מאמר:
על פרשת לך לך/ חגי קמרט
זוכרים את דרך המקרא שלמדנו למשל בפרשה קודמת מהכללי אל הפרטי הנה כאן:
לך מארצך (הטריטוריה) ממולדתך (אונקלוס מתרגם מילדותך) ומבית אביך
מדרש ידוע המופיע בבראשית רבה סימן יד מלמד על סממניו ואפיוניו של מדרש האגדה הנה כך:
יד. (ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן"
אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: אם מתכנסים כל באי העולם לברא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר: "ואת הנפש אשר עשו"! אלא אלו הגרים שגירו, ואם כן – שגירו, למה אמר: "עשו"? אלא אלו הגרים שגירו, ואם כן – שגירו, למה אמר עשו? אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגירו כאלו בראו. ויאמר: אשר עשה, למה נאמר "אשר עשו? אמר ר'הונא: אברהם היה מגיר את האנשים, ושרה מגירת את הנשים.
מה יש לנו כאן:
ראשית המבנה:
זוכרים: מי שאומר דברים בשם אומרם כאילו והביא גאולה לעולם: הנה הפתיחה:
אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: ר' אלעזר מביא דברים בשם ר' יוסי בן זמרא.
שלב א' מביא המדרש את הפסוק אותו הוא עומד לדרוש.
שלב ב' מביא בפנינו את הכלל והוא: שאין בריאה נעשית אלא בידי הקב"ה.
שלב ג' : צטוט חלק המשפט אותו בא המדרש לפרש. "ואת הנפש אשר עשו"
שלב ד' ביאור המלה הנפש על פי הדרש: כלומר" נפש" אל תבין כבריאה כשם שהקב"ה בורא
אלא כעשייה! עשיית נפשות לעם ישראל. ומאחר ואדם לא יכול לברוא ובכל זאת מדובר
על עשיית נפשות אין זאת להבין, אלא שלקחו גויים וגיירו אותם.
חלק שני: דרש על המלה עשו
שלב א' המדרש מקשה על עצמו: אם אמרתי לך שגיירו אז מדוע לא נכתב מלכתחילה בפסוק
שגיירו? למה כתוב באותו פסוק שעשו?
שלב ב' התירוץ: אלו היה כתוב שגיירו, לא היית מקשה ושואל. היית מבין שהביאו גויים לקהל
ישראל
אך בכוונה נקט הפסוק בלשון "עשו" כדי שתשאל. והתשובה תהיה שמי שמצליח לקחת
עובד כוכבים ומזלות (שהוא ממש בצד השני של קשת האמונה) ולהביא אותו להכרה באל
אחד ובדת אחת כאילו וברא את האדם הזה מחדש.
והדגש על "כאילו בראו" שהרי אין בריאה נעשית אלא על ידי הקב"ה.
שלב ג' שוב שואל המדרש על המלה "עשו". אם בבריאה של כאילו מדובר, למה לא כתוב עשה? שהרי מדובר באברהם? ביחיד
וכאן נותן המדרש תשובה יפה מפי ר הונא שמתרץ זאת בכך שאברהם מגיר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.
אלו אני הייתי באותה תקופה הייתי מתרץ זאת בכך:
אמר ר' חגי אם בריאה רק בידי הקב"ה נעשית, והקב"ה הוא יחיד, ואם "עשה" (לפי המדרש) כמוהו כברא, שומע אני נקט הפסוק במלה "עשו" כדי לרמז על עשייה של בני אדם ככלל, כנגד הבריאה של הקב"ה כפרט. כדי ללמדך, ישראל, שאין בריאה נעשית, אלא על ידי הקב"ה. וכל עשייה של אדם, בעשיית נפשות עוסקת.
נמצא שאפשר לראות כאן מעין סכמה או תבנית מסוימת הנה כך:
אמר רב בשם..
ואת אמרת (פנייה לקורא)
השאלה.
