מאמר:

על פרשת מקץ/ חגי קמרט

הפרשה מתחילה בשתי מילים "ויהי מקץ" וכשאני רואה זאת נדמה לי כמו אומרות לי המילים הללו קץ לתהייה! התחל לחשוב בן אדם!

ובכן  לגבי המלה  "ויהי" מבחינת אותיותיה הן מכילות בתוכן את שם ההוויה. ולפי עניות דעתי יש בכך סמל למעשה אלוהים הצפוי בהמשך הסיפור.

מובן שהדבר טעון עיון ביתר ה "ויהי" המופיעים במקרא. אז פתחתי קונקורדנציה ומצאתי "מיליון" "ויהי" כאלו, ולבדוק את כולן יכול לקחת שנת אור אחת.  מצאתי פתרון טוב יותר ובדקתי את הצירוף הזה "ויהי מקץ" צירוף כזה מופיע תריסר פעמים במקרא כולו.  מצאתי שתי נקודות חשובות

א.     הצירוף מופיע תמיד בצירוף של יחידת/דות זמן:  מניין פרק הזמן: של כמות שנים, חודשים  או ימים

למשל: "ויהי מקץ שלוש שנים" 

ויהי מקץ שלושים שנה

                                   כלומר: ארבעים, שלוש, שני וכו'

וכן תמיד מופיע תיאור הזמן אם זה ימים, שנים  חודשים וכו'.

ההתייחסות אפוא היא גם לתקופת הזמן וגם לציון הזמן.

גם כאן הפרשה מתחילה ב" ויהי מקץ שנתיים ימים."

ואמנם, בכל המקרים האלו מצאתי שהצירוף הזה הוא תבנית קבועה המופיע תמיד  כאשר המקרא רוצה לדבר  על סיום תקופה ופתיחתה של תקופת זמן חדשה. ולא עוד, אלא ציון זמן שהוא בקירוב רב למעשה הנדון.

במקרה דנן שנתיים ימים לאחר המעשה הקודם שקראנו על שר המשקים ושר האופים.

(וכן השוו לבראשית פרק ח פסוק ו "ויהי מקץ ארבעים יום" תכוף למעשה הקודם)

אשר למלה "ויהי"  יש משהו בדבריי וראו גם את הטעם זקף גדול  דהיינו יום גדול אולי יום נפלאות ה' מגיע.

סיכום: ויהי מקץ – נגמרה תקופה מתחילה תקופה חדשה ובה תתכוננו לחזות בימים גדולים  של מעשי נפלאות ה'

ועכשיו להארות ושאלות

נושא חשוב בפרשה תופס עניין החלומות:

חלומות גם לפי המדרש וגם לפי ידע שלנו (כחולמי חלומות) הם בדרך כלל דברים זניחים שנכנסו לתת מודע ועולים חזרה אלינו בחלום או דברים שהם מהרהורי היום שלנו.

פרעה חולם והנה הוא עומד על היאור

"הנה" מלה השכיחה בסיפורי החלומות מופיעה גם בחלום "סולם יעקב" ופירושה  ראו משהו מיוחד עומד להופיע! "על היאור" הכוונה היא על שפת היאור.

בסולם יעקב כח  יב יג נאמר:" ויחלום, והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו והנה ה' נצב עליו ויאמר וגו'"

בחלום פרעה אנו קוראים: מא  א" .... ופרעה חלם והנה עמד על היאור והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה וכו'.... והנה שבע  פרות וג' 

שימו לב  שלוש פעמים מופיעה המלה "הנה" בסיפור חלום יעקב ואם נשווה לחלומות פרעה נמצא שש פעמים את המלה "הנה"

גם בחלומות יוסף היא מופיעה חמש פעמים.

נמצא שלמלה "הנה" חשיבות יתירה בכל שקשור לענייני חלומות

לגבי התבנית יש הבדל בחלום יעקב סולם מוצב ארצה. ובו עולים מלאכים ואלוהים ניצב בראש הסולם.

בחלום פרעה, הוא - האיש מוצב ארצה על פי היאור. והנה מן היאור עולות פרות

הבדל תהומי בין שני החלומות:

חלום יעקוב חלום דתי אמוני בעל טעם רוחני משהו: סולם ניצב, מלאכי שמים עולים ויורדים ואלוהים מעל הכל.

