צילום: מארי רוזנבלום
שחף ויאר ורון גרא בסלון הספרותי/ חגית בת אליעזר
ב- 10 לדצמבר התארחו בסלון הספרותי של דיזנגוף סנטר שחף ויאר - איש מדעי הטבע ומדעי הרוח, עם ספרו הראשון "קיצור תולדות האהבה", שיצא לאור השנה בהוצאת "ארגמן-מיטב", ורון גרא – משורר, מחנך ומורה לספרות, עם ספרו ה-13 "הבהוב אחד של חסד", שיצא, כקודמיו בהוצאת "צבעונים", הכולל שירים חדשים ומבחר.
המשוררים מכירים היטב זה את יצירתו של זה. רון גרא אף כתב מאמר ביקורת על ספרו של שחף תחת השם "השיר החושני המנצח", החותם את ספר השירים "קיצור תולדות האהבה".
בספרו של שחף, המונה מעל 100 עמודים שפע שירים על פניהן השונים של אהבה ותשוקה. על ברכיו של רון כרך עבה בן 450 עמודים של שירים חדשים ומבחר עשיר מ 12 ספריו הקודמים. בשני הספרים שירים מתכתבים, שמביעים את גישותיהם האישיות של המשוררים לנושאים המשותפים.
הנה אחד השירים המרכזיים של "קיצור תולדות האהבה":
אודיסיאה אורבנית / שחר ויאר
אהובתי אוהבת נערים מתבגרים רכי ישבן אשר זקפתם נבוכה,
אוהבת אותם גמישים, שורטים כגורי נמרים רכי שדרה,
משחקים אתה בביישנות, לא מודעים לכוחם ההורס עדיין.
אוהבת אותם חד פעמיים, בלתי מרוסנים, אסירי תודה לעד.
מביט בה לעת ערב – על אהובתי – בטרם נתכנס תחת שמיכה אחת זוגית,
מריח משערותיה את ניחוח הנעורים התוססים – הבל פה רווי מנטה וחשיש.
חבוקים זה בזו אנו זורמים לחוד ויחד למחוזות אסורים, כספינה ביד ספן שיכור.
הולך אצל הפרסי מהמכולת שמוכר סיגריות לקטינים לשאול בעצתו.
למד פילוסופיה ופסיכולוגיה בסורבון בטח מבין נשים, הילדות בשכונה דלוקות עליו
הערק אצלו עז ופתייני להפליא, מדיף ניחוחות של סמטאות זימה באלכסנדריה.
שתי לוליטות, שחולצתן פרומה עד הטבור מתלטפות בין מדפי החמוצים והחלבה,
דוחפות לשון זו לזו עד לגרון, נוהמות, מגרגרות, שורטות לי את שאריות האגו הגברי.
אני מביט מוקסם במחזה המופלא ומסמיק.
לפעמים מפנטז על אישה סנגלית ערומה רחבת אגן מהתחנה המרכזית,
יושבת על אסל פשוקת רגלים, מגרד בין אצבעות רגליה בחש/ק, מעשנת.
עורה הכהה בוהק מאגלי זעה, שרה בשפה גרונית, מתנגנת שירים מעוררי תשוקה,
מאכילה אותי פירות בשלים מחיקה הרטוב, מרגיעה אותי, פורקת את חלצי במיומנות.
מתוסכל מתיישב על ספסל בגינה, מעשן עצמי לדעת, מנסה לאסוף את עשתונותיי.
ילידים עם זרע על הידיים משבשים את דעתי ללא הרף, מוותר, חוזר הבייתה.
אז ככה זה: אהובתי אוהבת נערים מתבגרים רכי ישבן אשר זקפתם נבוכה,
רק אלוהים – הבמאי המחונן של כל זה מבין את משמעות זו הבדיחה הקוסמית.
לב ליבו של השיר – אישה חופשיה ופרועה, החוגגת את מיניותה, לה הגברים סוגדים מקטן ועד גדול.
