מאמר:
על פרשת חיי שרה/ חגי קמרט
נפתח מיד במשהו מעניין הקשור במדרש חמוד
הפרשה מתחילה בפסוק א" וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה."
ראשית נזכיר שוב את מה שכל אחד מאתנו יודע שהמספר 127 הוא מספר שנותיה של שרה אמנו, וכך מספר מדינות אחשוֵרוש. ועל כך חז"ל דרשו דרשותיהם. נאיר ונעיר גם שהרמב"ם המקבל את דעת אריסטו ,בעניין הנומרולוגי, הביע הסתייגותו מכל ניסיון של הסבר למספר הזהה שאינו, אלא מקרי בלבד (וראה מורה נבוכים ג, כט.)
לדעתי ,כדעת הרמב"ם, אין כוונה מיוחדת בציון המספר הזה, אלא שאלו היו שנות חייה ואלו היו מדינות אחשוורוש ותו לא.
חז"ל דורשים יפה ודורשים , שהייתה בת 100 כבת 20 ליופי, ובת 20 כבת 7 שלא טעמה טעם חטא.
אך שתי שאלות עולות כבר מפסוק א
אחת מה פירוש בסיפא של הפסוק שני חיי שרה?
לגבי השאלה של שני חיי שרה, סוברים המפרשים שמדובר בשתי תקופות בחייה של שרה. עד הולדת יצחק, ומהולדת יצחק ואילך עד מותה. הרב שרקי סובר שהמדובר בחיים הרגילים של שרה עד מותה
וחייה כביכול אחרי מותה. כלומר דווקא במותה, שרה הכריחה את אברהם לקבוע שורש בארץ. היינו צריך לקבור אותה בארץ. והקבורה בארץ השייכות של האדם לקברו היא זכות עצמית כמו שייכות עצמית של עם ישראל על ארצו היא עצמית.. מוסיף ואומר שדווקא משום שאבותינו נקברו במערת המכפלה נשמר הקשר הטוב שלנו עם הארץ הזאת.
הייתי מחדד זאת יותר ואומר שקבורה היא נצחית. היינו איש לא נוגע בקבר והכל יודעים שבעל המקום קבור במקומו. וההנצחה הזאת היא תקיעת יתד נצחית במקום. דרך משל : השורש הוא המפריח כל פעם מחדש את הפרח אך הפרח יכול להיקטף או לנבול.
לגבי השאלה השניה שאלת הניסוח:
אתם רואים פה משהו מוזר בניסוח הזה? תסתכלו טוב. אני מתכוון לנוסחת הבאת השנים.
אם לא ניחשתם, הביטו לרגע בפרק ד' לגבי נוסחת הבאת השנים: למשל פסוק 18" ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך וכך ראו לאורך כל הפרק .
ובכן הפורמולה שונה כאן. וכפי שאתם כבר למדים המדרש רק מחכה לדברים כאלו מיד הוא קופץ על המציאה וממציא לנו דבר נחמד שהרי מה הוא אומר שם במדרש רבה פרשה נח?
הנה:
ראשית מביא פסוק מתהילים: "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה" (תהילים לז, 18) כשם שהן תמימים כך שנותן תמימים , בת עשרים כבת שבע לנוי, בת מאה כבת עשרים שנה לחטא."
כלומר על שני דברים עומד המדרש ושואל שאלותיו:
א. למה "ויהיו חיי שרה מאה שנה וגו' הרי היה יכול לומר ויהיו חיי שרה מאה ועשרים ושבע שנים?
ב. למה המספרים כאן פוחתים והולכים, ואילו בדורות הקדומים המספרים הנמוכים מופיעים ברישא של המשפט והגדולים בסיפא.?
