מאמר:
מצפון ,פעם זה היה קדוש/ד"ר ברכה קליין תאיר
שנת 2020 תהיה שנה של ערעור הקיים בכל הסקטורים; הציבוריים והפרטיים כאחד. מדוע? כי חוקי המשחק משתנים. המציאות משתנה. הגנים שלנו משתנים. התכלית הקיומית שלנו משתנה. "היקום שלנו נמשך לעברו של חור מגנטי עוצמתי" ("ספר הידע", חוברת 15). כתוצאה, מחכים לנו ימים קשים שכדי להתגבר עליהם עלינו לעבור לשחק במגרש של "הגדולים" האוניברסליים, שם הכל מתנהל הפוך למה שהורגלנו אליו.
מה שיאפשר לנו לפלרטט עם כל השינויים ולברוא מציאות כלבבנו ("ויהי והיה") הם מנועי התנועה שלנו:
במראת ידע זו אדבר על מצפון (במראות ידע קודמות דיברתי על הרצון ועל האמונה).
מצפון/ איזון = מצפן/ כיוון = מוצפן/ סוד
מצפן הוא מכשיר פשוט הבנוי לרוב מלוח עגול ועליו מחט מגנטית המורה לכיוון צפון וגם מודד את הזוויות במישור האופק (כלומר, מדידת כיוון הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ). המצפן מצביע בקירוב רב אל כיוון הקטבים המגנטיים שמיקומם שונה מאשר הקטבים הגאוגרפיים. משתמשים בו לצורך ניווט באמצעות השדה המגנטי של כדור הארץ. כאשר נמצאות כמויות משמעותיות של ברזל או פלדה באזור הסמוך למצפן, הם מפריעים להכוונה המדויקת . למצפן ערך רב כאשר הוא פועל בשילוב מפה מדויקת. במובנים מסוימים ניתן להשוות את המצפן למתנה יקרה שהעניק לנו האל. קיבלנו מצפון המכוון את דרכנו בנתיב האבולוציוני + מפה (ערכים, תקנות, חובות משימה, תכלית) המאירים את קיומנו באופן מדויק ויעיל. ללא מצפון ומפה היינו אבודים וחסרי אונים. "גאולתכם היא קול מצפונכם" ("ספר הידע", 27/399).
את הציווי הערכי – מצפוני הראשון קיבלנו בתחילת הבריאה: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ." כלומר, בשונה מכל היצורים האחרים החיים על פני האדמה, חנן אותנו האל ביכולת להכיר את עצמנו ולהבדיל בין טוב לרע. לכן משמעותה המילולית של המילה 'מצפון' ביוונית היא ”ידע פנימי”. המצפון פועל כעֵד פנימי או כשופט פנימי ובכוחו לבחון את מעשינו, גישותינו ובחירותינו. אנחנו יכולים כביכול לעמוד מהצד ולשפוט את עצמנו מבחינה מוסרית: להשקיט את לבבנו אם בחרנו נכונה, או להזהיר אותנו מפני החלטות שגויות, או לתקן את הנדרש כאשר ייסורי מצפון מציפים אותנו.
ייסורי מצפון הם חלק אינהרנטי בהתנהלות הערכית שלנו. הם מתרחשים כאשר הרצון המזערי – החלקיק האלוהי – רצון המהות מתעורר ומבקש את אשר התחייבנו להשיג בחיים אלה: להשיג קומה גבוהה של מציאות האמת...להתחבר אל שורש הדברים (אמת)...להשיג את עצמנו האמיתי – מהותי . רגשי אשמה הם אולי דרכו של המצפון לומר לנו שעשינו משהו רע או לא בכיוון. כאשר רגשות אלו מניעים את החוטא להתחרט על חטאיו, גם החטאים החמורים מכול ייסלחו לו.
הבושה שאחזה באדם וחווה בעקבות חטאם הוכיחה שכל אחד מהם ניחן במצפון (בראשית ג'). למרבה הצער, מצפון מיוסר לא יכול היה בשלב ההוא להועיל להם במאומה. הם התעלמו במכוון מחוק אלוהים. כיצורי אנוש מושלמים, הם פעלו בהכרה מלאה ולא הייתה להם כל דרך חזרה. לעומתם, איוב, כן הקשיב לקול מצפונו למרות המכות שנחתו עליו: ”בצדקתי החזקתי ולא ארפֶּהָ; לא יֶחֱרַף [אותי] לבבי מימיי” (איוב כ"ז).
