מאמר:
על פרשת וישלח/ חגי קמרט
בטרם ניגש לעניינו מן הראוי לציין עובדה חשובה לדעתי שעולה כנגד עינינו מבין הכתובים:
שני פנים ליעקב אבינו: אלו הקשוחות המרובעות אדומות רבות אנרגיה וחדוות נעורים לאלו הרכות העגולות החיוורות היבשות מכל מעיינות חיים תוססים. יעקב החזק היכול לאיש הפלאי הזה, האדיב הגיבור המגולל אבן בעצמו מעל פני הבאר, לעומת יעקב התם יושב האוהלים הממלא אחר צו אמו והמתרפס בפני עשו אחיו.
מובן שני ניגודים אלו מעלים את אישיותו של יעקב להיות שנויה במחלוקת.
והשאלה העולה היא ובעצם מי הוא יעקב?
בפתיח לדיון זה ראוי לציין את ההבדל בין שלושת האישים הללו
אברהם היה היהודי הראשון מעין בית אב לעם הנבחר, הבא ממנו ואילך. ובתור שכזה היה צריך לעמוד בניסיונות מול הקב"ה (מדובר בעוד כשמונה ניסיונות לבד מסיפור העקידה וגירוש הגר ובנו ישמעאל)
יצחק מעין דמות מעבר בין אברהם לבין יעקב. הרבה לא שומעים עליו. תפקידו הגדול הוא בברכות שהן למעשה היו גזירת הדין לגבי שני העמים שיצאו ממנו והוא משמש כאילו הפתיח להצגת יעקב
יעקב הוא למעשה הדמות העיקרית מבחינת היקף הסדרות (7 סדרות לעומת אברהם 3 סדרות) וכן מבחינת אירועי חייו וקורות חייו, משפחתו והסובב לו. משמש מעין טון מוביל לבאים אחריו ובכך חשיבותו הרבה. מיוצאי חלציו קרי בניו יצאו כל שבטי ישראל.
הוא היה בבחינת המעין היחידי הבלעדי שממנו נבע עם ישראל מראשיתו ואילך.
האמת, שהסיפור על יעקב מעלה לא אחת תמיהות ושאלות. בוא נאמר שאילו כותב הדברים היה מעוניין בכך היה יכול לעדן את הדברים ולכתוב אותם כך שלא היו נשארות שאלות בפינו דבר היה דבור על אופניו.
אך לא היא! התורה, היא בראש ובראשונה ספר דידקטי דתי המעלה את היחס בין האל למאמיניו אל מקום ראשון, כאשר המוסר האישי הקבוצתי לא פחות חשוב.
לפיכך, סיפורי התורה וגם ה - נ"ך אינם מכחדים ולא כהו זה מן האמת הדידקטית החינוכית המופנית אל הקוראים.
זו הסיבה שאנו תמהים איך יצחק לא הרגיש במרמה הזאת של "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" . איך יעקב התם הופך פתאום למעין נוכל קטן ורמאי כאשר אמו היא שותפתו המדרבנת אותו לדבר עברה. אנו מרחמים על עשו המסכן הדואג לאביו ואמו בכל עבודה קשה שהיא הצייד בשדבה בעוד אחיו יושב אוהל ועוזר לאמו בהכנת התבשיל - עדשי.
הערת ביניים:( לפי הנחת דעתי עדשים בתקופה ההיא היו מאכל בסיסי יומיומי כמו שאצלנו למשל אורז או איטריות ויעקב היה , לפי הנראה לי, עוזר לאמו גם בהכנת התבשיל)
אך זו בדיוק כוונת התורה: לעורר בנו את השאלות האלו ולהראות לנו שסופו של יעקב שנענש! ואכן, ניתן למנות עשר מכות שנחתו עליו במהלך חייו. מכאן גם ניתן לתרץ אך השינויים בדמותו של יעקב המופיע פעם כחזק גיבור ואדיב ופעם כחלש רפה מתוחכם משהו (קנה את לב אחיו בהשתחוותו לו ) אסטרטג טוב (כיצד נערך וערך את מחנהו לקראת הפגישה עם עשו)
כלומר לא הסתירות בדמותו של יעקב היא מעניינה של תורה, אלא האירועים המובאים לשם הפקת הלקחים, חינוך מוסר ומידות. זו לדעתי דרכה של תורה.
היו מפרשים שניסו לישב סתירות אלו בצורה אחרת. למשל, השם יעקב וישראל שמשמש בערבוביה גם לאחר ששונה שמו של יעקב לישראל .
יש מסתמכים על תורת התעודות (וראו במבוא לבראשית שכתבתי ) וטוענים שהשם ישראל בא מקטעי תעודות שהגיעו אלינו מהמקור האלוהיסטי ואלו השם יעקב בא מהמקור היהויסטי והכוהני.