אלא אלו (תשובת המדרש)
ואם כן למה (פנייה לקורא)
אלא ללמדך (תשובת המדרש)
ויאמר למה נאמר פנייה לקורא)
אמר רב הונא (תשובת המדרש)
סגנון:
אי אפשר שלא להתרשם טוב מהסגנון הקצר המיוחד של המדרש.
במקום להגיד: והרי תשאל מדוע נקט בלשון
או ושמא תשאל מדוע וכו..
נוקט המדרש בלשון קצרצרה שתי מילים בסך הכל :
"ואת אמר:"
במקום לשאול את השאלה הוא מביא את קטע הפסוק שממנו עולה השאלה:
"ואת הנפש אשר עשו"
ןתשובת המדרש היא כאילו סוף למשפט שתחילתו מופיעה כבר במחשבת הקורא:
הנה : "אלא אלו הגרים שגירו"
כלומר במקום להגיד: איך אתה יכול להגיד שאין האדם יכול לברוא הרי כתוב בפרוש "ואת הנפש אשר עשו" כלומר עשו נפש כלומר בראו!
במקום כל המשפט הארוך הזה שהוא למעשה במחשבת הקורא נוקט המדרש בחציו של פסוק האומר בעצם הכל.
ומשיב אלו הגרים שגיירו. חד וחלק.
ומכאן ואילך ממשיך באותה מתכונת שואל ומשיב ומתרץ וכו'.
דימויים והשאלות
משתמש ביתוש בעל חי קטן זריז ועוקץ מבלי שמרגישים בו
"לזרוק בו נשמה" כמה יפה הביטוי הזה.
קירצוצים ופרפראות וכל היתר:
1. האם שמתם לב מה שעיניכם קוראות?
בסוף פרשת נח נאמר: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבוא את חרן וישב שם. ובפסוק הבא נאמר על מותושל תרח בחרן.
אתם שמים לב?! "ללכת ארצה כנען" כלומר לארץ המובטחת לארץ ישראל.
כלומר מי היה הראשון? תרח! ולא אברהם. אלא מה? תרח כנראה בשל האסונות שפקדו אותו (מות הרן עקרותה של שרה) החליט לעזוב ובכחה של אינטואיציה או בחירה אישית החליט ללכת ארצה כנען.
ואלו אברהם מצווה ללכת כמו שנאמר "לך לך מארצך ומולדתך אל הארץ אשר אראך וכו'"
זה הולך מתוך רצון מתוך הכרה עצמית וזה הולך מתוך כוחו של צו הייתי אומר בלית ברירה אחרת.
צאו וחישבו עכשיו מעלתו של מי גדולה יותר של תרח או של אברהם?
2. קדושת הארץ.
הפרשה מתחילה כאמור בפסוק:
"ויאמר... לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.
ויאמר אמירה שהיא ציווי כמו ויאמר יהי אור וכו..
כלומר ה' מצווה את אברהם לעזוב את ארצו הנוכחית וללכת אל ארץ אחרת שהיא הארץ המובטחת.
הוא לא אומר לו אומר לו את חוקותי תשמורו הוא לא אומר לו את מצוותי תשמור הוא לו אומר לו את התורה קיים הוא גם לא אומר לו בי תאמין
הוא אומר לו לך אל הארץ. היהודי אברהם מצווה לרשת קרקע! זה הצו הראשון ליהודי הראשון. היהדות אפוא מזוהה עם הקרקע והאל אף הוא מזוהה עם הקרקע. אלו דברים הנלמדים ועולים לדעתי מתוך השורות עצמן. אלוהים יותר מאשר בשמים הוא קשור לארץ!!!
ולבסוף משהו שאינו משלי אלא דיברנו עליו כבר אחד מחמשת המקומות המעוררות תמיהה ותהייה מופיע בפרשה שלנו והוא:
3. והכנעני אז בארץ:
ביטוי שקשה היה גם למדרש וגם למפרשי ימה"ב וכבר עמדנו עליו בהקדמה כשדיברנו על הסתירות שבתורה (זה אחד מחמשת התהיות שעומד עליהם אברהם אבן עזרא. והרי הכנעני היה מאז ומעולם בארץ.
