כפתיחה לפרשה משובבת נפש זו אעיר הערתי על הפתיח לפרשה פסוק ראשון שמשך את תשומת לבי הנה:
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה."
קל יותר היה לכתוב וילך יעקב מבאר שבע חרנה. מדוע המקרא נוקט בשני פעלים המדגישים יציאה והליכה. והרי זה מעין פירוט יתר או כפל לשון. ואנו הרי מבינים שאין דרכו של מקרא, אלא להיות נוקט בלשון מקוצרת ומדויקת!?
"ויצא" לדעתי, בא להדגיש כשם שבא כך יצא. והשהייה במקום היתה ארעית בלבד.
"וילך" אפשר ללמוד מאברהם שנאמר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" כלומר: ההליכה היא מכח צו אלוהי, לשם הגעה אל אתר שישמש כמקום קבע למגיע אליו.
כלומר: יציאה ממקום ארעי והליכה בכח צו אל מקום הקבע.
שאלה אחרת למה חרנה ולא חרן? בשביל מה אנו צריכים את הה המגמה במלה?
נדמה לי שהכוונה היא ללמדנו שנצטווה ללכת ישירות מבלי לסטות ימין או שמאל.
הסתכלתי קצת במפרשי ימי הביניים לפסוק זה והנה מה שהעליתי להביא בפניכם:
רש"י אומר שהיה צריך לכתוב "וילך יעקב חרנה" ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה: יצא משם - פנה הודה, פנה זיוה פנה הדרה
וילך חרנה – יצא ללכת לחרן.
לפי שאנחנו רואים פירושו של רש"י הוא על דרך הדרש הוא מפרש יציאה כמלמדת על צדיק
מכאן אגב שומע אני שאם היה נוקט במלה אחרת שאינה יציאה לא היינו חושבים שמדובר בצדיק
על מחשבה זו עולה מפרש הכלי יקר ששואל וכי אברהם ויצחק לא הלכו ממקום למקום (מובן שהלכו) אם כך מדוע לא נקט הכתוב במקומם בלשון ויצא? ועונה הכלי יקר ללמדך שלא השאירו אחריהם צדיק בעיר ואלו יעקב השאיר את יצחק ורבקה שהיו צדיקים.
כלומר הכלי יקר נשען על המדרש שדורש רש"י ומפרש את הקושיא שעולה לכאורה מדברי רש"י.
שפתי חכמים גם מסבירים וגם דורשים והדרש שלהם הוא נקט ביצא כדי להורינו שיצא בגופו ונקט ב וילך שיצא זיוה הדרה הודה.
בעל הטורים אומר: הטעם לפי שיצא בסתר וברח בהיחבא.
תוספות השלם יש לפרש הוא הדרך שהלך בו אברהם כשיצא מאור כשדים והלך מחרן לבאר שבע. ובבית אל ובכמה מקומות אשר באותו הדרך ישבו אברהם ויצחק, והיו רגילין באותו הדרך ומכירין בו, ולכן הלך יעקב באותו הדרך. (ג עמ' קיז דוף סימן יז)
ויפגע במקום מפרשים אומרים שהלך להתפלל תפילת מנחה.
ולכך סימנים יפים שנתן ר יצחק אבוהב שאומר שכל אות שניה משמות אבותינו מרמזת על התפילה שתקנו הנה:
אברהם תקן תפלת בוקר כלומר שחרית
יצחק תקן תפלת צהרים כלומר מנחה
יעקב תקן תפלת ערב ערבית
ולהלן מדרש מבראשית רבה סימן ט
דבר אחר: מהו ויפגע אמר ר' יהושע בן לוי: אבות הראשונים תקנו שלש תפלות
אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (ברא' יט כז) וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תה'קו ל) ויעמד פינחס ויפלל", יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (ברא כד, סג,) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב",ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קמב, ג) אשפך לפניו שיחי", וכן הוא אומר (שם נה, יח) אשיחה ואהמה וישמע קולי." יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום", ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמ' ז, טז) ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי", וכן הוא אומר (דם כז, יח) ואם נבאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' צבאות וגו'
ראו כאן מדרש כהלכתו: מביא את הפסוק הקרוב לרצון לבו של המפרש. כמו למשל: וישכם אברהם בבוקר. אם השכים, סימן שעמד! ועם עמד, הרי שיש פסוק מתהילים שמוכיח שעמידה היא תפילה! וההוכחה הפסוק שאומר שפינחס עמד ויפלל. (יפלל מלשון התפלל)
באותה דרך מוכיח ביצחק: לשוח בשדה לפנות ערב פירוש המפרש שהלך להתפלל מנחה. כי לשוח היא שיחה ושיחה היא תפלה והא ראיה הפסוק מתהילים אשפך לפניו שיחי. וכן ביעקב.