היו שניסו להשוות מנהגים לנהוג באותם ימים בעולם העתיק כמו מסירת שפחה לבעל כדי להיבנות ממנה למשל ועוד. מנהג של נתינת שפחה לכלה עת נישואיה. התרפים כזכות לירושה ועוד.
אך למעשה יעקב כשמו כן הוא כי עם שם זה נולד ועם שם זה פעל איך שפעל וכל כך עד ש...עד שנקברה רחל.
הנה אסביר:
המלאך ואלוהים הסבו שמו מיעקב לישראל אלא מאי
הוא דבק בשמו יעקב כל הזמן.
בעת לקיחת הבכורה והברכה שמו יעקב. בעת הליכתו לפדן ארם הלך כיעקב אצל לבן עבד 21 שנה כיעקב כך נישא לרחל ובשם זה הוליד את ילדיו. גם כאשר מתה רחל ונקברה הוא קברה כיעקב. אך תכוף להצבת המצבה אנו שומעים:
כ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. כא וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר.
כלומר תכוף להצבת המצבה נאמר: ויסע ישראל ולא יעקב. משמעות הדבר שעם קבורתה נקבר ,כביכול, יעקב של פעם ועולה על במת ההיסטוריה יעקב החדש הוא ישראל. ומכאן הוא אביהם של בני ישראל מאז ועד עולם.
הפסוק שריגש אותי במיוחד מכל הפרשה הזאת הוא זה המרכז בתוכו עומק של תמצית רגשות בעוצמה אדירה שאין כדוגמתה והוא :
בראשית לב יב : "הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי ירא אני אותו, פן יבוא ויכני אם על הבנים."
עוצמת הביטוי הזה הוא אומנם בחביון הרגשות המצטברים בו.
ראו:
קריאת הצילו: קריאת מצוקה קשה מאוד, שאולי יש בה משום חרטה, על מעשי העבר. הכאה על חטאים, אולי נימה של חזרה בתשובה ורצון לשכוח מהעבר ולפתוח דף חדש. ההפניה היא לקב"ה שאצלו יש דין אחד יעקב מתחנן במלה זו על נפשו על ילדיו על נשותיו וצאצאיו. לפני כן הוא מתרפס לפני ה' (קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית עם עבדך.)
ומעניין שמשפט אחד לאחר מכן מופיע שוב יעקב הפיקח החכם שיודע להשתמש בכל האמצעים שברשותו לצורך הצלת עצמו ורכושו. הוא מזכיר לה' את דבריו אליו באומרו: שם שם יב "ואתה אמרת היטב איטיב עמך, וגו' כלומר מזכיר את ההבטחה ומבקש מהכל יכול לקיימה! מובן שיש בכך גם נימה של דאגה לעצם קיומה של הברכה! דאגה לדורות הבאים.
בהסתכלי אל הפסוק מצאתי בו דבר אחד מעניין מאוד והוא הדו –ערכיות בחלק ממילותיו הבה נראה זאת:
"נא" היא מלה בעלת ערך אמביולנטי בפסוק: גם בבקשה, וגם עכשיו.
ולענייננו, "נא" במובן של בקשה, יעקב מתחנן להקב"ה לעזור. "נא" במובן מידיות כלומר בלא היסוס ועד כמה שיותר מהר. יעקב רוצה בטחון מוחלט בהצלתו מיד עשו.
"מיד" גם אותה אפשר לראות כדו –ערכית. מיד, במובן מהידיים של, ומיד במובן עכשיו.
מייד מחזק את נא של עכשיו, וגם מאותן ידיים - ידיו השעירות האמיתיות של עשו. רמז לאלו שהתחפשו למקוריות כדי לגנוב את הברכה. העמדה אסוציאטיבית של זה מול זה יידי מרמה מול יידי אמת והנה שעת הפרעון הולכת וקרבה.
הסיבה: כי ירא: ירא גם דו ערכית: ירא במובן הפשוט דהיינו מפחד ממנו. וירא כמו (להבדיל) יראת שמים. יראה מתוך כבוד והערכה.
המשפט ויכני אם על הבנים מעורר בי מיד אסוציאציה לאחת המצוות החשובות בתורה והיא מצוות שלוח הקן. קודם יש לשלח את האם ולאחר מכן לקחת את הגוזלים.
בהקשר לכך ניתן לפרש את דברי יעקב בהשאלה מאותה מצווה כקשים מנשוא. לא רק שיתנפל עליו ויחמוס ויכתוש את מחנהו אלא המכה תהיה בלא רחמים "אם על הבנים!" כלומר הרצח יהיה ברוטלי ונוראי. אמהות יראו במו עיניהן את הרג ילדיהן.