חלום פרעה, לעומת זאת, מעין חלום של איש הארץ החומרי האיכר הרועה  אולי גם הכוחני משהו כי הוא עומד ניצב על שפת היאור ולא סולם מעשה ידי אדם, אלא הוא - פרעה הסולם! הוא הכל יכול. ומתוך היאור עולות הפרות  שימו לב: פרות יוצאות מתוך המים ונעמדות כנראה על המים כנגד הכל יכול העומד על היבשה ומתבונן בהן. והפרות רועות באחו ואז אחרות יוצאות מן המים לפני הפרעה הזה ואוכלות כנגד עיניו את הפרות השמנות.

התיאור גס יותר, בהמי יותר, תרתי משמע. היאור מצטייר בעינינו כבעל כח מגי המצליח להעלות מתוכו פרות שאפשר וברא אותן מתוכו.

חלומו הראשון של יוסף" ריאלי" לחלוטין. הוא חולם מהרהורי לבו כאשר חומרי החלום הם מחומרים שהשתמש בהם יומיום: מאלמים אלומות בשדה כדרך הקוצרים הפלחים.

החלום השני על הירח שמש ואחד עשר כוכבים הוא כבר לא מתוך עשייה יום יומית אלא מתוך הסתכלות יום יומית הנכנסת לתודעת האדם.

מיד רואים גם את השונה שבין שלושת האישים החולמים הללו

חלום יעקב הוא פתיח להודעה נבואית מטעם הקב"ה אליו שבאה תכוף לחלום. ויעקב  ירא ואומר אכן יש ה' במקום הזה ואני לא ידעתי. כלומר הפתרון או הפשר הוא גלוי ומידי

חלום יוסף: מורכב מחזיונות יום של עשייה וראיה ותוצאתם נבואית יוסף אומר בתום לב את דבריו. כאשר אביו יעקב שומר את הדברים בלבו וכנראה גם יוסף מכיר ויודע את הרמזים שבחלומותיו.

חלום  פרעה הוא חלום איש האדמה בעל העוצמה והכח העומד על שפת המים רואה את שרואה ושואל מאחרים את הפתרונות. הוא עצמו מוצג כבער שאינו יודע דבר וצריך לשאול בעצת חכמים.

פשר החלומות

חלום יעקב:

 הוא למעשה מעין חידוש הברית בין אברהם לקב"ה  או הבטחה חוזרת לכל אשר הבטיח הקב"ה לאברהם.

חלום יוסף:

 נבואה הקובעת למעשה את עתידו ההיסטורי של עם ישראל. בני יעקב הוא ישראל ירדו מצרימה אל יוסף כולל האב ישבו בארץ גושן ושם "עבדום ארבע מאות שנה" וא"כ היו לחן הארץ ויצאו ברכוש גדול אל זאת נגיע בפרשיות ספר שמות.

חלום פרעה: 

הצלת מצרים מחורבן  כלכלי איום ונורא ובכלל זה  העלאת יוסף למשנה למלך דבר שאפשר לו להביא את אביו ואחיו מצרימה.

שאלה לחברי הפורום:

איזה חלום לאומי ארצישראלי יש לכל קורא  לאור מה שקראנו כאן בפרשה?

ואולי איזה חלום מבין השלושה הנ"ל היה מאמץ לו?

אני למשל אילו היה תלוי בי הייתי מבקש לאמץ את הגשמת החלום הראשון. דהיינו חידוש הברית בין עם ישראל להקב"ה בסימן הצילנו מיד אויבנו ובנה את ארצנו וירושלים במהרה בשלווה בשלום ובשקט ועם בשלווה בארצו ישכון אמן סלה.

הפטרת השבוע מקץ

מלכים א' ג, טו

ההפטרה מתחילה בפסוק זה:

 "ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית אדני וכו'

המעניין אותנו בכך שהמלה "הנה" שוב מופיעה ושוב בהקשר של חלום.