גם לרון שירי הערצה לאישה כזאת:
ונוס/ רון גרא
כֻּלָּהּ טֹהַר
חָפְשִׁיָּה מִכָּל צִפִּיָּה
וְכָל הַמְּלַאי אֲשֶׁר בָּהּ
שׁוֹתֵק.
בְּפָנֶיהָ הַמְּעֻנִּים
מְאוֹנֶנֶת בִּשְׂפָתֶיהָ הַיְּחֵפוֹת
לְכָל חוֹלֵף,
מְטִילָה כְּמִיהָתָהּ לְחִבַּת אֲנָשִׁים
כְּמוֹ זַלְזַל הַמְּטִיל עַצְמוֹ
מִתּוֹךְ שִׂיחַים עֲבוֹתִים.
אִישׁ לֹא יֵדַע אֶת
אֵיד יָמֶיהָ.
מִי יִבְהֶה
מי יִתְהֶה
בִּרְאוּתוֹ אוֹתָהּ
עַל חִידַת יוֹמוֹ?
הריח הדומיננטי בשירו של שחף – הנהו נודף גם משירו של רון:
בְּשַׁעַר הַחִזּוּר/ רון גרא
בְּעִיר הָאוֹרוֹת
חִפְּשָׂה אֲהָבוֹת
בְּמַלְכֹּדֶת הִתְמַקְּמָה
לָצוּד אַהֲבָה.
לַיְלָה
בִּמְעַרְבֹּלֶת חִזּוּר
בְּשַׁעֲשׁוּעֵי הִתְרַפְּקוּת
לִהְיוֹת שְׁרוּיָה בְּחָפוּז.
שָׁבָה עִם רֵיחוֹת
שֶׁדָּבְקוּ בְּצַוָּארָהּ,
בְּיָדָהּ מַתָּנָה לִי
דֻּגְמִית מֵי קוֹלוֹן
מִשַּׁעַר הַנִּצָּחוֹן.
ב "אודיסאה אורבנית" מוזכרים אתרים רבים: סורבון, אלכסנדריה, סנגל, ועוד.
רון לוקח אותנו לצפון צרפת:
אַהֲבָה בְּצָרְפָתִית / רון גרא
בְּבֵית קָפֶה פָּרִיסָאִי
לָגַמְנוּ cafe au lait,
מִשָּׁם לְבֵיתָהּ בְּלַאנְס
כֵּיף אֵין מַרְפֵּה בְּרִקְמַת
שֶׁרִירַי.
הֵזִינָה אוֹתִי בִּבְעֵרָה
בִּנְגוֹהוֹת שֶׁל מַטָּה מַעְלָה.
יָדַעְתִּי,
לֹא אֶקְנֶה אִתָּהּ עָתִיד.
בִּמְחִיר הַלֵּב,
עִתִּים
גּוּפִי הַמֵּת בּוֹעֵר
אֵי שָׁם
בְּלַאנְס .
לֵילוֹת זִכָּרוֹן
שֶׁכָּאֵלֶּה
יָקְרוּ מִכָּל לֵילוֹת הָאַהֲבָה
שֶׁל אָז.
נ.ב.lens (לַאנְס - עִיר בִּצְפוֹן צָרְפַת)
שירים רבים של שחף כתובים מפי אישה, וזאת מתוך אהבה גדולה לנשים והרצון לתת להן קול. הנה אישה ישירה בלא כל עכבות:
***/ שחף ויאר
תראה את הגשם הזה שדופק הופעה!
חתיכת גשם בן זונה – אני אומרת לך!
לא תאמין אחזה אסוציאציות עושה לי גשם:
הגשם יורד כמובן... וגם אתה, ומיד – שיהיה ברור!
בוא בחוזקה ככה – פשוט כי בא לי-
רטוב אצלי עכשיו – חבל על הזמן.
למה אתה מחכה?