וזו הנוסחה: קביעת עובדה/ הפסוק המוכיח מהתורה/ תקבולת למלת מפתח בפסוק כהוכחה.
נמצא כי קיימת תקבולת רעיונית לשונית מיוחדת הקיימת בין סיפור יעקב ורחל לתיאור האהבה המופלא בין שולמית ודודה בשיר השירים. הנה קראו וראו:
1. גם יעקב וגם רחל רועי צאן גם השולמית וגם דודה רועי צאן.
2. פתיחת סיפור אהבת רחל ויעקב בנשיקה. "וישק יעקב לרחל" פתיחת סיפור הדוד והשולמית גם הוא בנשיקה: ישקני מנשיקות פיהו
3. יעקב נישק את רחל ליד באר המים לאחר גלילת האבן (אגב שלוש פעמים גלל יעקב אבנים בפרשתנו) ובשיר השירים כתוב גן נעול אחתי כלה גן נעול מעין חתום והאשה מדומה לבאר מים.
4. על רחל נאמר (בתוספת לשתי האמהות האחרות שנאמר שהיו יפות) שהיתה יפת מראה ויפת תואר. וחכמים פרשו יפת תואר שיפי של כל אחד מאבריה. כך בשיר השירים ביפה בנשים שמום אין בה מפרט יפי אבר אבר מאבריה כמו עיניך שתי יונים וכו..
5. ברחל בתך הקטנה. ובשיר השירים אחות לנו קטנה (שם שם לקראת הסוף)
6. אהבת יעקב לרחל היתה כמעט אין סופית יד שנים ועוד ו' שנים כמסתכם בשיר השירים כי עזה כמוות אהבה מים רבים לא יכבו וכו'..
7. ממלחמת יעקב במלאך לומדים שהיה האיש חסון ובעל כח גם שגולל בעצמו אבן מהבאר נשא אבן למראשותיו וכן אבן החיץ והברית יגר שהדותא בינו ובין לבן. בשיר השירים מראה הדוד כלבנון בחור כארזים.
8. שמחת הנשואין מובאת בסיפורנו במלוא הדרה ויעש לבן משתה והזמין את יושבי המקום ובשיר השירים הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה אכלו דודים שתו ושכרו דודים וכו
9. לעניין הדודאים שכאן מקום נוסף יחידאיי במקרא והוא בשיר השירים הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים
10. יעקב בורח להר גלעד בבורחו מפני לבן. ובשיר השירים שערך כעדר העיזים שירדו מן הגלעד.
אשר לחלום יעקב
יעקב שם אבן למרשותיו ( מסמלת את החומר) נרדם וחולם את חלום הסולם המפורסם המיצג את הרוח. המלאכים שעולים מן הקרקע אל השמים ויורדים אל הארץ מסמלים בעצם את הגלות הארעית והחזרה לארץ.
כאשרר יעקב מתעורר הוא מנצל את הרגע לעסקה עם האלוהים. עיסקה שהיא הנדר הראשון בתורה. "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים."
נכון שיעקב מסתפק במועט (לחם בגד וכנראה גם מים). אך הוא מנצל את ההזדמנות לעסקת חבילה עם אלוהים . כלומר אם תעשה כך וכך אתה תהיה לי לאלוהים
מוזר : הן בלילה אלוהים כבר הבטיח לו שאמר לו : "אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. "
אז מה מקומו של הנדר הזה? שהרי ממה נפשך, אם אלוהים מקובל כאחד שמבטיח ומקיים את הבטחותיו הרי הבטיח כבר בחלום, אז מה הטעם לבקש ממנו לחם בגד ושמירה ?
ואם אינו יכול להגן ולקיים הבטחה אז איזה ערך יש לעסקה.
המסקנה: היהפוך כושי עורו. אותו יעקב שרכש את הבכורה בנזיד וגנב את הבכורה במזיד לא יכול שלא לשוב לסורו!
עברה גוררת עברה. שם לקח בכורה לקח ברכה ועכשיו הוא תופס ביטחון להתניית תנאי עם האלוהים.
ורחל? ולאה? היפה והטובה. ממש כך:
"וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל"
אבל טובה?
