מאמר:
על פרשת ניצבים/ חגי קמרט
בחרתי לפתוח דווקא בתת פרשה אחרונה של פרשת ניצבים משום יופיה הן מצד התוכן הנשגב משהו מאוד ציורי, הן מצד הצורה הנראית לי בחלק ככתיבה שירית.
פרק ל פסוק י"א ואילך
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום
לא נפלאת היא ממך
ולא רחקה היא.
לא בשמים היא לאמר:
מי יעלה לנו השמימה
ויקחה לנו
וישמיענו אתה ונעשנה.
ולא מעבר לים היא לאמר:
מי יעבר לנו אל עבר הים
ויקחה לנו
וישמענו אותה ונעשנה
כי קרוב אליך הדבר מאד
בפיך ובלבבך לעשותו.
מבחינה סגנונית רואים שישנה כאן מעין תבנית מסוימת החוזרת על עצמה
ראשית הפתיחה:
כי המצווה .....רחוקה היא.
בית ראשון:
קביעה: לא בשמים היא לאמר:
שאלה: מי יעלה לנו השמימה
ויקחה לנו?
וישמיענו אתה ונעשנה. מזכיר את נשמע ונעשה" (מעין פזמון חוזר)
נימוק: כי קרוב אליך הדבר מאד
בפיך ובלבבך לעשותו
בית שני:
קביעה: ולא מעבר לים היא לאמר:
שאלה: מי יעבר לנו אל עבר הים
ויקחה לנו
וישמיענו אתה ונעשנה. (כאמור מעין פזמון חוזר)
נימוק לשני הבתים: כי קרוב אליך הדבר מאד
בפיך ובלבבך לעשותו.
אשר לתוכן:
רישא וסיפא:
עיקר הפסקה הוא כפל עניין במילים שונות המופיע בפתיחה ובחתימה.
בפתיחה: לא נפלאת היא ממך ולא רחקה היא
בסיום : כי קרוב אליך הדבר מאד
ומשפט מסכם גם לפתיחה וגם לסוף:
"ובפיך ובלבבך לעשותו"
אומרים שה' בשמים ובארץ. כי כבודו מלא עולם. ה' הוא נותן התורה.
והנה, כאן הדימוי הוא לא בשמים היא ולא מעבר לים דהיינו היא כבר אצלכם! היא כבר בידכם אין מה לחפש אותה.
"פיך ולבבך" נדמה לי שאין כאן כוונה לרגש מול השכל אלא שהפה יהיה מוצא גם לביטוי הרגש וגם להתבטאות שכלית.
"לא בשמים היא!" ביטוי שקיבל גם שימושים בגוונים ומצבים שונים בחיי היום יום. מופיע גם בתלמוד בקשר לסיפור על תנורו של עכנאי, (בבא מציעא נ"ט ב)
"עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים הוא"! "לא בשמים הוא? אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול (שיצאה מן השמים ואמרה שהלכה כרבי אליעזר לענין תנור של עכנאי, לפי ) שכבר כתבת בהר סיני בתורה "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג ב) (בבא מציעא נ"ט ב)
בוא נאמר שפסוקים אלו מבטאים את אותו עקרון המדבר על כך שהבחירה ניתנת לאדם. התורה ניתנה לו. קיום המצוות או אי קיום המצוות תלויים בבחירה של האדם עצמו. כאותו משפט האומר: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
השאלה המתבקשת היא באיזו מצווה מדובר? האם לפי הסיפא אפשר להבין שהמדובר הוא בחזרה בתשובה ("כי קרוב אליך הדבר מאוד ... לעשתו") או שהכוונה במצווה לכל התורה כלומר קיום כל מצוות התורה? בשאלה זו נחלקו המפרשים ביניהם.
לי נראה שמדובר פה במצווה אחת בלבד והיא אם המצוות "קבלת עול מלכות שמים" דהיינו "האמונה באלוהים " כפי שמוצאת את ביטויה בקריאה הנרגשת "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"
אני לומד זאת בעיקר מהסיפא של הפסקה בה נאמר
כי קרוב אליך הדבר מאד
בפיך ובלבבך לעשותו.
בפיך ובלבבך מעורר מיד אסוציאציה לפסוקים:
ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.
והיו הדברים אשר... על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם .." (דברים פרק ו')
קטע זה מאוד מתאים לי ל בפיך (ודברת בם וללבבך "בכל לבך")
ענין חשוב בפרשה הוא עניין התשובה
בולט עניין התשובה. אחד הדברים החשובים בתפיסתנו הדתית. הנה עכשיו קבלנו את התורה בסיני למדנו את חוקיה וציוויה והנה בא בתמיהה עניין התשובה רמז לחטאים!. מוזר, לא? לא! תלוי איך מסתכלים על התשובה: או כתיקון או כהתחדשות היינו זיקוק נפש שנתי או חודשי או יומי. חז"ל אמרו שתשובה קדמה לעולם. כלומר תהליך התשובה קיים לאורך זמן ולא בא לכבות שריפות. כלומר התשובה היא לשמה. גם מי שלא חטא מרגיש בצורת של התחדשות מתמדת, בקרבה אל יוצרו. ובהיבט לחטאים אפשר לומר שאם צדיקים חוזרים כל העת בתשובה הרי שאינם זקוקים לחטא כדי לחזור בתשובה . החטא יוצר מעין ריחוק מהקב"ה והחזרה בתשובה ממנו מחזיר את האדם אל קו ההתחלה של הצדיק, שכל הזמן חוזר בתשובה . והנה בפסוק ב בפרק ל נאמר:" ב וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ." כלומר השיבה או התשובה היא מתמדת.! משמע אין שום צורך שיהיה חטא. קיים צורך לחזור בתשובה מתמדת אך אם יש חטא זו אפשרות לתיקון.
הפטרת ניצבים ישעיה סא (י) – סג (ט)
שוב אנו פוגשים כאן את הסגנון המיוחד של ישעיהו ואת הדימוי של איש ואשה לתיאור יחס בין ה' לכנסת ישראל. חתן וכלה. "כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (סא, י) ובהמשך: כי לך יקרא חפציבה ולארצך בעולה... ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוהיך. הדימוי לחתן וכלה ולא איש ואישה הוא כדי להעצים את ההתחדשות של הקשר בין האל לעמו לאחר תום גזרת הגלות.
דבר אחר הראוי לתשומת לב הוא הסגנון האופייני שכבר פגשנו אצל ישעיהו מילים פעמיים כמו "נחמו נחמו"
כאן נאמר בפסוק י "עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים"
שוב צורת ההדגשה על ידי חזרה על המלה.
על הפסוק מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה.
על כך למדנו עוד מימי עשו שמלכות אדום היא מלכות הרשעה ואדום היה האויב האכזר והקשה ביותר של ישראל לכל אורך ההיסטוריה התנ"כית שלו.
עשו הוא אדום (בראשית לו טז) המשכה בנכדו הוא עמלק (במדבר כד כ ) ון מלחמה לה' בעמלק מדור לדור"
מן המדרשיה
פרק כ"ט פסוק ט': "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם "
על כך אומר המדרש:
"אתם נצבים היום: זה היה ראוי להיות תחילת הספר (שהרי קדם שאמר להם אסף אותם יחד) אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (קהלת רבה פרק א י"ב)
דבר אחר:
בשלשה מקומות נתנה התורה ובכלן כתיב יציבה. בסיני "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות י"טו י"ז) באהל מועד "ונצבו איש פתח אהלו" שמות ל"ג ח) בערבות מואב "אתם נצבים". (מדרש הגדול)