ותשובת המדרש היא: בשרה נאמר מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים כדי ללמדנו שכל מספר נקוב הוא. צרוב הוא. איתן וחזק. לא בערך ולא בקרוב אלא במדויק. ועל כך מביא הוכחה שיש טעם לדבריו מהפסוק שבתהילים: יודע ה'' תמימים ונחלתם (תמימים, לדעתי, תרתי משמע: הן במובן שלמים מושלמים והן במובן תמימי דרך. (כמו בתיאור הצדיק תה' ט"ו הולך תמים ופועל צדק)
והטעם שיורד מהגבוה אל הנמוך במניין השנים הוא: ללמדנו שלא היו בה חטאים ,כשהיתה בת מאה, כשם שלא היו בה חטאים כשהיתה בת עשרים שנה. ( כי לפני מתן תורה לא היו מענישים אדם על חטאים עד היותו בן עשרים. עד עשרים מה שהיה עושה לא היה נקרא חטא. או לא נחשב לחטא. ובת עשרים כבת שבע לנוי. (לא כבת שבע של דוד שנתן בה עיניו מרוב שהיתה יפה , אלא כמו בת בגיל שבע. )
דבר אחר:
פרק כה פסוק 9 בקשר למות אברהם נאמר: "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו למערת המכפלה אל שדה עפרון בן צחר החתי אשר על פני ממרא."
על כך אומר המדרש: "כאן בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה. (מדרש רבה סימן ג)
למרות שישמעאל היה בן האמה ויצחק בן הגבירה לא מצאנו במקום כל שהוא שישמעאל חולק כבוד ליצחק למעט המקום הזה בו ישמעאל נותן ליצחק ללכת ראשון בעת קבורת אביהם.
אפשר אולי לחשוב גם ההפך. בכל מקום שלא מצינו שישמעאל חולק כבוד ליצחק אפשר להניח שאולי יצחק חולק כבוד לישמעאל. ומכיוון שבקבורת האב חולק ישמעאל כבוד ליצחק אפשר שהמעשה הזה הוא חריג מבחינת בן האמה.
מבחינת המבנה ראינו צורת מדרש שהוא מעין פירוש לפסוק: מאחר והקדים יצחק את ישמעאל בפסוק מפרש זאת המדרש כחלוקת כבוד של בן האמה לבן הגבירה.
רש"י אומר על כך: "מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו
נראה לי שבמקרה זה ההתייחסות של רש"י היא יותר דרש מאשר פירוש. והדרש של המדרש הוא יותר פירוש מאשר דרש.
מכאן אפשר ללמוד שהקרבה או הזיקה בין הדרש לפירוש איננה כל כך רחוקה. נכון שהדרש הוא גם סוג של פירוש אך הוא נשען בדרך כלל על צורת הצגה מיוחדת)על מבנה מסוים (פסוק, קביעה, פסוק ממקום אחר לחיזוק הקביעה וכד'. והפירוש מפרש כפשוטו. אך כאן בדומה נתחלפו להם היוצרות.
מ
דעת מקרא מפרש: הקדים את יצחק כי הוא הזרע = הבן שנתנה לו בברית: כל ארץ כנען לאחוזת עולם.
וראו התייחסות לישמעאל:
ויקרא אברהם את שם בנו ישמעאל (טז 15)
לו ישמעאל יחיה לפניך (יז 18)
ולישמעאל שמעתיך (יז 20)
בגרוש הגר נאמר : (כא 11) וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו.
ולאחר מכן:אלה תולדות ישמעאל אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם (כא 12) לומדים מכאן ששררו יחסים טובים בין ישמעאל ליצחק שני בניו של אברהם.
לגבי הנושא בכללותו של האב שתי הנשים והבנים:
צאו וראו כמה אנושיות לרוחבה ולאורכה ולעומקה טמונה בסיפור הפשוט הזה. שתי הנשים. העימות. (שרה אפילו לא קוראת בשם הגר מרוב קנאה ובוז אלא מושיטה יד ומכנה אותה בתוארה.)
האישה היא הקובעת בכל אשר לחינוך הילדים ולגידולם. סופו של אברהם שעם כל הצער הוא שומע בקולה של אשתו.
צערו של האב על גירוש בנו. וחוסר האונים שלו כנגד הצו האלוהי שהוא עוד ניסיון מבחינתו. וכן כוחה הכמעט מגי של האישה השליטה בבית והקובעת.
יחס האחים בינם לבין עצמם שיש להבינו מהפסוקים על פי הדרש והכבוד שנותן בן האמה לבן הגבירה שסוגר לנו את המעגל אל המדרש בו פתחנו את הסקירה.