צריך עוד תמריצים ארוטיים או סמים של אפרודיזיאק?
ואל תגיד לי שזו הפעם הראשונה שלך בשירותים של מועדון...
לא, זה ממש לא הזמן המתאים לקרוא לי שירים שלך!
כן, נחמד לי שאתה משורר... פשוט תתקע וזהו!
ושלא תעיז ללכלך את השמלה החדשה שלי בזרע!
אין לך מושג כמה היא עלתה בכיכר המדינה.
והנה שחף על גשם בקולו שלו – והוא יותר מעודן, מאשר קולה של האישה:
***/ שחף ויאר
תגידי – הגם אצלך הגשם מכה
כמו בעל אלים הבא אל אשתו בחוזקה?
לך אצבעות של פסנתרנית,
את מרפרפת בהן בגופי,
תחליפה סולמות, עוברת במיומנות
בין קלידים לבנים לשחורים -ואני שר.
המוזיקה, שמתחילה להתנגן אצל שחף ממשיכה במלוא העוצמה אצל רון:
געגוע / רון גרא
יֶשְׁנָם מְקוֹמוֹת בָּהֶם אֵינִי מְבַקֵּר עוֹד.
הֵם בְּלִבִּי.
הֶאֱזַנּוּ בַּהֵיכָל לְשוֹפֶּן, לְמוֹצַארְט.
הָרֶקְוִיאֶם שֶׁל וֶרְדִי עוֹד מִתְנַגֵּן בִּי
וְטַעֲמוֹ שֶׁל הַקָּפֶה אַחֲרֵי.
מְקוֹמוֹת בָּהֶם חָזִינוּ בַּהַצָּגוֹת
"כְּפָר" של סובול
ו"הָאִידְיוֹט" שֶׁל דוֹסְטוֹיֵבְסְקִי,
אָחַזְנוּ יָדַיִם
הֶחְלַפְנוּ מַבָּטִים בַּפּוּאֶנְטוֹת.
הָלַכְנוּ לִסְרָטִ "לֵב בַּחֹרֶף",
הִתְעַנַּגְנוּ עַל "הַדַּוָּר"
וְשׁוּב קָפֶה קָטָן אַחֲרֵי.
בַּבַּיִת הִתְנַגֵּן ז'אַן פֵרַה עִם
שִׁירָיו שֶׁל לוֹאִי אַרָגוֹן.
הֵם מַמְשִׁיכִים לְהִתְנַגֵּן.
גַּם אַחֲרַי לֶכְתֵּךְ,
נִשְׁמַע בְּתוֹכִי:
"הַלֹּא יָדַעְנוּ לְהָקִיץ בְּיַחַד
וְלֹא הִפְרִיד בֵּינֵינוּ הַחֲלוֹם"*
*"הלא ידענו", לאה גולדברג
שני המשוררים כותבים ארספואטית:
רון מודה לשירה המצילה בשני שיריו:
מִלִּים רָעוֹת/ רון גרא
מִלִּים רָעוֹת נִזְרְקוּ וְהִכְתִּימוּ
נִשְׁמָתִי הַמְּחֹרָרָה.
עָמוּס בְּקִיתוֹנוֹת מַשָּׂא
שָׂחִיתִי בִּשְׁלוּלִית הָרֵיקָנוּת
אֶל גַּלְגַּל הַהַצָּלָה.
אֶל הַשְּׁירה.
יוֹם בְּיָמָיו/ רון גרא
יֵשׁ שֶׁיְּמַלֵּא אָדָם אֶת בְּדִידוּתוֹ
בַּעֲצִיצִים לָרֹב
בְּצִיּוּרִים עוֹד מִבֵּית הוֹרָיו.
קִמְטֵי הַלֵּב נֶחְבָּטִים
כְּתָוִים שֶׁל כְּאֵב
וְהַשִּׁירָה מַצִּילָה אֶת יָמָיו.
