מכתב אל אחות שלא נולדה/ יהודית סולומון
..מַה יָּכְלָה הִיא לִהְיוֹת לִי,
וּמַה יָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת לָהּ אָנֹכִי ?
מַעֲגָן שֶׁל חוֹף מִבְטַחִים ,
כָּרִית נוֹצוֹת רַכָּה לִקְלֹט אֵיבָרִים יְגֵעִים ,
יְדִיעָה פְּנִימִית עֲמֻקָּה שֶׁלֹּא נִזְקֶקֶת לַמִּלִּים ,
חוֹלְקוֹת אוֹתוֹ בַּיִת קָדוּם , אוֹתָם צְלִילִים ,
נוֹשְׂאוֹת אוֹתָם זִכְרוֹנוֹת, אוֹתָם גַּעְגּוּעִים.
מְחַפֶּשֶׂת בִּי וּמוֹצֵאת בָּהּ אֶת הַתְּשׁוּבָה,
חִבּוּר כֹּה טִבְעִי וּלְלֹא כָּל מְבוּכָה...
הִיא רָאשִׁית
וְהִיא אַחֲרִית
אַךְ הִיא אֵינֶנָּה , לַשָּׁוְא מִלּוֹתַי אַשְׁחִית !...