קיקרו וסנקה (פילוסופים רומאיים בתחילת הספירה) סיווגו את המצפון כקול הפנימי המקטרג והמסנגר על התנהגות האדם על פי המוסריות שבה. האסכולה הסטואית (מתקופתו של זנון) עיקר עיסוקה היה בחוזק האופי (הטוב) המתבטא במידות טובות ובחולשת האופי (הרוע). אסכולה זו השפיעה רבות על עולם המחשבה היווני ואף היהודית. כריסיפוס מסולי (פילוסוף סטואי יווני שהשאיר חותם על תורת המוסר = מידות טובות) הגדיר את המצפון כתודעת ההרמוניה של האדם. כהרגשה פנימית (תבונה) הנטועה בליבו של האדם המבחינה אם הרוח שלו נמצא בהרמוניה עם הסדר הקוסמי.
ז'אן-ז'אק רוסו חשב כי לא ניתן להתייחס למצפון במנותק מהבינה. הבינה היא הכלי שמגשים אותו. אם הבינה אינה מספיקה לבטא את הסגולות המוסריות האנושיות, זה משום שהיא מונעת על ידי אינטרס אישי. לעומתה, בינה השואפת לשלמות ככלי מוסרי, מאפשרת לנו ללמוד ולגלות את ההבדל בין טוב לרע. היא יוצקת משמעות לרעיונות הערכיים - מופשטים של המצפון.
הפסיכולוג אריך פרום (פסיכולוג חברתי ופילוסוף) מתאר שני סוגי מצפון: מצפון מרותי ומצפון הומניסטי.
• מצפון מרותי הוא קולו המופנם של בעל המרות החיצוני: ההורה, המנהיג, איש הדת, דעת הקהל, שהאדם רוצה להפיק רצונו בגלל הערצתו או בגלל יראתו. מצפון זה יושב על ציות, הקרבה, טיפוח רגש חובה. בעל המרות הופך ל"שוטר פנימי" החי בקרבו של האדם (ציוויים ואיסורים).
• מצפון הומניסטי (גם אי ציות אזרחי...סרבנות) הוא תזכורת של האדם לעצמו, התגובה של האישיות כולה לתפקודה התקין או לחוסר תפקודה. השופט העצמי שבודק כיצד אנו מתפקדים כבני אנוש. הידיעה העצמית של האדם בהצלחתו או כשלונו באמנות החיים.
קשה לאדם להגיע למצפון הומניסטי, טוען פרום, משתי סיבות:
1. האדם צריך להאזין לעצמו כדי להכיר את קול מצפונו, ודבר זה קשה מאוד לבן תרבות המערב, שכן בתרבות זו האדם נוהג להאזין לכל קול ולכל אדם חוץ מלו עצמו, וגם בגלל שהאדם חסר באופן כללי את היכולת להתייחד עם עצמו, ומעדיף אפילו בני לוויה תפלים ועיסוקים ריקים ובלבד שלא יישאר עם עצמו לבד.
2. המצפון הפנימי דובר אל האדם בעקיפין ולא במישרין (שפת מוח ישירה), כך שלעיתים קרובות האדם איננו יודע כלל שקול המצפון דובר אליו, אם באמצעות תחושה עמומה וסתמית של אשם ואי נוחות, וליאות ופיזור דעת, ואם בצורה של חרדות עמוקות ועזות כמו פחד המוות, פחד מזקנה, או פחד מיחס שלילי של הזולת כלפיו.
אכן, בכולנו מתקיים שיח ער בין המצפון לבין האגו ומלבושיו; בין סולם הצרכים לרצונות האמיתיים; בין התענוגות שלמדנו לצבור, לבין מילוי של אור. אלא שבשני העשורים האחרונים הרבה כוחות 'רשע' שמשפיעים על המגנט (המעבר מפרדיגמת השבט – US – לפרדיגמת האינדיבידואל - I) השפיעו על מחט המצפון שלנו. התוצאה; התחלנו לשחוט הרבה פרות קדושות אשר הביאו להידרדרות ערכית – מצפונית. פרצות רבות נפערו במארג החברתי - שילטוני – אנושי. הפלגנות, ההשוואתיות, הרמיסה, אי היכולת להבחין בין טוב לרע בתחומים חשובים רבים, הפכו את חיינו להישרדות אחת גדולה מלווה בכאב, בתסכול, בדיכאונות. הכול הפך לנצלני, לאנוכי, לתועלת אישית. אנחנו תועים בדרכנו.
היכן כבוד ליצור האנוש – כבוד לאל...שמירה על הטבע...איזון...ובחרת בחיים...צדיק באמונתו יחייה...חשוב טוב - עשה טוב...אהבה ללא תנאי? מדוע ישנם כל כך הרבה קיצונים דתיים שרוצחים והורגים בשם ערכי הדת? מדוע ישנם הרבה אנשים שמבטלים את האחר והשונה? מדוע מותר לרצוח נשים ולהתעלל בבעלי חיים (זה רק משחק)? במה אנחנו שונים מהחי? ההבדל הוא שלנו יש היגיון שסורק ובוחר, מה שאין לחיות (זה מותר האדם מהבהמה). הן חיות את טבען האמיתי ולכן אין להן מצפון.