אם נתנתק לרגע מהצו האלוהי בגירוש הגר לצורך קביעת מהלכי ההיסטוריה העתידים שלמעשה אנחנו אוכלים אותם עד היום הזה ונתייחס לסיפור כסיפור אנושי כשלעצמו הרי שלי אישית נראה שגירוש האמה ובנה אל המדבר יש בו מעשה של חוסר אנושיות מסוימת מדרגה ראשונה
ראשית כפיית המעשה על אברהם: גרוש בנו יוצא חלציו שהוא אוהב אותו וקשור אליו רגשית הן הוא כבר בוגר ועשה עם אביו יחדיו כברת דרך מסוימת.
שנית אילוץ לגמילת רעה תחת טובה מצד אברהם להגר, שאומנם סייעה לשרה אך עזרה כך אני מניח לאברהם בשעות מצוקתה של שרה, בכל מעשה שבעולם שלא יהיה, והמשכיל יבין. ויותר מזה הביאה לו בן בכור!
שרה היא זו שייזמה להיבנות מהגר ועכשיו היא מסלקת אותה? והרי זו מעין כפיות טובה!
בקיצור גירוש הבן הראשון, הבכור! וגירוש האישה. על לא עוול בכפם עם מעט מים מתוך ידיעה ברורה שהסיכוי שלהם להינצל מאימת המדבר שואף לאפס זה מעשה אכזרי מצד אברהם ,אליהם, מחד גיסא, ומצד הפוסקים הקב"ה ושרה כלפי אברהם מאידך גיסא.
בעל כורחו אברהם לא עומד כאן בניסיון נכשל מול אלוהים ושרה ומשלח את בנו אהובו לציה, שממה , מדבר , אל חיק המוות. ( האם זו עקידה ראשונה? אולי מבחינה סמנטית כן.
ישמעאל גם נפגע מצד אחיו, שאינו נוקט דבר, וזאת אפילו שרק אתמול ויתר לו על זכות קדימה בקבורת האב.
ושוב לעניין שמעסיק אותנו העניין הספרותי:
מינימום מילים מקסימום סיפור! מעט דו שיח ופרץ של רגשות. מאבקי כח ,שליטה, עוצמה א פורמלית. למעשה רואים כאן את כוחו של הסיפור המקראי בהתגלמותו.
מות שרה:
מעניין ששרה במותה בעצם חתמה את לך לך מארצך ומולדתך אל הארץ אשר אראך. שרה במותה , כאמור לעיל, תוקעת יתד בארץ. היינו הכריחה את אברהם לקבע מקומו בארץ. קנית מערת המכפלה וקבורתה שם לנצח נצחים. היינו עם ישראל תקע שורש בארצו. למרות שאברהם יודע שהארץ שלנו הוא בכל זאת קונה את השטח כדי לא ליצור וויכוחים בעתיד וכדי לקבל את הגושפנקא החוקית העכשווית שהוא תושב הארץ. וההשלכה העמוקה לכך היא ההיאחזות הלגיטימית והחוקית בארץ.
מעניין שהקבר יוצר קשר ישיר לדורות . אני זוכר חברה של רעייתי שטסה במיוחד לרוסיה כדי לחפש את קברו של אביה מצאה אותו טיפחה אותו. כאשר עמדה ליד קברו היא מספרת שהרגישה שייכות למקום.
קרצוץ
יש מדרש המדבר על 400 שקל מה הוא בינך לביני כמו איזה איזון או שוויון על מאזנים אב ר הם עפ ר ון היינו האות האמצעים אצל כל אחד מהשמות היא ריש = 200 היינו 200 כנגד200. אך קרצוף מדרשי זה לא העיקר.
העיקר
העיקר הוא שאברהם לא מוכן לקחת את הקרקע ( שהיא בעצם שלו – לזרעך אתן את הארץ הזאת) בחינם. ואומר כפי שאתם הייתם גרים ותושבים במקום כך אני גם גר ותושב אתכם. היינו זהות. ולכן אני מעוניין לקנות את המקום. וגם בפומבי. שכולם יהיו עדים לקנייה זו ולא יוכלו לערער עליה, אשר תהיה לדורי דורות ולנצח נצחים.
ואם בקניות עסקינן הרי יעקב קונה במאה קישטא אדמה ליד שכם "יט וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. כ וַיַּצֶּב-שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא-לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל." (בראשית לג 19.
בנ"ך דוד קונה את גורן ארוונה היבוסי גם כדי להקים שם מזבח.
כלומר הארץ מובטחת וניתנה כבר לאברהם ובכל זאת קונים שטחים עליה מיושביה. כדי לבסס חזקה עליה לדורות.