לִכְּתֹב שִירָה
שחף בדימוי בוטה:
***/ שחף ויאר
לכתוב שירה
דבר מופלא
שורה אחר שורה
אחר שורה
אחר שורה
כמו הֵרוֹאִין
ולסיום – שירים של שני המשוררים, הממוקמים בעמוד 10 בספרו של כל אחד מהם:
קוֹנטרַפּוּנקט/ שחף ויאר
מִתְעַלֵּס אִתָּךְ בְּיֶקוּם כַּאוֹטִי
לְמוּל עֵינֵיהֶם שֶׁל כּוֹכָבִים הָחַגִּים בְּמַסְלוּל פְּתַלְתַל
שֶׁאֵין לוֹ תַּכְלִית וָפֵּשֶׁר מִלְּבַד הֱיוֹתָם עֵדִים אִלְמִים
לְאִחוּד הָחֲלָקִים הַנָּעִים בְּמַנְגָּנוֹן הָרְבִיָּה שֶׁלָּנוּ.
וְאָז - אַחֲרֵי הַסִיגַרְיָה הַהֶכְרֵחִית לַמַּעֲמָד הַאִינְטִימִי
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת: מַה הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל כָּל זֶה?
לְשֵׁם מַה הַמַּסָּע הַזֶּה בַּזְּמָן בַּקְּרוֹנוֹת שֶׁל גּוּף,
כָּל סַעֲרוֹת הַנֶּפֶשׁ, הַטַלְטְלוֹת וְרוֹב מְהוּמָה יְתֵרָה.
אֵיזֶה קוֹנטרַפּוּנקט לִירִי מְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה... אֲנִי לוֹחֵשׁ לָךְ,
אֲנִי מַצְדִּיעַ לַרֵטוֹרִיקָה הַדִכּאוֹנִית שֶׁלָּךְ – יָקִירַתִי,
לֶאֲמִירוֹת דֶקָדֶנטִיוֹת מְסֻגְנָנוֹת יֵשׁ עֵרֶךְ אֶסְתֵּטִי מְיֻחָד.
אֲבָל – אוּלַי בְּכָל זֹאת רָאוּי לֶאֱהֹב אֶת הָחַיִּים כְּמוֹת שֶׁהֵם?
אֲנִי כּוֹתֵב אֶת חַיָּי בְּעִפָּרוֹן רַךְ עַל דַּפֵּי טְיוּטָה.
יֵשׁ מָקוֹם לְאוֹפְּטִימִיּוּת זְהִירָה – אֲנִי אוֹמֵר לָךְ,
לֹא חַיָּבִים לִחְיוֹת תָּמִיד בְּסֶרֶט אַווָנגָרדִי אָפֵל,
יֶשׁ תִּקּוּן מֻפְלָא בַּמִרְוָחִים שֶׁבֵּן הַצְּלִילִים.
לֹא הִשתַכנָעַתִי – אַתְּ רוֹטֶנֶת,
וְאֵפֶר הַסִיגַרְיָה נִשְׁמַט לָךְ עַל הַכָּרִית.
כָּל זֶה עֲבוּרִי חֲסַר פֵּשֶׁר וּמוּבָן – בְּחַיָּי...
אַתְּ מְמַלְמֶלֶת בְּסַלְחָנוּת, וְנִרְדֶּמֶת עַל כְּתֵפִי.
עפעף השער/ רון גרא
האהבות קמלו
העיניים כהו
הרגליים כבדו
הלב בוחש
מבעיר שרפות
בנפש.
המשוררים מפיטים
האמנים מציירים
הבודדים ספונים
ללא אתגר.
תולעת מכרסמת לה
בשקט.
איש אינו פוקח עין
עת עפעף השער
צונח
חרש.
הקהל נהנה מההופעה התיאטרלית של שחף ויאר, מהדיקציה המשובחת של רון גרא, ומהתכנים הנועזים והעזים של שירי השניים.
