היא קוראת לעצמה אלגרה, אחרי הכל זה המקצוע שמחייב.
שם אוריינטאלי, ג'יפסי, רומנטי משהו. את הבית היא ירשה מסבתה מבנה עותאמני אפוף היסטוריה. תקרה קמורה גבוהה, על הקירות לונגים משוק הפשפשים ובצידם תמונות של באבא באלי ושאר זצ"לים. היא קוראת בקפה, מתקשרת עם נשמות שרואות ויודעות הכל, גם דברים שנעשו בהחבא ובחדרי חדרים. הנרות לא נועדו להבהיר את האפלה, רק להוסיף עוד נופך סוריאליסטי לאווירה המשתקת.
רק עשרה ברי מזל מקבלת אלגרה כל לילה. שעה לפני חצות הם מצטופפים למטה ליד שער הברזל, מדרגות אבן צרות יובילו אותם עד למזוזה. אחרי כיסוי הראש ביד אחת ונשיקה בשניה יכנסו אל הקודש בחיל ורעדה. רגעים לא מעטים יחלפו עד שהאישונים יתמקדו חזרה, בינתיים אלגרה מרתיחה מים בסמוואר מוסיפה קפה, הל, מיני עשבים ולחשים. מטבילה את הכף שלוש פעמים בסיר שמכיל מיי ים כסגולה לביטול כל כישוף ומראין בישין, בוחשת מימין לשמאל ומשמאל לימין כנגד סמעאל וכנגד כתריאל. עוד לפני שיגלוש המים והאקסטזה תעלה על גדותיה, אלגרה מוזגת לכוסות חרסינה קטנות את הקפה בתזמון מושלם עם הקריאה הראשונה של הקוקיה, עד הצפצוף השנים עשר עליהם ללגום את המרקחת ולהפוך את הכוסות.
אוי למי שיחרוג מחלון הזמן הצר הזה של שעת חצות. שעה של חסד ורחמים.
מספרים מפה לאוזן ניסים ונפלאות על מעלליה של אלגרה.
מי לא שמע על סמי. שחזר בערב פסח אחרי שתים עשרה שנים של העלמות לביתה של ג'ולי אשתו, ונכנס בדיוק דרך אותו חלון ממנו ברח..
או על מרסל שאחרי שמונה בנות יילדה לז'קי בן, ומרוב שמחה לא שם לב שזה הילד הראשון במשפחה עם שיער בהיר.
השחר יעלה ולא ייתמו הסיפורים המרתקים.
ולא סר דוק העצב מעיניה של אלגרה..
בניגוד אליי. היא רכשה את אמוני ובאחד הלילות הקרים של דצמבר סיפרה לי מעשה שהיה לפני שישים שנה כשהיא הייתה נערה בשיא פריחתה.
כמה דליי מים האבא שלה אללה ירחמו היה שופך מהחלון כדי לגרש את כל שרי הסרנדות מתחת לחלון שלה באמצע הלילה.
וכמה שאמא שלה הייתה רבה איתה ותוחבת לה שיני שום לחזיה שלה, מעינא בישא..
מצעד השדכנים לא פסק ולו ליום אחד. מי לא ניסה את מזלו, אפילו את ניסו הבן של מסיה אלברט הרוקח, מושא חלומותיהן של כל הבנות היא דחתה.
עד לאותו יום שבנמל עגנה אוניה מפראנס, ומבטנה הגיחו כמה בני תשחורת וגם.. ז'ילבר.
ז'ילבר. עולה חדש גבה קומה ,בעל חזה רחב ובלורית מתנפנפת. אלג'ירי עם צרפתית רצוצה וחיוך מסתורי, עין אחת חומה ועין אחת ירוקה. השמועה עברה בעיר שהמכסה בא אל הסיר והקדרה רותחת. אפילו הרב בירך בשעת פתיחת ההיכל 'ברוך מזווג זיווגים'.
ההכנות הוכנו, הנגנים מירקו את כלי נגינתם, גלילי בדים נקנו מהחנות של הלבנוני, יריעות נמתחו, סלים עמוסים פירות וירקות נערמו במרתף, כבשים נשחטו. הכל היה מוכן לערב חמישי.
כשאלה תכננו למטה, זה שלמעלה מחייך...
וכשזה למעלה מחייך, אלה למטה עצובים...
עד חצות לילה חיכתה התזמורת, חיכו האורחים, חיכה הרב, וז'ילבר בלעה אותו האדמה.
שמועות אמרו שידיי האינגלזים היו בדבר.
היו שאמרו שהחתן חש צינה ברגליו ברגע האחרון.
ואני אומרת לך, אם ראית את הסולם מחלום יעקוב, אז גם מישהו ראה את ז'ילבר מאז ועד היום.
נסתרות דרכי האל. אולי זה עונש על שהייתי מכניסה את השומים שאמא הייתה דוחפת לי, לסלט של גבריאל החלבן.
מי יודע חשבונות שמים. אומרת אלגרה ודמעות ניגרות מעיניה.
כמה שעות ישבנו ככה אלגרה ואני, עד שתרנגול העיר אותי ואלגרה עדיין נשואות עיניה לחלון.
אבל תבטיח לי אתה, התחננה אלגרה והשביעה אותי.
בשם כל המלאכים והצדיקים, בחייאתכ, בחייאת אבוכ ובחייאת עזיזתכ. השביעה אותי אלגרה.
אם תראה אותו.
אם תראה את ז'ילבר עם עין אחת חומה ועין אחת ירוקה
תגיד לו
תגיד לו.
שאני אלגרה לא כועסת
האשמה לא בי
שלא שכחתי אותך
שאלגרה סלחה
מה תגיד לו
חבייתאק כמו אותו קיץ
חבייתאק כל החורפים
חבייתאק סיתין אביבים
תגיד לו שאני אלגרה
חולת אהבה אני
שאני אלגרה
מחכה לו .
