעיניי המצרים לרבות על ידי מלכם פרעה (וראה שם שם בפירוש שפרעה עומד על שפת היאור בראשית מא א)  רמז לכך שהתנין היה מקודש על המצרים עד כדי שחשבו אותו לבעל כח אלוהי אנו מוצאים גם

בתורה בראשית "ויברא אלוהים את התנינים הגדולים" להראות שה' הוא גם מעבר לאלים שהוחזקו על ידי אנשי העולם הקדמון.

ביחזקאל מצאנו "לויתן  נחש עקלתון בריח"  לויתן בגימטרייה זו מלכות מכאן גם הסיקו  שאותה סוכה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים מעורו של לויתן תהא סוכת מלכות.

קיצורו של עניין ה'  בורא עולם מושל גם במי שנחשבו לאלוהי העולם הקדמון. והמצרים יוכו מלכם ואלוהיהם.