ההפטרה מדברת למעשה על משפט שלמה המפורסם בין שתי הנשים. לכאורה אין קשר בכך לפרשת השבוע, להוציא עניין החלום הנ"ל. אך האין אנו רואים במעשה יוסף והתנהגותו כלפי אחיו מעין תוצאותיו של משפט. או החזרת גמול על מעשה מכירתו? ואם כן הרי שיש קשר בין משפט יוסף למשפט שלמה.

הייתי מעוניין לקבל כאן את חוות דעת הקוראים. מה דעתכם היש מקום להשוות את משפט שלמה לנקמת יוסף באחיו ? האם במעשה יוסף אפשר גם לראות מעין משפט?

תודה.    

ועכשיו למשפט שלמה המפורסם

ראשית לצד הספרותי המזכיר לנו מאוד את שלמדנו עד כה  במיוחד בסיפורי פרעה כוונתי למוטיב החזרה או לסגנון החזרה. שבע פרות שבע שיבולי וכו'

והנה כאן אנו פורשים  בדיוק באותה צורה ספרותית אשר מאפשרת העלאת המתח ונתינת אופי דרמטי לקטע הנה כך:

ראו פסוק כב "ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך"

והנה בפסוק כג באה החזרה: "ויאמר המלך: זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי"

ישנם כמה הנחות יסוד שעלינו לקחת בחשבון בבואנו להבין את התמיהה שעולה מהפרשה הזאת בהנחות אלו תעלה ותעמוד לפנינו התמיהה הנה:

עצת שלמה "שקופה למשתמש" מובן שאין שום כוונה להרוג את הילד החי ומכאן ברור מעבר לכל ספק שמדובר כאן בטריק משפטי. וראו דוגמא מהטלית: שניים אוחזים בטלית זה אומר זה שלי וזה אומר זה שלי  פסק ההלכה יחלוקו כלומר יחלוקו שווה בשווה בשימוש בטלית אך חלילה מלחשוב לרגע שיחלקו הטלית לשנים. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבני אדם!

מכאן עולה תמיהה שניה מדוע האישה אומרת גזורו? הרי היא צריכה להבין שאיש לא יגזור ולכן ברגע שהיא מציעה לגזור היא בעצם מסגירה את עצמה כשקרנית.

מבחינת ההלכה האם התובעת היא ה"מוציאה" והאם השניה היא "המוחזקת"

קיים איזה שהוא ניסוח משפטי  " האומר המוציא מחברו עליו הראיה" כלומר חובת ההוכחה היא על האם המוציאה ולא המוחזקת!  לאישה המוציאה אין שום הוכחה ממשית היא מספרת את סיפורה אפשר להאמין לה או לא להאמין לה . אגב גם לאישה השניה יש את הסיפור שלה.

הסיפור של האם הראשונה נראה שיקרי מעיקרו וכל כך מדוע? פשוט הנה ראו

1.         מספרת סיפור ארוך לעומת משפט אחד עיקרי ועניני של האם השניה

2.         מניין היא יודעת את סיבת המת של הבן (שהאישה השניה שכבה עליו והוא נחנק ומת?)

3.         מדוע היתה צריכה להתבונן בו כדי לדעת שהבן הוא לא בנה? והרי אם מכירה את בנה גם בחושך הן על ידי נגיעה או על פי הריח.

חוסר הפרופורציה בין הסיפור הארוך רב הפרטים (נושא הסתירות כפי שהראנו לעיל) לבין סיפור האם השניה שאומרת "לא כי בני החי ובנך המת" מעלה בפני שלמה את אפשרות משפט החרב.

קל היה לו להבחין מבעוד מועד ברגישות האשה האחרת בלהט שלה ובאמת שבעיניה לעומת המספרת סיפורים. ומשפט החרב הוכיח זאת מעבר לכל ספק.

שאלה:

משפט שלמה מתאפיין לדעתי בשני דגשים

1.         הוא משפט ההיגיון והרגש

2.         הצד היחסי השווה בין התובעת לנתבעת (שתיהן נשים שתיהן אמהות שתיהן זונות שתיהן מהמעמד הנחות לא חכמות במיוחד)

ואני שואל את חוות דעת משתתפי הפורום מה דעתכם בקשר למשפט הזה לכל דרך התנהלותו ולפתרון החרב של שלמה.

       מה הרושם שקיבלתם ממשפט זה ומה הערותיכם לנושא.