הבה ונראה:
ראובן מביא לאמו דודאים: לפי המסורת, הדודאים הם צמח אירוטי. מיוחסות לו תכונות של פריון, כוח גברא, כישוף וקסם. הערבים קוראים לו "תּוּפַח אִל-מַגָ´נִין" (=תפוח המשוגעים), כי העלים והגרעינים מכילים אלקלואידים, ועשויים לגרום לנזקים נוירולוגיים,
מכל מקום הדודאים היה צמח מבוקש לגבי פריון ורחל מבקשת לקבל אותם
לאה אומרת
"הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי" (!!!)
היינו עצם הטענה של לאה מעידה על עצבונה וסיבלה על היותה לא אהובה מחד גיסא ועל חוסר רגישותה של רחל אליה מאידך גיסא.
נעשה הסכם ולאחריו הביצוע. לאה אומרת ליעקב "אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי"
כלומר: עצם האמירה הזאת מראה את מסכנותה של לאה עליבותה עד כי הייתה צריכה לשכור את אישה בדודאים.
מעניין שלמרות שרחל בולטת דווקא בתכונות שליליות גם כאן וגם כשמסבכת את יעקב בעניין גניבת התרפים מאביה, בכל זאת היא זו אשר במסורת ישראל היא האם החשובה ביותר אפילו ירמיהו מציג אותה כמאנה להנחם על בניה כי איננו ( ירמיהו לא 14)
גם בדורנו מספרים עליה ניסים ונפלאות למשל " הסיפור הזה שמופיע ב ynet שם מסופר שבמבצע " עופרת יצוקה" הייתה אישה שהציגה עצמה כרחל אמנו וסייעה לחיילים בקרב. הרב המקובל מרדכי אליהו נשאל האם להאמין לכך והשיב: "זה נכון. ביקשתי ממנה להתפלל עליהם". הרב שמואל בנו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל שאל אותו אם הסיפור נכון 'אבא, אתה יודע, מספרים שבמלחמה כך וכך היה. להאמין? לא להאמין? אמת? שקר?'. הוא מסתכל עליי ואומר לי: 'כן, זה נכון. אני אמרתי לה, לרחל: יש מלחמה, אל תמנעי קולך מבכי. לכי לפני הקב"ה תתפללי על החיילים שמוסרים את נפשם למען עם ישראל שיכו ולא יוכו'. אמרתי לו: 'אז דע לך שהיא באמת הגיעה לשם', והוא שאל: 'היא אמרה להם שאני שלחתי אותה?'.
אתם מבינים? מה שחשוב אם היא אמרה שהרב שלח אותה, לא גודל הנס! אך ניחא שיהיה. מה שניסיתי להראות רחל דגם דומה ליעקב היא האם הראשית החשובה מבין ארבעת האמהות. ולאה נופלת ממנה בחשיבותה.
וראו : ynet.co.il/articles/1,7340,L-3659188,00.html
פרפראות:
דרך אגב: אינני בטוח שכל הפירושים על השארת הצדיקים אחרי היוצא הם נכונים, והא ראיה בני ישראל יצאו ממצרים ולא השאירו אחריהם אף צדיק.( וגם את "הצדיק" היחידי שעוד ניסה להסתפח אליהם טבע עם צבאו בים סוף, כנראה שעד היום מהלך הוא שם בין קני הסוף) עם זאת אשר לוילך אני מקבל שהא ראיה שמאז שבני ישראל לקחו את מקל הנדודים והחלו ללכת הם לא הפסיקו. ולא עוד אלא שמרחיקים הם לכת גם מעבר לים הגדול ולאוקינוסים אל קצווי תבל לדורותיהם. (סתתתאם)
הערה: אשר לדיון בנושא חלום יעקב נדון בהרחבה כאשר נעלה את נושא החלומות בקטע של סיפורי יוסף.
ההפטרה
הושע יא, (הספרדים מתחילים מפסוק ז האשכנזים מפרק יב' מפסוק יג בו מוזכרים הדברים כהוויתם הנה:
"ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר"
כלומר: מזכיר את בריחת יעקב אל פדן ארם וכן את עבודתו בעבור רחל.
והדרש הוא ברישא כתב יעקב כי אז יצא אל דרכו ובסיפא בשובו מפדן ארם היה כבר ישראל. עבד באשה למעשה כל שנות עבודתו אצל לבן היו בעבור רחל . ובאשה שמר הכוונה היא שמר את הצאן.
דוגמה טובה לכך שהקשר בין ההפטרה לפרשה, לא אחת, רופף למד. נתלו חכמינו בעניין דומה בהזכרת שם, עניין, תוכן, מהפרשה, והנה כבר הדביקו לפרשה הפטרה . במקרה זה רואים זאת בברור.