יחד עם זאת עלינו להבין כי השבר הזה, הכאוס הדרמטי הזה, הוא מצב ביניים של ניעור לקראת היווצרותה של חברה חדשה – אדם חדש – ארגונים חדשים. כל מי שיישאר על הנפה, יוביל את הכיוון החדש בקיום שלנו. הוא יהיה בעל מצפון טהור.
מצפון טהור מחובר לחוק האיזון. הגורם הקיומי של כל הבריאה כפוף לחוק האיזון. שום טבעת בשרשרת, או שום שרשרת לא יכולה לפעול באופן פרטני, אלא באופן מוכלל. כאשר אנחנו חיים בנפרדות בחיי העולם ומבקשים לקבל לתועלת אישית (רצון פרטני), הרי שאנחנו נפרדים גם משורש הדברים, מהאמת, מהבורא. אחיזה בחוק האיזון מאפשרת לנו לנטרל את כל העוולות, השליליות הרוע וכד' ולמשוך שפע של אור מרפא. כאשר אנחנו מפירים את האיזון בחיינו, כלומר, כאשר אנחנו לא מסוגלים לינוק מהשורש העליון שלנו ולהביא שפע לחיינו, אנחנו יוצרים עודף או חוסר בצריכה, אכילה, תענוגות, הנאות, התמכרויות, אמירת מילים חסרות משמעות. האנרגיה שלנו משועבדת לפינוי פסולת במקום ליצירה עצמית.
כלומר, בהיעדר מצפון טהור, אנחנו לא מסוגלים להטעין את הכלים/גופים ב"דלק" חדש, לא מסוגלים לפתוח צופני ארכיבים ולטפל בשליליות, בדחיסות, בפסולת שהצטברה בהם. החורים, הסדקים, השברים שיש לנו בכלים/גופים (בהילה שסביבנו) הולכים וגדלים. לכן, כמעט כל מה שנמשך פנימה זולג החוצה. אנחנו חיים או בעודף או בחוסר. דבר שיש בו מותרות או חוסרים שהם רוע/אנרגיה שלילית, מביא לחיים מלאי קשים, לחושך, בורות, פחד, מחלות פיסיות, נפשיות ומנטליות, לקליפות, לפסולת ולכן, נשחק מהר ומתכלה (מוות). מילים ריקות ממשמעות ממלאות כל מדיה. המחנאות, הבידול, העוינות, השסעים, הפילוג, אינם מביאים דבר מלבד ניצחון רגעי – אבל כישלון בטווח הארוך.
מצפון שמחובר לחוק האיזון יודע מה נכון לעשות. הוא מסייע להשיג דיוק = שביל הזהב: לא לייתר ולא להחסיר. ככול שהדבר מדויק יותר, הוא נצחי יותר. הדיוק מראה על ניצול אנרגטי טוב שמביא לשפע, לידע, לאור, לברכה, להארה, להשראה ללא הרבה מאמץ.
כדי להשיג איזון עלינו להפעיל את כוחות ההתנגדות, בעיקר את כוח הרצון לקבל יותר או להחסיר, ולאחוז במקל בשני קצותיו (הלוליין). כלומר, להשיג איון הניגודים ואחדות ההפכים. רק באופן הזה נצליח ליילד את החדש (תודעה ניטרלית האוחזת).
מצפון מאוזן קשור לאהבה תודעתית (אהבת-אם/אל, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה ניטרלית – רוחנית). היא משפיעה על הזרימה, על השפע, על ההשפעה. היא אנרגיה אלוהותית, הרוח האוניברסאלית. היא המקום החדש להשתטחויות שלנו.
מפתח הדעת (חוכמה – בינה – דעת) הנו מפתח חשוב בתהליך השגת מצפון אוניברסלי מאוזן. דעת משיגה את התודעה שיודעת מה נכון לעשות – הבנה עמוקה, ידיעה המחוברת לשורש הדברים, לאמת גדולה יותר. היא מאפשרת לנו לחשוב בתוך המחשבה ולא מחוצה לה (הרמוניה עם הקוסמוס). היא דואגת שתמיד נדרוך בנתיב האבולוציוני של החיים ונשאר על הנפה גם אם היא מיטלטלת, בעזרת ידע – הבנת התכלית האבולוציונית – הפעלת בינה – היגיון – מודעות – תודעה.