מובן שיש בכך ך משום טעם לפגם, כאשר מיחס יעקב לאחיו תכונות נוראיות כאלו. אך זה יופיו ועוצמתו של הסיפור המקראי לאמור: כגודל הצפייה כך גודל האכזבה (הפעם אכזבה מבורכת).
עשו המואר באור מפלצתי ,לכאורה, מתגלה פתאום כאיש רך מבין אוהב ולא עוד אלא שמצליח לרכך את לב אחיו עד דמעות.
אותו קרשנדו שמתחיל בהרהורי פחד מצד יעקב העולה ומתגבר עד הצילני מיד אחי מיד עשו, נגמר במהירות בקול שתיקה דקה.
כדי להעלות את המתח לשיא גבוה יותר, נכנס באמצע הסיפור של המאבק עם האיש הפלאי. שוב, במאבק מזכירים לנו את גבורתו כוחו ועוצמתו של יעקב כדי להראות ולהעצים את רפיונו חולשתו ורגישותו הרבה במפגש עם עשו.
מומלץ לקרוא את המדרש על הפסוק הצילני נא מיד אחי מיד עשו במדרש בראשית רבה סימן ו (יב) משם ניתן ללמוד גם על האירועים ההיסטוריים המאוחרים להם מתייחס המדרש. עשו מתפרש על ידי המדרש תחילה כבית אב לשושלת שאחד מבניה הוא כבן נצר הוא פפא בר נצר נסיך אודנטוס מתדמור שבמדבר סוריה שהיכה את הפרסים והשיב לרומא את מחוזותיה המזרחיים. המדרש ממשיך ומרחיק עד רומא וקושר הדברים עם נבואות דניאל. מומלץ ומעניין.
הפטרת וישלח חזון עובדיה:
כמה פסוקים לפתיחה:
קומו ונקומה עליה למלחמה (על אדום)
אדום ישבו בהרים: על כך אומר עובדיה:
"אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאום ה'"
ובהמשך: "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו."
והלאה בפסוק יח: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר."
ומסיים בפסוק: כא: ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.
כאמור ההפטרות נבחרו לפי הקשר שלהן לפרשת השבוע. (על כך נפרט עוד במהלך השבועיים הבאים)
הפטרה שהותאמה לפרשת וישלח היא מתרי עשר ספר עובדיה פרק א'
ובכן מה הקשר?
הפרשה מתחלקת לשלוש הנה :
א. זדון לבו של אדום (א – ט)
ב. החמס שעשה עשו ליעקב (י – יד)
ג. גאולת ישראל ומלכות ה (טו – כא)
כבר רואים אנו את הקשר לפרשתנו עובדיה מסתמך ומתייחס ליחסי עשו יעקב הם למעשה אדום ישראל.
בפתיחה יש קריאה לעלות למלחמה על אדום (קומו ונעלה עליה) ובסופה יעלו המושיעים לשפוט את הר עשו. ואז תקום מלכות ה' .
הנבואה מדבר על השמדת עשו לחלוטין. (ולא יהיה שריד לבית עשו.) כמו שמצינו מאוחר יותר בנבואה לבן בנו עמלק: "כי אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר "
אשר לאדום עצמו הוא נחשב לאויב הקשה ביותר לישראל וכך עולה גם מדבריהם של נביאי ישראל.
חז"ל ,אגב, אמרו שאדום זו רומי. ולא מעט מדרשים נסובים ברמז או בגלוי על רומי בדמותו של אדום הוא עשו. את השנאה לרומי מוצאים בכינויים שמכנים אותם חז"ל כמו "אימה" "חשך" "נחש" "חזיר מיער".
אשר לפרשת דינה נא ראו את המאמר שלי בפייסבוק
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=2489375691116834&id=100001332825913
במאמר זה אני מוכיח מדברי התורה ,שחור על גבי לבן, שלא התרחש שום אונס. אלא הפגישה הייתה מקרית והיתה בה משיכה מצד דינה שיצאה סוף סוף מה"כלוב" או " הכלא" שבבית אל אוויר העולם לראות במעשי בנות הארץ ובמקרה עבר שם בן המלך אשר נמשך אליה אולי בשל יופיה . ולקחה אליו ( "ויקח" בכל מקום שנזכר בתנ"ך בין גבר לאישה תמיד! אבל תמיד! מופיע מרצון. אף פעם אחת לא כחטיפה. לכן היא שכמהה הייתה להרגיש גבר והוא שרצה בה הלכו יחדיו אל הארמון ועשו מה שעשו שם. מתוך משיכה ואהבה. האדון שכם, את כל הון ביתו מוכן היה לתת בעבורה היינו שכנראה אהב אותה מאוד. היא לא מוזכרת כנראה הודיה מהשתיקה שהסכימה לו. במאמר שכתבתי תראו את ההוכחות ואת התשובות לשאלותיכם.
