שנת צהריים/ נועם שדות

שְׁנֵינוּ הוֹלְכִים לִישֹׁן,

רַק אֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּאֱמֶת נִרְדָּם,

הֵי, זוֹ שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם,

לֹא לַיְלָה,

בַּלַּיְלָה,

שְׁנֵינוּ יְשֵׁנִים,

כְּמוֹ קֶרֶשׁ גִּהוּץ,

אַחֲרֵי שֶׁגִּהֲצוּ חֻלְצַת טְרִיקוֹ,

אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים דּוֹמְמִים,

חוֹלְמִים עַל שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם.