מאמר:
על פרשת נוח/ חגי קמרט 

עיקר הפרשה:

סיפור השואה הראשונה בהיסטוריה (לדעתי) במובן חורבן טוטלי של הקיים  והאנושות שהיתה קיימת עד כה על פני האדמה. סיפור הצלת  נח   (אגב היפוך אותיות נח נותן חן. ובאמת מצינו בפרק ו פסוק 8 נאמר "ונח מצא חן בעיני ה') וכל שהביא עמו לתיבה  ודברי הברכה שניתנו על ידי נח.

פרופ' ליבוביץ מאיר עינינו להבין שהמדובר בסדרה זו בשתי חטיבות המציגות לדבריו שני עולמות שונים. " העולם אשר טבעו וסדריו עשויים להשתנות ואף משתנים בפועל, לבין העולם הנוהג כמנהגו" (ליבוביץ על פרשת השבוע ע"מ 25)

לכאורה מסתמנת סתירה בין  "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד  (א/31)

לעומת

                                                 "וכל ייצר מחשבות לבו רק רע כל היום" (ו/6)

מאיר עיננו פרופ' ליבוביץ להבין שראיית ה' את העולם שברא לא יכולה להיות אחרת מאשר טוב מאוד, אלא שהבעיות מתחילות עם יצירתו את האדם הפועל כראות עיניו בעולמו של הקב"ה.

מסכם פרופ' ליבובייץ לאמור: "ההגדרה המקראית "רק רע כל היום" משקפת את המציאות מנקודת ראות מעשי האדם בעולמו ה"טוב מאוד" של אלוהים" 

(סימוכין: פרופ' ליבוביץ על פרשות השבוע)

מן הפרשה עולה השאלה מה הוא טיבו ומהותו של הצדיק?

אומרים שנח היה צדיק יחסית לדורו שלו. אך במה ניכרת צדיקותו?

אנו יודעים שצדיק הוא זה העומד במדד של עשיית הטוב ולא עשיית הרע. ובכלל זה יש רמות של צדיקות. הסייג לכך הוא שאדם יכול לעשות או לא לעשות דברים לפי מידת שיפוטו העצמי והבנתו שלו. כשאדם יכול להבחין בין שחור ולבן צדיקותו נבחנת לפי מעשיו כאמור מעשיך יקרבוך מעשיך ירחקוך  (במשנה המדברת על עקביא בן מהללאל שאמר ארבעה דברים) אך ברור  שזה כפוף למסגרת הבנתו את הדברים ויכולת שיפוטו אותם. ולכן נח באמת צדיק ביחס למעשים ולכושר השפיטה של אנשי דורו. כלומר נח חריג  במדד הצדיקות שלו מדורו שלו.

אנו מדברים על שבע מצוות נח  כדאי לדעת מה הם

אבר מן החי לא לא לאכול מבעל חיים לפני שהוא מת.

ברכת השם מניעת הגידוף

גזל

דין

הריגה לא להרוג

נגד גילוי עריות

ועבודה זרה

ונח שומר על הכללים האלו .

נח צדיק לגבי הדור שלו. כי כנראה בני דורו ידעו מ7 המצוות הללו אך לא קיימו אותן.

אשר לפרשת המבול

אם האדם לא ממלא אחר  הדרישות האנושיות אותם מים שעמדו כנד אחד צריכים לחזור בעצם למקומם  היינו לכסות על האדם.

סיפור המבול מופעי בכל המיתולוגיות של העולם הקדום למשל בעלילות גילגמש.  אבימלך שואל ( וברמז למבול) " הגוי גם צדיק תהרוג?" היינו הרגת את כל דור המבול גם אותי תרצה להרוג?  למרות שאני צדיק.

מה אנו לומדים  מכך: שיכול שיהיה דור שלם שהוא רע וקלולקל אך בתוכו יכולה להיות קבוצת אנשים  צדיקה והיא זו שתוכל להמשיך הלאה את הדור האנושי.  היינו מתוך הרע יוצא טוב  כמו בהשאלה  משמשון מה עז כארי ומה מתוך מדבש.  מתוך העז יוצא מתוק וכאן מתוך הרע יוצא טוב.

לדעתי האישית

ברור שמבחינה היסטורית היה מבול ששטף את העולם העתיק. ועדות לכך ישנה גם מכתבי עמי המזרח הקדום. כתוצאה מכך כל עם רקם את הסיבות שנראו בעיניו למבול ,מעין אגדות עם סביב תופעת הטבע הזאת .בדיוק כמו שסיפור אשת לוט נוצר בשל סלע בדמות אישה.  אך מבחינה תיאולוגית יהודית בא סיפור המבול להראות לנו שגם אלוהים יכול לטעות. שהרי הרג נשים וטף  וחיות ארץ, חפים מפשע. מעין עונש קולקטיבי של הריגה טוטלית של צדיק עם רשע יחדיו. שאומר אלוהים: "כא וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".  היינו אלוהים מבין את שלא ידע קודם לכן כאשר יצר את האדם היינו שייצר לב האדם רע מנעוריו .והאדמה לא צריכה לסבול בגללו. ולכן הוא לא ישגה שוב ויהרוג את החי כפי שעשה במבול.

אגב לומדים מכך שאם אלוהים מגיע למסקנה שיצר לב האדם רע מנעוריו  סימן שאלוהים לא מסוגל לשלוט בנפש האדם שיצר.  היינו גם יש מגבלה מסוימת ליכולתו של האלוהים. הוא לא הכל יכול!

הוא שאמרתי התורה באה להראות שאין שלמות בעולמנו.  גם אלוהים , לכאורה, כלפי האדם אינו שלם. .. לכן עלינו לשאוף כל חיינו לשלמות אם כי לעולם לא נגיע אליה.

 ורואים זאת מאוחר יותר גם בסיפור אברהם שמוכיח את אלוהים " השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"

מגדל בבל

לאחר המבול בני האדם רצו דבר אחד למנוע קטסטרופה דומה בעתיד.  רצו לבנות מגדל לתמוך בשמים שלא ירדו שוב מטרות אימים היינו מבול על הארץ.

וכן שמעתי מהרב שרקי שמסביר:  הם הרגישו בהבדלי גישות ואופי ביניהם לפיכך  הם חשבו שאם הם יתרכזו כולם סביב המגדל הוא יהיה להם מעין מכנה משותף וכך הם יהיו בדעה אחת בעצה אחת ולא תפרוצנה מלחמות ביניהם.  הטוב ינצח את הרע. אלוהים הפר את רצונם זה וגרם לפרוד למה? כדי לא למנוע את היפה שבשונות שבאדם. בהבדלים שבין איש לרעהו. ( כי כולם כאיש אחד  הוא בעצם ביטול ייחודו ומהותו של המין האנושי)

 ההמשכיות מכאן היא אברהם אבינו אבי האומה כלומר האומה העברית לא מופיעה בהיסטוריה אלא, על רקע של משבר  אוניברסלי .על רקע של המבול ודור הפלגה .

כדרכנו כאנשי ספרות  נבחן את ההיבטים הסיפוריים תוכן צורה שמשיקים לענייננו בפרשה זו:

1.  סגנון:

אחת המידות שהתורה נדרשת בהן:  כלל ופרט כלל ופרט וכלל  (מכילתא דרבי ישמעאל)

למשל:

הכניסה לתיבה   כלל: ויבוא נח ובניו ואשתו ונשי בניו וגו' (ז' 6-9) ואלו מעשי היום הראשון של המבול על דרך הפרט: בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה  (13 – 16)

על דרך ניגודית:

"ויאמר  ה'  בא אתה וכל ביתך אל התיבה  (ז 1)

"וידבר אלוהים אל נח לאמור: צא מן התבה אתה ואשתך ובניך וגו'

ציווי ראשון בשם ה' כי מדובר על הצלת נח ובני ביתו וכו

ציווי שני בשם אלוהים: כי היציאה מן התיבה היא לשם חידוש. להתחלה חדשה של יישוב האדם על פני הארץ.

כלל ופרט בצורה מדורגת: ראו:

תיאור התגברות המים במבול:

תחילה: ויגברו המים וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ  (ז' 17)

המשך: ויגברו המים וירבו מאוד על הארץ, ותלך התיבה על פני המים  (ז' 18)

הלאה:  והמים גברו מאוד מאוד על הארץ ויכסו כל ההרים.  ( ז 19)

ולסיום: ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום (ז 24)

ההדרגה הזאת באה שוב בתיאור נסיגת המים:  הפעם מהמרובה אל המעט.

וישוכו המים, ויסכרו מעינות תהום, ויכל הגשם, וישבו המים מעל הארץ ויחסרו המים וכו עד וקלו המים מעל הארץ ולאחר מכן חרבו מעל הארץ חרבו פני האדמה יבשה הארץ.

1.         צורות שיריות תקבולות

במגילת נח נמצא לא אחת ביטויים שיריים  תקבולות שונות כפי שמצינו בסיפרי השירה שבמקרא. קאסוטו בסיפרו פירוש על ספר בראשית מראה זאת בבירור כשהוא מציג את פרקי הספר בעימוד שירי.

אנו נראה דוגמאות מספר:

למשל:

תקבולת שיכולית : כיאסטית

שופך דם  האדם

באדם דמו ישפך

ההצלבה היא  האדם  מול באדם   ושופך דם   מול דמו ישפך

על דרך זו:

כי בצלם אלוהים       אלוהים מול עשה (אלוהים)   ו כי בצלם   מול  את האדם.

עשה את האדם

וכן:

עשה לך // תבת עצי גופר

קנים      //  תעשה את התיבה

שוב תקבולת בהצלבה

 על דרך הצלעות המקבילות:

אלה תולדות נח

נח איש צדיק   // תמים היה בדורותיו

את האלהים    //   התהלך נח

עוד צורה שירית על דרך הצלעות:

קץ כל בשר       //  בא לפני

כי מלאה הארץ  // חמס מפניהם

והנני משחיתם   //  את הארץ

2.         חזרות:

במגילת נח נמצא לא אחת חזרות במילים או מספרים כדוגמת המלה מבול, הזכרת רשימת בעלי החיים, המספר שבע וכד'.

יצוין כי החזרות האלו באות לשם הטעמה  או לשם הוראה על משמעות מסוימת

למשל השם  מבול מופיע עשר פעמים  "כמנין המאמרות האמורים בבריאה."

שבע פעמים לשונות השחתה וכנגדם שבע פעמים לשונות של ברית

(סימוכין: דעת מקרא לספר בראשית)

3.               ועוד קצת פרפראות:

האלשיך הקדוש הקשה:

מדוע בני ישראל משייכים את עצמם כבני אברהם ולא כשאר אומות העולם המשייכים עצמם לבני נח?

ותירץ: שההבדל בין נח לאברהם היה הבדל דק אך משמעותי .

נח בנה את התיבה להצלתו ולהצלת בני ביתו, אך לא דאג ולא במאומה להצלת בני דורו ואפילו לא התפלל תפלה אחת למענם ואף לא ניסה להשפיע על בני דורו שיחזרו בתשובה.

אברהם איש החסד היה, כל מגמתו ודאגתו לא היתה רק על עצמו, אלא על הבריות כולם.  כששמע שרוצה הקב"ה להפוך את סדום שכולה רשעים אמר: "האף תספה צדיק עם רשע?"

(לקוח מהספר נזר יוסף על התורה של יוסף ללזר)

חיי נח בשלישיות:

שלוש פעמים נח בפסוקים ראשונים רמז לשלש המדות החשובות שהיו בו  צדקות, תמימות, ואת האלוהים התהלך נח".

שלושה בנים הוליד " שם, חם, יפת.

שלוש עולמות ראה נח: עולם שקודם המבול, עולם שבתוך המבול, והעולם שאחרי המבול.

עוד הערה נחמדה אחת:

שימו לב: פעמיים נתבהל חורבן על עם ישראל ולא צלח להשמידנו.

פעם אחת בימי פרעה במצרים  ופעם שניה בימי המבול כפי שמצינו אצל נח.

בשתי הפעמים ניצלה האנושות ובכלל זה ישראל בזכותה של תיבה. פעם אחת בימי פרעה  התיבה בה הושט משה על פני היאור. ופעם שניה  הלא היא תיבת נח.

לדעתי אפשר לראות בהתכנסות לתיבה כמשל כאשר הנמשל או הפועל היוצא מכך  זו ההתכנסות הפנימית והמחשבה בד' אמותיו של האדם.

החשיבה העצמית במסגרת התיבה  שהיא הגוף בו כלואה הנפש, יכולה להציל את האדם מעצמו וממילא להשליך אור גם על האחרים.

ההתכנסות הקולקטיבית בתיבה עשויה להוביל לאחדות שאף היא מעצימה כוחות להישרדות ולהמשכיות הלאה יחדיו בזרם החיים.